למה בחר יגאל בשן, אחד הזמרים הישראלים האהובים בארץ, לשים קץ לחייו? הראיון הגנוז עם הזמר ששודר ביום חמישי ב"עובדה" מנסה לענות על השאלה, אך מצליח באופן חלקי בלבד. הכתבה לא שודרה עד היום כי בשן היה נבוך מדי מהמצב אליו נקלע ולאחר שחשף בפני נסלי ברדה את הקרביים, חזר בו. לא ברור אם הוא היה שמח מההחלטה לשדר את הראיון לאחר לכתו, וכמובן שהשידור התקיים באישור המשפחה, אבל עדיין מדובר בהחלטה מעיקה שמותירה אותנו, הצופים, מבולבלים. מה שכן, קיבלנו הצצה נדירה לתוך נבכי נפשו המיוסרת, הצצה שהותירה לא מעט סימני שאלה גם לאחר שניסה להסביר במילים שלו מה עבר בראשו לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון, כשדקר את עצמו והגיע לאשפוז בבית החולים.
בשן, נראה במהלך הראיון עצוב ומדוכדך, כבוי וכבד, ניגוד מוחלט לתדמיתו מימי הזוהר שלו. הוא התראיין בסלון ביתו החמים, עם גיטרה בידו וניכר שבחר כל מילה בקפידה כאשר גולל את המחשבות שחלפו בראשו וניסה להסביר את הדיכאון שבו שקע. מעבר לכאבים הכרוניים מהם סבל לאורך זמן, שהובילו לביטול הופעות ולהסתגרותו בביתו, הוא סיפר על הרגע בו יצא לרחוב וראה מטפלת פיליפינית דוחפת חולה סיעודי על כסא גלגלים. זה היה הרגע שבו בשן הבין שאינו רוצה להגיע למצב הזה. בראשו, הוא היה חולה סיעודי, ממש כמו האיש שראה ברחוב, לא יותר מ"נטל" על רעייתו מיקה, שטיפלה בו במסירות אין קץ עד ליומו האחרון. בשן צלל למצב שקשה היה לו לברור את המילים לתארו. בדיעבד, סיפר שהוא לא באמת רצה לשים לחייו וכי האקט היה "קריאה לעזרה", לדבריו.
בסרט "הגשר" שעסק במתאבדים הרבים שבוחרים מדי שנה לקפוץ למותם מגשר ה"גולדן גייט" סיפר אחד המרואיינים איך ברגע שידיו עזבו את המעקה וקפץ מהגשר הגבוה למים הקפואים של סן פרנסיסקו הוא התחרט. בדרך נס אותו בחור צעיר שרד כדי לספר מה עבר בראשו באותם רגעים אפלים. הידיעה שאדם שבחר למות, יכול להתחרט על כך מספר שניות אחרי שביצע את האקט הבלתי הפיך, מכאיבה ומטרידה ומערערת את היסוד המחשבתי שאדם ששם קץ לחייו שלם עם החלטתו. גם במקרה של בשן קשה שלא לתהות האם התאבדותו הייתה, כמו בניסיון הקודם שלו, רק "קריאה לעזרה" ושאולי בשן לא באמת רצה לעזוב את אשתו, את ילדיו, את הקהל ואת חייו. מחשבה זו מעיקה על הצופה ומותירה אותנו חסר אונים.
גם ב-2019, החברה מגנה התאבדויות ומתביישת באלה שבחרו לעזוב בנסיבות כאלה. החברה מסמנת את האנשים שבחרו להפסיק לחיות כ"חלשים". אדם הבוחר לנטוש את הכל כמו אומר: "מאסתי בכל מה שהחיים יכולים להעניק לי. החיים אינם מספקים אותי" וכשהמתאבד הוא אדם מפורסם, מצליח, אהוד ומבוסס, הדיסוננס גדול יותר. התפישה הזו מערערת את הנשארים מאחור, שעדיין כלואים במרדף אחר האושר המוחלט. בשן, מבחינה זאת מערער אותנו כי על פניו, היה לו הכל: אשה תומכת, ילדים אוהבים, קהל נאמן ואוהד, קריירה יצירתית ופוריה וחברים שדאגו לו.
לכל אורך הראיון מוצג בשן כמי שעזב את העולם הזה דווקא כשמצבו השתפר לכאורה. הוא כתב שירים, מתוכם הקדיש שיר מרגש למיקה. היה נדמה שהנה, הוא על הסוס והוא מתחיל לראות שוב את האור. אחרי הצפייה בכתבה הרגשתי עצב רב, על כך שהאיש המקסים הזה לא מצא מזור למצוקתו לצד תחושת פספוס כי הכתבה ב"עובדה" יכלה להתעמק יותר במושג דיכאון קליני, ממנו כנראה סבל בשן ולא סיפקו מענה לשאלות שרבים מאיתנו עדיין שואלים, על הסיבות לדיכאון, על הטיפול שקיבל ועל יעילותו. מוטב היה לראיין איש מומחה כדי להסביר לצופים איך מתמודדים עם דיכאון מהסוג הקשה ביותר, כשהגוף מתקשה לקום מהמיטה, כפי שתיאר. מידע זה היה מעניק ערך מוסף לראיון הזה ואולי, עוזר למנוע את מקרה ההתאבדות הבא.
