פסטיבל הקולנוע היהודי: ''קרא לי בשמך''

סרט הפתיחה של הפסטיבל, ״קרא לי בשמך״, של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו, הוא דוגמא נפלאה למחקר האינסופי על הערבוביה הלא מפוענחת הזו

פסטיבל הקולנוע היהודי שנפתח השבוע (16-21/12) בסינמטק ירושלים, הוא פסטיבל נישה רחב, שלא מפסיק לרגש ולהפתיע, כמדי שנה, בבחירות הקולנועיות שלו. לפני שנתיים, שפטתי בפסטיבל ונחשפתי, לאופן המקורי, שבו הוא חושף את האלטרנטיבה היהודית בהבעה קולנועית שונה ומסעירת נפש.

השאלה מהו קולנוע יהודי (?), היא שאלה שהקדים ושאל ההיסטוריון והחוקר נתן גרוס לפני כמעט שלושה עשורים (בספרו תולדות הקולנוע היהודי בפולין 1910-1950, האוניברסיטה העברית: ירושלים, תש"ן, עמ' 11-12) וכך, בזמנו, הוא השיב:

"סרטים שנושאם יהודי בהפקת יוצרים יהודים למען קהל צופים יהודי. בימי הסרט המדבר הכוונה בראש ובראשונה לסרטים דוברי יידיש אך אין שום סיבה שלא נכלול בסוג זה גם סרטים דוברי עברית" גרוס מבסס את טענתו באמצעות קהל היעד והשפה המדוברת בסרט. אך הוא מבטל  את עמדתו בביטול המאפיין המרכזי: "בתולדות המוזה העשירית אין חשיבות רבה לקולנוע יהודי, בין לקולנוע היהודי שנוצר בפולין ובין לקולנוע היהודי שנוצר בארצות הברית או בברית-המועצות".

קרא לי בשמך

בבואנו לדון בסרטי הפסטיבל שנאספו כאגודה תחת הכותרת "יהודי", נשאלת שאלה מאתגרת למדי, מה יוצר את קונספט הסרטים הנבחרים לפסטיבל? האם זהות היוצרים? זהות הסיפורים והסמלים הטמונים בה? זהות הקהל? או שמה כל אלו, אינם אלא אשליה של זהות?

על מנת להעמיק ולחקור זאת, מומלץ לגשש לתכניית הפסטיבל ולשוטט בין הסרטים והאירועים שיתקיימו השבוע, בבית החם של הסינמטק.

סרט הפתיחה של הפסטיבל, הוא דוגמא נפלאה למחקר האינסופי על הערבוביה הלא מפוענחת הזו. ״קרא לי בשמך״ של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו, הוא הפקה אמריקאית, מרשימה. הסרט הוא הכלאה של ניגודים, מצד אחד וריאציה של זהות וסמלים יהודיים ובתוכם, הווריאציה של שם הסרט על האמרה המפורסמת של רבי עקיבא ״ואהבת לרעך כמוך״. סרט שהגיבורים בו כולם יהודיים, אך מתעלם מאלמנטים של מוסר יהודי כמו "שכר ועונש". ומצד שני, באותה נשימה, מדובר בקולנוע להטב״י מובהק, שאינו חס על הצופה, במובנים העמוקים של צניעות. חשיפת הזהות הלאומית של "אליו" הגיבור, במהלך הסרט, קשורה לחשיפת הזהות המינית שלו.

קרא לי בשמך צילום יחצ

הסרט "קרא לי בשמך", מתרחש בשנות ה-80 בוילה משפחתית בלומבארדי. אב המשפחה הוא פרופ' וארכיאולוג ובשלהי הקיץ נשלח אליו אוליבר, דוקטורנט צעיר ונאה, לסייע לו במחקר. לפרופ' בן יחיד, גיבורו המרכזי של הסרט, אליו.

אליו הוא נער מתבגר בגיל ההתבגרות, שמבשיל במקביל להבשלת האפרסקים בפרדס. שם בין העצים והמעיינות, החופש האינסופי ומרחב הזמן הבלתי מוגבל, כשהארוטיקה מפציעה ומפתה בשיאה, הוא חווה חוויות אל חזור, של משיכה לנשים ובד בבד לזר המסתובב בבית, איבוד בתולין וחיפוש אחר זהות (במהלך הסרט הוא מגדיר את משפחתו כ"יהודים דיסקרטיים").

במקביל למחקר הארכיאולוגי של האב, אליו הבן, חוקר את הנפש, לומד על המיניות שלו וכתוצאה מכך, בין השברים על יהדותו. סרט כמו "קרא לי בשמך" מסמל באופן מובהק את הסתירה הקיימת בקולנוע היהודי החדש. מצד אחד עולם שבו התנסויות מיניות עם גברים לגיטימית ומצד שני, עולם היהדות שמהבהב בסרט, דרך הסמלים והמוטיבים שבו, אותה יהדות שמוקיעה יחסים הומוסקסואלים.

קרא לי בשמך צילום יחצ

מבחינת מבנה, הסרט מעט מייגע, נדמה כי לבמאי יש הרבה מה לומר והוא אינו מוותר על כלום. בכל פעם שנדמה שהסרט נגמר, מתחילה מערכה נוספת שגורמת קצת לתחושת "כל המוסיף גורע". שיאו של הסרט, מגיח לקראת סופו, בדיאלוג עוצמתי של גילוי ואחווה בין האב לבנו. לדיאלוג הזה שווה לחכות, כי בבסיסו המסר שכולנו מכירים, על האהבה הבלתי אמצעית, אלא שכאשר, זו חלה בין שני גברים, המסר מתחדד.

בסקציה הישראלית של הפסטיבל, ישנן כמה יצירות מסקרנות שחבל לפספס וביניהן ניתן לציין את :השבאבניקים" סרטם של אלירן מלכה ודניאל פארן בבימויים של מלכה ומאור זגורי, מעניק הצצה לשולי החברה החרדית ולתופעת השבבניקיות. "קישון, שמו הולך לפניו" סרטם של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, בבימויו של לילטי, שופך אור על הביוגרפיה של קישון באמצעות אנימציה, ראיונות אינטימיים וחומרי ארכיון ופרקים מסדרת הרשת "#עובדים _על_ זה" של ברק הימן, תומר הימן ונדן פינס, פרקי הסדרה מפגישים בין יוצרי YouTube מוכרים לבין פעילים חברתיים, המשתייכים לקהילות שונות בחברה הישראלית.

 תוכניית הפסטיבל: לחצו כאן

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי