כבר 17 שנים אני מנהלת רומן אמיתי עם רומן גארי. הוא הגבר הכי יציב בחיים שלי וכנראה לא אחליף אותו לעולם. בעלי אומר שאנחנו שלושה במיטה- אני, הוא ורומן גארי. את בעלי הכרתי רק אחרי שגארי ואני היינו במערכת יחסים של כמה שנים. מזל שמדובר בסופר צרפתי שמת כשהייתי בת שנתיים.זה קורה לפעמים, שאת מתאהבת באדם שלא פגשת מעולם דרך הכתיבה שלו. רומן גארי כתב 32 ספרים. קראתי אותם כשחייתי בפריז ואז זה קרה-התאהבתי. מה זה התאהבתי? הוא הפך להיות האובססיה שלי, ההשראה. אז כתבתי עליו עבודת דוקטורט בפריז וניסיתי להתחקות אחר חייו ובעיקר אחר מותו ולגלות מדוע התאבד.
במסגרת הנסיון להכיר אחרי מי שכל כך מעניין אותי, יצרתי קשר עם בנו היחיד מהשחקנית ההוליוודית, ג'ין סיברג, עם מאהבות שלו, ואפילו עם האישה שחיה עמו בשנתיים האחרונות לחייו ומצאה את גופתו הירויה. דיברתי עם העורך שלו ובנו אישר לי להיכנס למנזר בו הפקיד את הארכיון הפרטי שלו. חייתי במנזר והתוודעתי לכתבי היד שלו בכתב ידו, למכתבים שכתב, לחשבונות הבנק שלו ולתכתובות רבות שניהל עם נשים. עולמו הפרטי והרגשי של גארי נפרש לפני.
כדי לשמור על פרטיותו של האדם ושל הסופר, גם אחרי מותו, לא אפרט את כל הנמצא בארכיון, אבל דבר אחד שבלט הוא הכוח הנשי שניהל אותו. רומן גארי היה חלוץ מגדרי עוד לפני שהמושג היה קיים. היה לו ארון תחפושות והוא נהג להתחפש, להתאפר ואף למשוך את ציפורני ידיו ורגליו בלק, כדי "להכנס" לדמויות הנשיות אותן הוא כותב. למרות שנחשב לגבר שבגברים, היה זה ליבו הרך והנטייה שלו להתאהב בקלות שניהלו את חייו האישיים והספרותיים. יוצא לי לראיין כעיתונאית סופרות צרפתיות לא מעטות, ועד היום אני שומעת בזמן הראיון על רומן גארי ועל "השנתיים שבהן היינו ביחד".
מי הן אותן נשים שהשפיעו על חייו, ספרותו ובעיקר על מותו של רומן גארי? מסתבר שהיו לו מאות נשים. אחת מהן (שכמובן בילתה איתו שנתיים נהדרות…), סיפרה לי שבכל ערב הגיעה לביתו לפני שיצאו לקולנוע, לתיאטרון או למסעדה. "בכל פעם כשהגעתי, יצאה משם אישה אחרת", סיפרה. אבל אפשר לומר ששלוש נשים עיקריות השפיעו על הגבר שאהב נשים.
אין כמו אמא
מינה, אמא של רומן הקטן, היתה גרושה פעמיים, מבוגרת מאביו של הילד ואם חד-הורית, אחרי שאריה, אבא של רומן עזב אותה לטובת אישה צעירה יותר. הם היו משפחה יהודית בוילנה, ורומן הקטן למד ב"חדר", הלך לבית כנסת ודיבר יידיש. הדבר היחידי שהיה חשוב לאמו היה שילמד צרפתית. היא היתה שחקנית תיאטרון ופרנקופילית וכל מה שהיא רצתה היה לעבור לצרפת.
הם הגיעו לעיר ניס, בדרום צרפת, שם הורתה לו לשכוח מיהדותו, משום שהריחה את רוחות מלחמת העולם השניה נושבות. מינה קצבה שינתה את שמו של בנה לגארי ואמרה לו שיהיה סופר גדול כמו ויקטור הוגו, דיפלומט, שגריר צרפת, יזכה בפרס נובל והוסיפה שנשים יפלו לרגליו. היא סירבה להתחתן מחדש כי מבחינתה, בנה היה הגבר היחידי בחייה והוא יגשים עבורה את כל חלומותיה. בביוגרפיה שכתב עבורה "הבטחה עם שחר", מפרט גארי איך ניסה להגשים את כל מאווייה של אמו: הוא הפך לסופר מפורסם, היה דיפלומט ואף נספח התרבות של צרפת בהוליווד, נשים (כולל מרילין מונרו) נפלו לרגליו והוא לא זכה בפרס נובל אבל זכה בפרסים אחרים. "ואני מתלבש בלונדון," הוסיף. "אני שונא את התפירה האנגלית אבל זה מה שאמא שלי רצתה".
