ההחמצה של "המלאך"

סרטו של אריאל ורומן, "המלאך" (נטפליקס) המגולל את סיפורו יוצא הדופן של המרגל המצרי מרואן אשרף, מייצר מתח ועניין מבלי להפוך לקלישאת אקשן אך הוא מחמיץ כמה נקודות קריטיות

בימים האחרונים יש לא מעט באזז סביב דרמת הריגול של הבמאי הישראלי אריאל ורומן, "המלאך" (משודר בנטפליקס) ועוסק בסיפור המהפנט של הסוכן המצרי, אשרף מרואן, שתימרן את ישראל ואת מצרים והוביל למלחמת יום כיפור כדי לייצר תנאים אידיאלים לשלום. את התסריט כתב דיוויד אראטה, מי שהיה מועמד לאוסקר על כתיבת "הילדים של מחר" בהסתמך על ספרו של פרופסור אורי בר יוסף "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור". למרות הרצון להעביר בשעתיים את הסיפור המאוד מורכב הזה, הסרט מחמיץ כמה נקודות חשובות, בדיוק כפי שאלי זעירא, ראש אמ"ן בתקופת המלחמה, פספס את ההזדמנות להוביל את ישראל למצב בו היא ערוכה לקראת המתקפה.

מרואן צילום יחצ

סיפורו של אשרף מרואן, חתנו היה חתנו של נשיא מצרים נאצר, מרתק מההיבט המדיני והפרסונלי כאחד והוא בהחלט עומד במבחן הזמן. לאחר מותו של נאצר, מרואן שימש כיועץ קרוב של הנשיא סאדאת והפך לאיש סודו. מרואן הציע את שירותיו למוסד ב-1970, ובשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים סיפק מידע חיוני על ההכנות המצריות למלחמה. פרטים רבים נותרו עמומים עד היום, כמו השאלה האקוטית האם מרואן היה סוכן כפול או לא אך סרטו של ורומן לא מכריע בסוגיה זו וגם סביב מותו ב-2007, הסרט משאיר שאלות פתוחות, למרות שמרואן כנראה לא באמת "נפל" מהמרפסת שלו בלונדון. אחרי שנחשף שמו בתקשורת, היה זה רק עניין של זמן עד שמרואן, שנחשב לאחד המרגלים הטובים בהיסטוריה, "יטופל" בדרך כזו או אחרת.

מרואן צילום יחצ

הסרט מצליח לשחזר היטב, דרך הסטיילינג והבימוי, את רוח התקופה של הסבנטיז וורומן ("אייס מן") עשה עבודה טובה בכך שקיבל לידיו תקציב של 12 מיליון דולר ולא אימץ בהתלהבות קלישאות מז'אנר הריגול ולא ביים סרט אקשן פומפוזי א-לה ג'יימס בורן והעדיף סגנון מינימליסטי כמו בסרטו של בן אפלק, "ארגו". את מרואן אשרף מגלם שחקן הולנדי ממוצא טוניסאי, מרואן קנזארי, שמצליח להעביר דמות אניגמטית, ממגנטת וקרת רוח המעוררת חמלה ודאגה מצד הצופה. מתברר שאף שחקן מצרי לא רצה להשתתף בהפקה אך כאמור, הליהוק של קנזארי מוכיח את עצמו. אם נתעלם מכך שהישראלים בסרט מדברים לפעמים באנגלית ולפעמים בעברית (זה פוגם באמינות), הקאסט עושה עבודה טובה בסך הכל. ששון גבאי (סאדאת) מצוין ומשדר אותנטיות ואורי פפר (ראש המוסד, צבי זמיר) משכנע למרות שדמותו לא מקבלת מספיק במה לטעמי.

מרואן צילום יחצ

המחדל הגדול ביותר בסרט הוא שצופה זר, שאינו בקיא בהיסטוריה סביב מלחמת יום כיפור, לא יבין אותו עד הסוף. "המלאך" לא מראה את מה שהתחולל בצד הישראלי, עם דגש על היריבות המתוחה בין המוסד לאמ"ן. לאחר שמרואן נפגש עם צבי זמיר בסתר ומוסר לו מידע על המתקפה המתוכננת של מצרים (לאחר שפעמיים הקפיץ אותם עם מידע על מתקפה שנדחתה בכל פעם) זמיר סקפטי אך בסוף מאמין למי שקיבל בסרט את הדימוי של גיבור סיפור הילדים "זאב זאב". אחרי המפגש הקריטי בין זמיר למרואן, לא ברור לידי מי הגיע המידע יקר הערך שנמסר ומה נעשה איתו. בדיעבד, באמ"ן הטילו ספק לגבי אמינות הדיווח של מרואן, מה שהוביל לכך שישראל לא הייתה ערוכה כמו שצריך למתקפה המצרית. המידע הזה לא מועבר בסרט וחבל כי הוא ממחיש את גודל הפספוס של ישראל במלחמה, את הטרגדיה האמיתית שקרתה בצד הישראלי וממנה יכלו להימנע.

מרואן ומונה צילום: Photo by Keystone/Hulton Archive/Getty Images

הפספוס השני של הבמאי קשור למניעים של אשרף מרואן, האם בצע כסף בעקבות חובות הימורים הוא המנוע שלו או שמא מדובר בפטריוט שבאמת האמין שמלחמה חייבת לקרות ובמלחמה הזאת אסור שצד אחד יביס צד שני תבוסה מוחלטת כי רק מלחמה כזאת מסוגלת להוביל את בגין וסאדאת לחתום על הסכם שלום ב-1979.

הסרט, מבחירה, גם לא עוסק בהתפחויות הלא פחות מרתקות שקרו אחרי המלחמה, כאשר ועדת אגרנט הצביע על זעירא בתור האיש האחראי יותר מכל אדם אחר להפתעה שפקדה את צה"ל עם תחילת המלחמה. בשל חלקו במחדל יום הכיפורים המליצה הוועדה להדיחו מראשות אמ"ן. מאחר ומדובר במסמך אנושי היסטורי, היה ראוי לשקול לפצל את הסרט לשני חלקים ובכך לחתור לעומק העלילה ולהדגיש את הנקודות המכריעות הללו. גם ניתן היה להפוך את סיפורו של מרואן למיני סדרה (כמו "המדרגות" המופתי שמשודר בנטפליקס) ובכך היינו מקבלים את התמונה המלאה. למרות החסרונות הללו, ראוי לצפות ב"המלאך", שהפך לסרט הישראלי הראשון שנטפליקס השקיעה בו כבר בשלב ההפקה, כי הוא פותח מחדש את אחד הפצעים הכואבים בהיסטוריה הישראלית-מצרית ושולח אתכם בסקרנות לגוגל לקרוא על אשרף מרואן. אם התעמקתם בו אפילו קצת, כבר הרווחתם.

הנה הטריילר:

[youtube z0q2WbXQWbw nolink]