בעידן הרשתות החברתיות, בהן מיליוני בני אדם חושפים את עצמם 24 שעות ביממה מרצונם, נשאלת מיד השאלה, כיצד יצליח הפורמט ההולנדי המצליח של "האח הגדול" בעונה הנוכחית. לכן, לא פלא שהמלהקים לתכנית התחילו לחפור ברשתות החברתיות כדי למצוא מועמדים מסקרנים (כשבין השאר, אגב, פנו גם אלי וכמובן שסירבתי). נדמה שמעונה לעונה, מנסה התוכנית לצאת מגדרה, בניסיון לשנות את סדרי עולם של מאות אלפי צופיה.
היה מסקרן יותר מתמיד, לבחון את העונה התשיעית שאגב, עורכת ״אחות גדולה״, רווית ליאור מנדל (יורם זק היה הקול עד עכשיו). מבחינת לוקיישן, נדמה כי העבודה אמש, נעשתה במאמץ אסתטי רב וברמת השואו ארט הטלוויזיוני האמריקאי. נוצץ, נוצץ ושוב נוצץ עם המון אפקטים אמנותיים והתאמה גראפית וויזואלית של כחולים, לבנים ושחורים. מרשימה גם העמדה של הבמה וחלוקת הפוזיציה של המנחים ביחס לקהל. אם הבימוי היה מסתכם בשואו, הרי שהעונה הצליחה, בפן הזה לפחות, להפתיע ולהצדיק 29 אחוז רייטינג (או 24 כפי ש"הארץ" פרסמו). אלא שההנחיה המדוקלמת שבאה אחריה הייתה נפילה רדודה וסתמית, באופן שמגהק על העצבים. הקהל המריע, הריע כנראה, יותר מהתרגשות ופחות ממה שהוא שמע, אחרת אין הסבר לוגי אחר.
שלושת המנחים, עפר שכטר, אסי ישראלוף ולירון ויצמן, הרביצו כניסה מאוד מזויפת ובהמשך דקלמו את הטקסטים באופן סטטי וסתמי. אלמלא מוזיקת הרקע, לא בטוח שהיה קצב לכל המופע המביך הזה. שני הגברים החנוטים בחליפות שחורות נראו נמוכים מעט, ביחס לאישה החנוטה בלבן ונעולה עקבים. זה יצר צדודית לא נעימה ותחושה של עומס על הבמה, כאילו הם מתחרים ביניהם על הנראות.
המתח גבר, כשהמתמודדים החלו בזה אחר זה להיחשף וירדו ממכוניות הפאר אל השטיח האדום לעבר הבית, בו יתקיים המשחק המציצני, שלמעשה ינתק אותם מהחיים האמתיים לפרק זמן ממושך. צריך לזכור שמעבר להיותה תוכנית ריאליטי מצליחה ופופולארית, בית "האח הגדול" היא גם יצרנית טאלנטים מצליחה למדי, שפרה קורנפלד, אלירז שדה, אביבית בר זוהר ועוד רבים אחרים הפכו לשמות מוכרים. עבור המשתתפים זוהי הזדמנות נדירה לחשיפה ציבורית גדולה מעבר לסיכוי לזכות במיליון שקל.
ואלה הם כוכבי המשחק בעונה החדשה: אליעד רחמים (22) עובד חברת החשמל, לירז אסייג (35) דוגמנית למידות גדולות, ישראל אוגלבו (27) יוצא בשאלה, מגי קקולי (23) אלופת ישראל בשחייה, מירב ישראל (37) מאפרת ומעצבת ציפורניים, רועי קורנבלום (23) אמן פואטי סלאם, מריה דומרק (20) מקום רביעי בדירוג האינסטגרם אחרי גל גדות, בר רפאלי ונטע אלחמיסטר, טאי שרקי (22) סטודנט למשפטים, אילן קורן (56) מפיק אירועים לעשירון העליון, שמס מרעי אבומוך (35), פלשתינאית-ישראלית.
מרבית המשתתפים בשנות העשרים לחייהם, חתיכים וחתיכות ולצדם, כדי שלפחות יהיה קצת בשר לתכנית, ארבעה נוספים עם ניסיון חיים שחצו את השלושים. מה אפשר לצפות מתכנית כזאת? שכאילו דוחפת ״יוצא בשאלה״ עם פלשתינאית, דוגמנית שמנה ומפיק אירועים שמאמין בפלסטיקה? אם צריך להמר, אני מהמרת שדווקא אחד מהם ייקח את כל הקופה.
כבר מהפתיחה ניתן להבין שלא צריך לצפות להרבה. הפעולות הקטנות של האנשים הקטנים, הדרים בבית אחד 24/7, כך או כך, הולכות לסקרן את תושבי ישראל בתקופה הקרובה. סיכמה זאת היטב, לירון ויצמן, בשאלה ״יש משהו שהמשתתפים יסכימו עליו חוץ מגל גדות?״ ואסי ועפר מיד נגנו אחריה, ״גל גדות, גל גדות״. הסיכוי שהדיירים הנבחרים היו נפגשים במציאות נמוך והעובדה שהחל מהערב יצטרכו לחלוק בית אחד, בלי טלפון, בלי חדשות בלי עדכונים ולהסתדר אחד עם השני, היא מסקרנת כמו תמיד, או כמו ששואלת ויצמן ״מי יצליח לאחד סביבו את העם ולזכות במיליון שקלים״?.
התוכנית הראשונה של "האח הגדול", עלתה בישראל בשנת 2008 בהנחייתם של ארז טל ואסי עזר (בהמשך החליפה את עזר, קורין גדעון) וזכתה להצלחה גדולה, הן בפורמט ההנחיה והן בפורמט ההפקתי של הבית. מאז, בחלוף עשור, נדמה שעברה שינויים רבים ושגם הקהל השתנה. האם בעידן הנוכחי, שהוא גם עידן החשיפה האנושית בשיאה, ריאליטי חייב להיות רדוד, נוצץ, עולם של דוגמנים- יפים ויפות? כיצד התוכנית הכה פולשנית הזו, בעידן שכזה, ממשיכה להצליח כל כך ומה זה אומר על רמת בשיח בחברה?.
נדמה כי יצר המציצנות על הקולקטיב ושיטת המשחק, בה כולם מנסים לכבוש את ליבנו, היא עדיין פורמט מוכר. בתוכנית גלום המסר, דע מה למעלה ממך וכל מעשיך בספר נכתבים. לפתע הפעולות הקיומיות מקבלות משמעות ועל אף שזה קורה במדיה פופולרית כמו טלוויזיה, זה מרגש. הרעיון שבה יש עין רואה, שעוקבת אחרי כל פעולות האדם, לא הומצא רק בספרו של ג׳ורג׳ אורוול ״1984״ אלא הוא רעיון הלקוח מהמוסר היהודי. יש שם משהו שמסקרן אותנו, שעונה לנו על שאלה פתוחה ולכן אנחנו אוטומטית נמשכים לשם, כמו צופים שבויים. כעת נשאלת השאלה, איך כל זה ייגמר? האם נגלה דמויות אנושיות ומעוררות הזדהות או שהמפגן הפלקטי שצפינו בו הערב, יגלוש מתוך בית האח, לתוך הבית שלנו, וישמור על דופק הרדידות עונה שלמה, במינוס אפס.
