נפלאותיה של נטע ריסקין

הסרט ״מסתור״ מאת הבמאי ערן ריקליס ובכיכובה של נטע רסקין, המועמדת לפרס אופיר על משחקה בסרט, ינעל את פסטיבל הסרטים בחיפה. תרוץ טוב לתת הצצה לעבודת המשחק של ריסקין בשלושה סרטים שונים שזה עתה יצאו

נטע ריסקין מועמדת השנה, בתחרות פרסי אופיר, בשתי קטגוריות של משחק: שחקנית ראשית (״מסתור״ סרטו של ערן ריקליס) ושחקנית משנה (״געגוע״ סרטו של שבי גביזון). זוהי הזדמנות לדון מחוץ לביקורות הקולנוע, בעבודת המשחק הייחודית של ריסקין, כאשר לשני הסרטים המועמדים מצטרף סרט שלישי נוסף, שיצא לא מזמן (״להציל את נטע״ בבמויים של ניר בגרמן וערן בר גיל). אם נתייחס אל שלושת הסרטים באמצעות דמויות הנשים שריסקין מגלמת בהם, נמצא טרילוגיה נשית מעניינת למדי של נשים מורכבות, לא ממומשות, בעלות סודות וקולות רוחשים, שכאילו דוחפים אותן לפעולה מקצה השבר בחייהן.

ב״מסתור״, מגלמת ריסקין את נעמי רימון, סוכנת מוסד שמתגייסת לשמור על אישה מסתורית. באמצעות שיקוף לאישה הזרה, היא חווה מחדש את מהלומות חייה. ב״געגוע״ נטע ריסקין היא מורה, שתלמיד לשעבר מאוהב בה אהבה אובססיבית ואביו בא בתיקונו ואילו ב״להציל את נטע״, ריסקין היא אישה שחוזרת לישראליות שלה ולמשפחה שלה ובתוך כך לכאביה, לאחר הרבה שנות נתק.

אם הכרנו את ריסקין בעיקר מתפקידים שגילמה בסדרות טלויזיה (על תפקידה בשטיסל, קיבלה את פרס האקדמיה לטלוויזיה), הרי ששלושת הסרטים האלו, שבויימו על ידי קאדר במאים ידוע, חושפים צדדים שונים בעבודת המשחק המעניינת שלה ודורשים ממנה, מיומנויות שונות ומגוונות תוך הפגנת שליטה בסיפור העלילה בטווח של עד 120 דקות.

ב״להציל את נטע” סרטם הרגיש והפואטי של ברגמן ובר גיל, ריסקין היא שרונה, אם יחידאית המתגוררת בארה”ב ומגיעה להלוויית אמה, שם היא פוגשת באחותה בעלת הפיגור שכלי. ב״געגוע״ סרטו הנפלא של שבי גביזון, היא מצליחה להיות נפלאה לא פחות מבעד לדמות האנושית של המורה יעל. עם זאת, אין ספק ש ״מסתור״ מצליח לעשות עמה חסד רב כשחקנית ראשית בשל הדמות המורכבת של נעמי רימון, היא גיבורת הסרט.

נעמי רימון נדרשת להפגין עוצמות באמצעות שקט נשי. ואולי המקום הזה של השתיקות הוא אחד ממפגני השליטה של ריסקין.

בכל עלילה ולכל דמות, השתיקות בונות מתח דרמטי ויותר מכל עוזרות לנו לעצב דמות בראש, לצאת מהשחקנית לדמיון הפנימי הכמוס שלנו. אנחנו נוטים לחשוב שדיאלוגים בין שחקנים ובני אדם בכלל, נוצרים באמצעות דיבור אבל בפועל, הם נוצרים בעיקר מתוך הדברים שלא נאמרים. שימת לב לפרטים הקטנים, התבוננות, עבודת המחשבה, ההנאה שבאיטיות ובעיקר שליטה, שליטה ושוב שליטה. ב״מסתור״ כשחקנית המגלמת את נעמי רימון, נדרשת ריסקין להיות מודעת לעצמה על מנת לדייק בתפקיד. ואם בנו להעצים את יכולותיה המשחקיות, הרי שעבודת השחקן שלה מצליחה לבטא נשים שונות ומנותחת בקפידה, כפי שניתן לדון בפרספקטיבות השונות ותפיסות העולם של הבמאים השונים והדמויות השונות אותן היא מגלמת.

