שלומית מלכה, למשל.
שיסלחו לי כל הגרניומים אבל אפילו לעציץ יש נוכחות בימתית יותר כובשת ממנה ואף מילה על החצאית הכה כעורה שלובשת שלומית מלכה כבר 4 תכניות ברצף. הגעתי למסקנה שהיא פשוט מחאה פרטית נגד חוק שקיות הניילון. נכון, לא מדובר באסון לאומי, אלא ב"דה וויס". תכנית טלוויזיה ברמת פח. המתמודדים, השופטים, השירים, ההדחות – הכל עלוב ועבש וטוב יעשו האחראים אם יודיעו שמדובר בעונה האחרונה של הקקפוניה המביכה הזו. ועדיין – בתוך כל החושך הזה, שלומית מלכה לא כוכב.
חשבתם שאחרי הפיאסקו הקודם עם אסתי גינזבורג, קברניטי קשת-רשת יימנעו מליהוק דוגמגישות עם אינטונציה מהגיהנום לתפקידי הנחיה? טעיתם. הנה זה קורה שוב. עם שלומית – אין מצב שזה הקול האמיתי שלי – מלכה, שגורמת לי להתגעגע לאסתי. וזה, כשלעצמו, בלתי נסלח. שלומית היא באמת יפה להלל וגם אוחזת בטייטל הנחשק "חברה-של-יודה". אלה ללא ספק כישורים שמקנים לה זכות ראשונים על כל שער של "פנאי פלוס" אבל הנחיה טלוויזיונית – הו כמה שזה גדול עליה.
למרות עיניה התכולות וחיוכה הקסום, לראות אותה נלחמת בחסרונותיה, שם על הבמה, הוא מחזה מכמיר לב. כל מה שאני רוצה זה לעטוף אותה בזרועותי ולהגיד לה "מתוקה, עשי לעצמך טובה ולכי הביתה" (ותאכלי משהו, אם כבר מדברים), המאמץ המזיע שלה להטמיע בחצץ המילולי שנמלט מפיה רגש כלשהו, פשוט לא נעים לצפייה.
שלומית לא לבד וגם לא הראשונה, באיוש התפקיד של "האישה שלצידו". הדוגמגישה הפכה לתוספת שאי-אפשר-בלעדיה. ליד כל מגיש גברי ומסוקס נדרשת נוכחותו של קולב נאה, מתברר. מדובר ברעה חולה וגורפת שנמתחת מערוצי הגיא-פינסיים לחדרי החדשות. את דרישות התפקיד ניתן להגדיר בשתי מילים "חיוך ומחשוף" כל מה שיש לך מעבר, התכבדי והשאירי בבית.
כשלתפקיד כפוי הטובה מצטרפים גם כישורי שיח מוגבלים, שפת גוף עצית, וקול צייצני – זה כמו לחזות בתאונה בהתרחשותה. כך גם קורין גדעון שעברה מ-גימוד-עצמי לצד גיא פינס לעשיית אותו-דבר-בדיוק רק בפחות חן, מול ארז טל. ולירון וייצמן וירדן הראל והזותי-עם-הפוני וההיא-עם-השפתיים, שממילא תרומתן לאיכות השידור הציבורי אינה מצדיקה את אזכורן בשמן.
והייתה גם בר רפאלי, המלכה האם של הדוגמגישות לדורותיהן. אז אכן, מבחינתי, מדובר באחת הנשים היפות בתבל, שהעובדה שהיא התחתנה עם איש-שהוא-לא-אני וגם עשתה אתו ילד, עדיין שוברת את לבי. אבל, בואו נודה, ההנחיה שלה ב"אקס-פקטור" הייתה מיותרת ומביכה יותר מדני דנון באו"ם.
מדובר, כנראה, בעסקת חבילה משתלמת לכל הצדדים – המפיקים זוכים לתוספת זוהר להפקות ה-בשקל שלהם, והדוגמניות זוכות להכרה ב-ורסטיליות התעסוקתית שלהן. כולם מנצחים (חוץ מהקהל). בחו"ל יש דוגמאות לא מעטות לדוגמניות ש"עברו צד" ועשו את זה היטב – היידי קלום וטיירה בנקס הן שתי דוגמניות שהפכו את עצמן למותג טלוויזיוני. בארץ, ובכן, מממ… טרם.
היחידה שהצליחה, לטעמי, להשתחרר מקונספציית ה"תהיי יפה ותדקלמי טקסטים שאת לא מבינה", היא רותם סלע. בהיעדר עניין תקשורתי ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" (מה זה??), נדמה שהשידוך המבריק של אסי עזר ורותם סלע הוא הסיבה היחידה לצפות במופע הקלוש הזה. רותם סלע היא לא ה"עזר כנגדו" השתוק והיפה, אלא שותפה שווה (ושווה), לדינמיקה המופלאה שביניהם. נכון, אסי מעיק וטרחן, ורותם, טוב, נו, נורא רזה.
אבל משהו ב-ביחד שלהם פשוט עובד. הם באו להנות והם עושים את זה בחן. כשרותם נוטשת ומשאירה את אסי לבדו (מותר לה, בכל זאת, חודש תשיעי) הוא פשוט נובל.
אבל, חוץ ממנה, באמת, מושג הדוגמגישה הוא בעיקר ניק-ניים לשיממון גדול.
צילום: מסך ומהאינסטגרם שלהן
