גילוי נאות: סטטיק ובן אל הם הגילטי פלז'ר הסודי שלי. הם לא יורדים לי מהפלייליסט כבר כמה חודשים טובים. בפומבי העילאי והמתנשא שלי, אני מכחיש, כמובן. עושה קולות של בא-לי להקיא, אבל כשהחלונות סגורים אני יה יה יה על כביש החוף. מילים מטופשות? בהחלט, חריזה סתמית?ועוד איך. תוסיפו גם תוכן שנע בין שוביניזם לשוביניזם-למתקדמים – הכל נכון. ועדיין, המוזיקה שהם עושים משמחת. זה לא מעט בימים שמורכבים בעיקר מאפור כהה.
מי אתם, סטטיק ובן אל?
למי שבמקרה בילה את השנה האחרונה על מאדים, הנה הסבר קצר על הצמד ופועלו. בן אל הוא אחד משבע מאות הילדים של שימי תבורי, שכולם שרים, לכולם יש אל בשם ולכולם יש את העיניים של אבא. סטטיק הוא שם הבמה של ה-נגיד-ראפר והבערך-די-ג'יי לירז רוסו.
שיתוף הפעולה שלהם התחיל בשיר "דובי גל" ובשנה שעברה הלהיט שלהם "ברבי" (לא, אתם לא באמת רוצים לדעת את המילים), היה הקליפ הישראלי הכי נצפה ביו-טיוב (מעל 30 מיליון צפיות). בתוך שנה וקצת, הצליחו סטטיק ובן אל להתבסס כמרעננים הרשמיים של הקיץ (והחורף, גם). עם כל השאבנג הנלווה – מעריצות מוטרפות, ערכים בויקיפדיה ותיעוד צמוד של חיי האהבה שלהם (לא אחד-עם-השני, כן?!), בכל אתר רכילות מוכר.
בחודשי הקיץ סגרו השניים 200 הופעות, יחד עם התשלום על הצפיות ביו-טיוב, הפסטיגל הבלתי נמנע וחוזי הטאלנט ב"קשת", המשפט "אין הרבה בויזה" לא ממש רלוונטי מבחינתם.
מה הם בכלל שרים?
כאמור, בעיקר טקסטים אינפנטיליים שלא עושים כבוד לנשים, לעברית ולדובי גל. המשפטים מצופים במלודיה כובשת והרבה שמחת חיים. נגיד כזה:
"ואני עוד מחכה כה כה כה כה
למה זה איתה כל כך קשה שה שה שה שה
שאומרים עלייה כל מה שאומרים עלייה רק כי זה ברור שהיא בובה
כולם יודעים שלא נגעו בה".
במילים אחרות, שייקספיר יכול להמשיך למות בשקט וגם ביאליק. אבל מבחינת אפקט המגניבות הם מנצחים בלי למצמץ. בסופו של דבר, הטקסטים שהם רוקחים לא שונים בהרבה מהמקבילה של האחים הגדולים והמכובדים שלהם בחו"ל, דרייק, קניה, דה וויקנד ודומיהם. רק שבאנגלית, כמובן, זה נשמע קצת פחות מטופש.
למה הם ולא אנחנו?
ראשית, כי אנחנו זקנים ובכלל לא מגניבים. חוץ מזה, מתברר, הצמד הזה השכיל להתיישב על נישה חסרה-עד-בלתי-קיימת במוזיקה הישראלית: שירי כיף. לא מזרחית, לא כפיים, לא תוגה אורבנית ולא היפסטריות עם קול של ילדה בת שש. סטטיק ובן אל עושים פופ מהוקצע, מזיז גפיים, מהסוג שאחרי שמיעה אחת הופך לזמזום נצחי ובלתי מרפה בתוך הראש.
בקיצור ובפשטות: סטטיק ובן אל מרימים את מצב הרוח וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים.
ומה אתם עשיתם בשביל המדינה?
ובכן, כלום. הסטטיקים (אחלה שם, לא? מוכר להם אותו בסכום סמלי), לא ממלכתיים, לא מחאתיים ולא מתעניינים בפוליטיקה. בעצם, הם לא מתעניינים בשום דבר שהוא לא הם עצמם, בחורות וחבר'ה. ורצוי שהשילוב הזה יבלה על שפת הים או על כביש החוף. גם אם הם יודעים מי זה אלאור אזריה (בכל זאת, יש לו 'אל' בשם), אני די בטוח שאין להם דעה מגובשת בעניינו. לא בגלל שהם טיפשים או מנותקים, אלא בגלל שבלה-לה-לנד, אותו הם משקפים בפרסונות הציבוריות שלהם לפחות, אין מקום למה שהוא לא פאן-פאן-פאן. או כמאמר המשורר:
"אז בוא נשים את כל הבעיות בצד, ביחד נלמד אותם אחד אחד, שמה שמדבר אל הישראלים, זה באס עם סלסולים".
הדובדבן ביו-טיוב
השניים קיבלו את החותמת הרשמית להיותם סלבס מוכתרים ואושיות מוזיקה, כשצורפו לצוות השופטים ב"הכוכב הבא" (הידועה גם בכינויה "המופע של אסי עזר"). על פניו, שידוך תמוה שמרגיש כמו חנופה זולה לנכדה של אותה מסעודה מסתורית משדרות. בפועל, מדובר בהברקה ליהוקית. ליד החסות הנבולות סקעת ופלס והמרור משולחן הסדר אסף אמדורסקי, הסטטיקים הם סלט הפירות הקייצי.
לבן אל יש שרירי-מכון מרשימים, הומור עצמי והמון שיניים. לסטטיק יש בלורית מחומצנת, אנגלית משובחת וגם המון שיניים. אבל בעיקר יש להם "גוד וויבס" ויכולת להקליל את מה שממילא הוא תכנית בידור במשקל זבוב.
מה צופן העתיד?
זה די פשוט: ערוץ הילדים, אולמות אירועים, חזרה בתשובה, חזרה בחזרה, שקט ודממה.
הנה כמה קליפים של השניים:
[youtube SELXvs8JNB0 nolink]
[youtube xwEZDrapUGM nolink]
[youtube SOc5ULYfITY nolink]
[youtube 7MW2GYZ5MxY nolink]
