לא היו לי הרבה ציפיות מטקס האוסקר השנה, ברצינות. הנחתי פשוט ש"לה לה לנד" יגרוף את כל הפרסים, כמו שעשה ב"גלובוס הזהב" וכולנו נוכל לישון טוב במקום להישאר ערים ודרוכים. אך מתברר, שגם טקס מסורתי ועייף יכול עדיין לזעזע וכך התבשרנו שהסרט "אור ירח" צץ והוכתר כסרט הזוכה, לא לפני שבטעות וורן בייטי ופיי דאנווי הכריזו על "לה לה לנד" במקום ויצרו את רגע הדרמה המביך ביותר, הראוי לאוסקר בפני עצמו.
איך בדיוק קורה העסק הזה של "להתבלבל" בטקס שנערכים אליו מראש, עושים חזרות ומקריאים מתוך מעטפה. סיריוסלי, כמה קשה זה להכריז את שם הזוכה? לפעמים נדמה שהם זוממים שם על הבושות הללו מראש כדי שיהיה מעניין. אין דבר נוראי מלהכריז שם אחר ואז להגיד "אה, בעצם לא". כבר שלפתם את וורן בייטי ופיי דאנווי מהבוידעם אז לפחות שיהיה עבור סיבה טובה ולא כדי להיחקק בתור אלה שחטפו אלצהיימר רגעי בשידור.
משהו באוסקר דה לה שמעטה הזה מזכיר לי את תחרות מיס יוניברס. תמיד ירצו שם לזעזע ולהפתיע ברגע האחרון, עם בחירה תמוהה שהיא בעיקר מפגן מאוס ושחוק של תרבות הפוליטיקלי קורקט. השפן שנשלף מהכובע השנה, הוא השחקן מ"אור ירח", קייסי אפלק, שהפך את ריאן גוסלינג ל"אומלל ההוא" שלא חזר לזרועותיה של אווה מנדז עם פסלון. וזאת בניגוד לקולגה שלו, אמה סטון ולבמאי הצעיר ביותר בהיסטוריית האוסקר שזכה בפרס, דמיאן שאזל.
אם היה גלאם הוליוודי אמיתי ב"לה לה לנד", ניצוץ חד פעמי, קסם מלהיב, נותרה כעת תחושת אי נוחות וחוסר צדק מקומם. סטון ושאזל לא היו ראויים יותר מגוסלינג. כמו שנהוג להגג עד עייפה אבל הפעם זה באמת נכון, הסרט הזה הוא תוצר של עבודת צוות. לאפשר לכוכב המוביל שלו להיות מושפל באולם רק כדי ששחקן אחר, שאיש לא באמת הימר עליו ולא עונה לשם דניאל דיי לואיס, יקטוף את הפרס, יצר טעם נפגם שילווה את הסרט הזה לתמיד. לדורי דורות. לנצח נצחים.
צפיתי בסרט המעולה וגוסלינג היה חלק מהמנוע שלו. הסיבה שריחפתי החוצה מהאולם בעיניים נוצצות. כעת הקסם התפוגג ונותר ליילל לאור ירח.
מילא זה, לתת ל"אור ירח", את פרס הסרט הטוב ביותר לא באמת נבע מכך שזה סרט כל כך טוב כמו שהוא סרט חשוב. כן, הוא חשוב. מאוד חשוב. אבל יש משהו כמעט קומי-טראגי בלהעניק ל"לה לה לנד" את הפרס על הבימוי והתסריט, אבל לא לסרט עצמו. כאילו, מה קלקל את הסרט עבורכם? הפונט של הקרדיטים? הזווית של הנוף מההר?
כן, בחיים האלה יתקעו לך סיכה בטוקסידו וישאירו אותך מדמם מהלם בכל שלב, גם כאשר זכית לחיבוק ברנז'אי חם בלב הוליווד. כידוע, אין שום דבר מובטח, אין בהכרח צדק או היגיון. טקס האוסקר הוא משחק ולפעמים, מה לעשות, השופט באמת בן זונה.
לא חייבים לתת את פרס הסרט הטוב ביותר לעוד סיפור מרגש של גילוי עצמי, העוקב אחר תולדותיו של גבר שחור בשלושה שלבים מחייו. היו הרבה סרטים כאלה ועוד יהיו. אבל מזמן לא ראיתי מחזמר כה מסוגנן וייחודי כמו "לה לה לנד". הוא יחקק לי בתודעה גם בעשור הבא בזכות הסטייל המופלא והכריזמה של כולם שם. ספק אם "אור ירח" יצליח להאיר את חיינו ככה.
מוצלח ככל שיהיה, אילו הסיפור ב"אור ירח" תיאר את חייו של אדם לבן בשלושה שלבים, בספק אם היה מגיע לשלב כלשהו. כן, אנחנו חיים בתקופה רגישה והטקס היה "לבן" מדי אז כדי להראות שאמריקה לא גזענית – רק מנוהלת כרגע על ידי הנשיא טראמפ שבז לזכויות אדם – היא הכתירה את הסרט הזה כזוכה. ואם כבר פרסים בשם הליברליות והנאורות, להעניק את פרס הסרט הזר ל"הסוכן" האיראני, עטור השבחים, הוא גם צעד דמוקרטי חשוב אבל תלוש מכל הקשר מוצדק. מסיבה אחת פשוטה: נרדמתי תוך עשר דקות מתחילת הסרט. קוראים לזה שיעמום.
תסלחו לי, כל מי שמילא את האולם והתפלל לברוח בעצמו אבל לא היה לו נעים. אולי לקראת הסוף הסרט הפציץ אבל סרט טוב אמור ללכד אותך מיד. איני אמורה לשבת, לתהות על מהות חיי ולחכות לטוויסט. ושלא תגידו שאני סנובית או גזענית, נשארתי ערה ומרותקת לסרט המעולה והאיטלקי, "זרים מושלמים". לכו אליו. בניגוד לטקס הזה, הוא מושלם.
רגע ההכרזה המביכה:
רשימת הזוכים
הסרט הטוב ביותר: "אור ירח"
הבמאי הטוב ביותר: דמיאן שאזל ("לה לה לנד")
השחקן הטוב ביותר: קייסי אפלק ("מנצ'סטר ליד הים")
השחקנית הטובה ביותר: אמה סטון ("לה לה לנד")
שחקן משנה: מהרשלה עלי ("אור ירח")
שחקנית משנה: ויולה דיוויס ("גדרות")
תסריט מקורי: "מנצ'סטר ליד הים"
תסריט מעובד: "אור ירח"
סרט הדוקו הטוב ביותר: "או. ג'יי: תוצרת אמריקה"
הסרט הזר הטוב ביותר: "הסוכן" (איראן)
הצילום הטוב ביותר: "לה לה לנד"
סרט האנימציה הטוב ביותר: "זוטרופוליס"
עריכה: "הסרבן"
אפקטים: "ספר הג'ונגל"
פסקול: "לה לה לנד"
השיר הטוב ביותר: "City of Stars" ("לה לה לנד")
איפור ושיער: "יחידת המתאבדים"
תלבושות: "חיות הפלא והיכן למצוא אותן"
עיצוב הפקה: "לה לה לנד"
סרט דוקו קצר: "The White Helmets"
הסרט העלילתי הקצר: "Sing"
סרט האנימציה הקצר: "Pipers"
עריכת סאונד: "המפגש"
מיקס סאונד: "הסרבן"