שקט מכין את המקום לצליל, המקום בו נעשה פאוזות, יתבטא בשתיקה. לא פלא אפוא, שהקטעים הכי קשים בהפקות, הם יצירת המעברים בין מערכה למערכה באופן קוהרנטי שלא ייפגע ברצף הצפייה. אצל ריסקין, השתיקות נשלפות בקלות כחלק ממבע נשי מקודד מאוד ומודע לעצמו.

לפעמים השתיקה מדברת ואומרת הכל והיא חזקה יותר ממלים, שמנסות להסביר משהו שלא תמיד ניתן להסבר. לכן, בבימוי פעמים רבות מתרגלים עם השחקניות את המקום הזה, מתוך הנחה, שאם הן תדענה לשלוט על השתיקות ולתמרן אותן נכון בין הטקסטים, שעליהן לומר, הן תסגלנה את השתיקה ככלי ותווצר אמינות. זוהי הרי פסגת השאיפה של כל שחקנית, להיות אמינה (כפי שרונית אלקבץ ז״ל בטבעיות רבה, הצליחה להיות).

בתסריטים יש מקומות בהם התסריטאי כותב: (שתיקה) כהוראת בימוי מפורשת. אבל ריסקין, בין אם הייתה כתובה ההוראה או בין אם לאו, יודעת לנצל את המרחב, לקחת נשימות ארוכות ולדייק בטיימינג של הטקסט. הטקסט שהיא כותבת כשחקנית, קורא תיגר על הוראות מפורשות.

על הסט, כידוע, עובדים רבות על דינמיקה בין השחקנים. ואחד הדברים שאני פעמים רבות מציינת בהקשר זה, היא יכולת ההקשבה. כמו בדיאלוג בחיים, הדיאלוג קיים ברגע שיש הקשבה וגם הקשבה היא מענה. שחקן צריך לדעת להקשיב לפרטנר שלו ובאותה הדריכות ממש להרגיש את הקהל שלו (ובסרט עוד בטרם הוקרן, להרגיש את המצלמה שהיא הקהל שלו). ההקשבה הנולדת מהיכולת לשתוק, מה שמעניק אמינות לדיאלוגים, נוצרת אצל ריסקין בטבעיות שובה לב.

נטע ריסקין בסרט מסתור

אלמנט נוסף של שתיקה הוא הקונפליקט. צריך לזכור שבדרמה עצמה חבוי קונפליקט שמעמת את הדמות. לרוב, קונפליקט חזק נוצר באמצעות סוד. בטרגדיה הקלאסית לדוגמא, אנחנו הקהל חשופים לסוד שהגיבור עצמו לא יודע. חוסר הידיעה של הגיבור מוביל אותו לסופו הטרגי, בעוד אנחנו הקהל מוחים: ״לא, לא, אל תעשה את זה״. ריסקין מבחינות רבות, מבטאת בתפקידיה הנשיים, את הגיבור הקלאסי הקדום מהטרגדיה היוונית כאשר היא מפעילה את כולנו משוט לשוט, בכיוונים הרגישים. היא לא מתנצלת על זה שהיא אישה שמגלמת אישה, היא לא מתנצלת על החולשות של הנשים אותן היא מגלמת אלא משתמשת בזה.

רגע לפני שהמבטים נודדים, בתוך ים הסרטים, לדבר הבא, קחו רגע לחשוב על המשחק הנשי שנטע ריסקין מפגינה באופן לא שחוק, שאינו חוזר על עצמו פעמיים ותגלו מחדש איך לשתיקה בכל סרט יש תפקיד.

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי