אוי, מה קרה לך פמלה אנדרסון ולמה? איך הפכת מהאשה שריפדה בערימות של סיליקון את פנטזיות הנעורים המחוצ'קנים שלי, לדודה המפוהקת שאת היום? אני מניח שכל אחד זכאי לעשות את הסיבוב הפרטי שלו, על ההתמתנות שמגיעה עם הגיל. כמו ששרה פעם עופרה חזה "בתוך כל פרכה מסתתר שיכון קטן" ובתוך כל בימבו מתחבאת הרוזנת הבריטית שמחכה לאות שלה לצאת. אבל פמלה? את? פייר, ביאסת.
איך התקלפת מבגד הים האדום ההוא היישר אל שמלת ה-אלישה פלורק שעטית על עצמך ב"קאן" (בתמונה מימין). איך הטבעת באוקיינוס המכובדות את כל שעות האיכות הארוכות שבילנו יחד (ללא ידיעתך), בשנות האייטיז המקוללות?
בגדת פמלה, בגדת. בי ובכל נער שישב מהופנט אל סוגת האיכות "משמר המפרץ" וחרך בלופים אין סופיים את ה-סלאו-מושן באדום ובבלונד של תמונות הפתיחה הנצחיות של הסדרה. הדרך שעשתה פמלה אנדרסון הפוכה מזו המוכרת לנו מהמהפכים שהורגלנו אליהם עד כה ב"עולם הזוהר". בדרך כלל מדובר ב"קרוס" שעושות נסיכות דיסני למיניהן מ-"ממתק לכל המשפחה" אל קטגוריית ה"בידור למבוגרים בלבד".
כמו למשל, מיילי סיירוס, הילדה-הכי-טובה של הטלוויזיה האמריקאית, שהשתחררה סופית מדמותה כהאנה מונטנה לטובת קליפים פרובוקטיביים, ויתור על רוב תחום הביגוד בהופעותיה הפומביות, וסוג של תסמונת טורט שגורמת לה לשרבב את לשונה בכל צילום אקראי. אין ספק שהילדה-שהתבגרה עושה הרבה כבוד לאמה הרוחנית בריטני ספירס, שנאבקה שם, הרבה לפניה, במעבר שבין הבתולה לבין, ובכן, הפחות בתולה.
סבתא שלי נהגה לומר שזבל נשאר זבל גם כשמצפים אותו בזהב. שזה בוודאי נכון, כמו כל מה שסבתא שלי היתה אומרת, אבל לפעמים הציפוי כל כך מוצלח שלפחות את הריח הוא מצליח לעמעם. למשל קלואי קרדשיאן, זו שהייתה "האחות השמנה", כפי שהיא מעידה על עצמה בתכנית המהפך הנקמני שהיא מובילה בערוץ הבידור. אז זהו שקלואי כבר לא שמנה וגם לא הק' הכי טראשית בחבילה והיום היא מציגה חזות הרבה יותר אלגנטית מאחיותיה לשבט (יחסית, כמובן, בכל זאת, מדובר בקרדשיאנז).
כך או כך, ל-סלבית שקצה בעולמה הישן (כי היא כבר לא בגיל, כי היא כבר לא בדיל, סתם, כי לא בא לה) ורוצה לעבור מהפך תדמיתי, יש בעיה. אנחנו, העם שהמליך, מתקשים להסתגל לשינוי שלא שותפנו בו. מבחינתנו, יש לנו מניות שיתוף במותג (כי סימסנו לה ב"כוכב נולד" למשל) ואם היא פתאום רוצה להיות רוקנרול במקום מאמי לאומית, אז לא, לא יקרה. לא במשמרת שלנו.
המלכוד הוא כפול כשמדובר במהפך תדמיתי מהסוג "המצעיר", זאת אומרת המהפך שנשען על בוטוקס ואזמל מנתחים. התעשייה ההוליוודית מכריחה את נתיניה (ובעיקר את נתינותיה) להיצמד לנראות נערית-לנצח (כי איכסה, כל הקמטים הלא פוטוגניים האלה). ואז, כשהצייתנים אצים להתנתח, העולם נאסף סביבם כדי ללעוג להם עד מוות על "הזוועה הזו שהם עוללו לפרצופם".
כשרנה זלווגר הלכה והחליפה לעצמה את הפרצוף בפרצוף אחר, לא שלה ואחריה גם אומה טורמן "עשתה רנה זלווגר", כל הרשת זעקה ומחתה והשמיצה. מצד שני, אני די בטוח שלו היו נשארות עם פרצופן המקורי היו מטאטאים אותן, שתיהן, לפח האשפה הגדול בו הוליווד מרכזת את יקיריה-לשעבר שכשלו והזדקנו. אם נחזור לרגע אל אותה פמלה מחודשת מהפסקה הראשונה, ברור לי לחלוטין שהעובדה שהיא כיכבה במספר לא מבוטל של חלומות נעורי, לא הופכת אותי לשותף להחלטותיה, הפרטיות או הציבוריות.
עם יד על הלב (בניגוד למקומות אחרים בהם היא שוטטה), אין לי ספק שה-פמלה הנוכחית משודרגת להפליא: יפה יותר, מנופחת פחות, והרבה יותר טבעית. ברור, ועדיין, יש זיכרונות שאין לגעת בהם.