"הבטחה עם שחר" היא אותה הבטחה שעושה כל אם עם שחר חייו של בנה. גארי כותב איך כל חייו הניח את ראשו על בית החזה של נשים רבות בנסיון לשמוע שוב את הלמות לבה של אמו. הוא מעולם לא מצא אותה שוב. יש הגורסים שהתאבד אחרי שסיים להגשים את כל חלומות האם, שהלכה לעולמה שנים רבות לפניו
האישה הראשונה- עורכת הווג הבריטי והסופרת לסלי בלאנץ'
בתקופת מלחמת העולם השניה היה גארי טייס בצבא צרפת וישב בלונדון, לצד נשיא צרפת החופשית שארל דה גול. אחרי שנפצע בתאונת מטוס, כתב ספרים ויצא לברים בעיר. באחד הערבים פגש בלונדינית מכובדת שנראתה מבוגרת ממנו. היא מיד החלה לדבר איתו. זו היתה עורכת האופנה ב"ווג" האנגלי לזלי בלאנץ'. היא היתה גם סופרת עטורת פרסים. באותו הערב הכניסה את גארי למיטה, שם לימדה אותו אנגלית. את ספרו הראשון, "חינוך אירופי" כתב באנגלית בעידודה. גארי ידע שלזלי בלאנץ' אנטישמית וערב חתונתם, כשהוא רועד מפחד, סיפר לה שהוא יהודי. היא קיבלה את זה והשניים התחתנו. אחרי שהמלחמה הסתיימה, קיבל גארי תפקיד במשרד החוץ הצרפתי והזוג החל להסתובב בעולם כשגארי דיפלומט וסופר. הם היו בניו יורק, שוויץ, בולגריה ואפילו בהוליווד, שם גארי היה נספח תרבות. היו להם נישואים פתוחים ורומנים מהצד, אבל כשגארי התאהב באישה חדשה, בלאנץ' עשתה לו את המוות עד שהסכימה להתגרש. זה עלה לו כסף רב וספר, אותו הכריחה לכתוב לה, "ליידי ל." על ליידי אנגליה ומרושעת. לזלי בלאנץ' הלכה לעולמה בגיל 103 במנטון שבצרפת, ועד יומה האחרון התבטאה במרירות ובאנטישמיות כלפי רומן גארי.
האישה השניה- שחקנית הוליווד-ג'ין סיברג
ערב אחד ארחו גארי ובלאנץ' בביתם בהוליווד את עורך הדין של הקונסוליה הצרפתית ואת אשתו הצעירה, ג'ין סיברג. חלומה של הבלונדינית תכולת העיניים היה להיות שחקנית קולנוע. הרומן החל ובעוד לזלי בלאנץ', האישה החוקית, חושבת שמדובר בעוד אחד מההתפרפרויות של בעלה, גארי הסתחרר מהצעירה המתוקה. סיברג התגרשה מבעלה וגארי, אחרי קשיים רבים הצליח להתגרש מלאנץ'. הוא פוטר עקב כך ממשרד החוץ הצרפתי וחזר לפריז עם אישתו החדשה והתרכז בקריירה של סופר. סיברג החלה בקריירה קולנועית מצליחה והפכה לאהובת הבימאים ולאיט-גירל הפריזאית. היא שיחקה ב"שלום עצבות" על פי ספרה של פרנסואז סגאן ואת "ז'אן ד'ארק".
היא שיחקה לצד ז'אן-פול בלמונדו הצעיר ב"עד כלות הנשימה". כולם זוכרים את הסצינה בה היא הולכת בשאנז אליזה וצועקת "ניו-יורק הראלד טריביון". נשים קיצצו את שערן וצבעו אותו בלונדיני בהשראתה ועד היום שחקניות הוליווד לובשות את הטי-שרט הלבנה של "הראלד טריביון" אותה לבשה בסרט. לזוג נולד בן יחיד, אלכסנדר דייגו והם גרו בדירה רחבת ידיים באזור יוקרתי של פריז עד שהחלו להיווצר בקעים בזוגיות. גם אחרי גירושיהם המשיכו השניים לגור באותה דירה. סיברג תמכה ב"פנתרים השחורים" והתחתנה שוב. גארי המשיך לתמוך בה ואף הגן עליה כשהFBI פתחו לה תיק וריגלו אחריה. כשהיא נעלמה לעשרה ימים, גארי השתגע. הולך רגל פריזאי שטייל עם כלבו, שם לב שהכלב מרחרח מכונית ברחוב. סיברג נמצאה מגולגלת בשטיח בחלק האחורי של המכונית. זה היה שנה לפני התאבדותו של גארי. ובכל זאת, הוא כתב באחד ממכתבי ההתאבדות שהשאיר: "אין קשר לג'ין סיברג".
ד"ר מאיה גז, התגוררה במשך עשור בפריז, והיא מומחית לתרבות צרפת ומרצה על אורח החיים הצרפתי. ביום חמישי, ה-6.6 בשעה 19:30, תעביר את ההרצאה "חייו ומותו של רומן גארי", בספריית "בית השחמט" בנווה-אביבים, תל אביב. ההרצאה פתוחה לציבור הרחב.
