ביקורת סרט: ''ליידי בירד''

סרטה של גרטה גרוויג, "ליידי בירד", יכל היה להיות בקלות עוד סרט עמוס בקלישאות, אך מה שהופך אותו לאחר, הוא היכולת המדויקת של הבמאית לשאוב אותנו לחוויות מוכרות ולהעניק לנו פרספקטיבה ותובנות חדשות

ליידי בירד היא נערה מתבגרת ששמה האמתי הוא כריסטין מקפירסון (בגילומה של השחקנית האירית הנפלאה, סירשה רונן) נערה שעוד רגע הופכת לאישה. סרטה הראשון של השחקנית גרטה גרוויג, שהצליח להמריא לחמשה מועמדויות לאוסקר (ויצא לבסוף ללא אף פסלון), מצליח לחדור לקו התפר הזה בין נערה מתבגרת לאישה, רגע לפני ההתפכחות הנשית, כשבחזית מערכת יחסים מוכרת למדי לכל צופה,  בין אם לבת.

העלילה שנפתחת בנסיעה ברכב, כשמהחלונות מרצדים נופיה של סקרמנטו, כשברקע נשמע תמלול מהרומן ״ענבי זעם״ מאת זוכה פרס הנובל לספרות ג׳ון סטיינבק, הוא מטאפורה שמשמשת אקספוזיציה לספורה של משפחת מקפירסון. גם אם האם לא תעצור, הבת תקפוץ לחרות הדעת והעצמאות שלה.

״ענבי זעם״ הוא סיפור השפל הכלכלי הגדול בארה״ב שעסק במשפחות שעבדו אדמות שאינן שלהן וקרסו תחת הנטל, שנה אחר שנה. הרקע של ״ענבי זעם״  מכין אותנו להכרות עם דמותה של מריון, דיוקן אם קשת יום (לורי מטקלף המדויקת) שעובדת משמרות מתחלפות בביה״ח פסיכיאטרי, מדקדקת בחשבונות הפיננסיים של הבית ואכולת דאגות, כשהיא נתקלת בקשיי תקשורת עם הבת, כריסטין, המכנה את עצמה ״ליידי בירד״ שם סימבולי למדי לנערה שחולמת לגעת בשמיים, להתקבל לקולג׳ יוקרתי בניו יורק ולעזוב את הקן.

ליידי בירד צילום יחצ

הנסיעה מכניסה אותנו להרפתקת נעורים, אף היא מוכרת למדי. מעמדות חברתיים וכלכליים, אכזבות מאהבות ראשונות וכמובן, לצד הרומנטיקה וההתאהבות, ההתנסות המינית הראשונה.

בהמשך משרטטת לצדן, דמותו של לארי האב, הניצב על קו שבר בחייו המקצועיים לאחר שפוטר, מתמודד עם דיכאונות ולוזריות אופיינית, לצד האישה המנהלת והמתנהלת נוכח הצורך לשרוד ולשלוט על התרחש סביבה. המפגש עם אחיה של ליידי בירד, מטיח בנו את מרד הנעורים המאוחר יותר, כאשר ברור למדי כבר מהמפגש הראשון איתו, כי מדובר באח מאומץ שרק אחריו ובשלב מאוחר למדי, נולדה ליידי בירד.

העובדה שליידי בירד, מגיעה מבית קשה יום, מבסס את דמותה כדמות נגישה והופך את הסיפור לאוניברסלי.

ליידי בירד צילום יחצ

ליידי בירד לומדת בתיכון קתולי, וכך דמות האם מתרחבת גם לדמות ״אם המנזר״, שעל אף אדיקותה הדתית, חשה סימפטיה למשובת נעוריה של הליידי והיא זו שמדרבנת אותה להשתתף במחזמר הבית ספרי. באותו קו של הנזירה שמפתיעה בגישתה לחיים, הכומר- האב, הוא המדריך שמכין ברוב רגש את התלמידים למחזמר המדובר (״הראשון שבוכה מנצח״).

ליידי בירד בוחנת את מעמדה החברתי ואף משקרת בנוגע למעמדה הכלכלי. יחד עם חברתה הטובה ג׳ולי, מצליחה ליידי בירד לשוטט בין חוויות הנעורים והאכזבות שהן מביאות עמן (מה זאת אהבה?) כאשר היא מתאהבת במהלך הסרט פעמיים, פעם אחת בדני (לוקס הדג׳ס), אהבה שדומה לאשליה מדויקת אך מתגלה כעלבון ופעם שנייה בקייל (טימותי שאלאמה) שמנפץ את האשליה, והציפיות הגבוהות מהאהבה סופית. אכזבות אלו הן שיאפשרו לבסוף, לליידי בירד, לפרוש כנפיים ולהשלים עם זהותה האמתית ככריסטין, לסייד את רעש הנעורים בלבן ולהתבגר.

ליידי בירד הסרט צילום יחצ

בשיאו של מסע ההתבגרות הזה, נדמה כי חוויות הבת, מרחיקות אותה מהאם באופן אל חזור (״איך גדלתי כזאת בת סנובית״). אבל כשם שכל המעגלים וכאבי הגדילה, בין אימהות לבנות נסגרים בסוף, גם כאן צפויה סגירה והשלמה עם תפקיד האם ותפקיד הבת. הסרט לא משאיר אותנו הצופים, בפרק הנעורים הנצחיים אלא לוקח אותנו עם ליידי בירד עד להגשמת חלומה, ניו יורק. שם במרחק הגאוגרפי מסקרמנטו (״הצד הלא נכון של המסילה״), בזכות הבדידות הקיומית וכמובן אלכוהול, מצליחה הבירד לעלות על הפסים הנכונים, להשלים עם המקום של א-לוהים ולגעת בליידי כריסטין.

זה המקום לציין את תפיסת המרחב המצוינת של המצלמה, שנתפסת על רגעים שגרתיים לצד תחושות הטבע הקסום, מהפנימי החבוי, לאוניברסלי הקיומי, מהקטן לגדול. כוכב, קרן שמש, קיר גרפיטי, חתול. גם פסקול הנעורים המצוין של הסרט עושה את הסרט למה שהוא, סרט שמצליח להחזיר לחוויה הגדולה של הנעורים שהפכו אותנו למבוגרים שאנחנו. כבנות מתבגרות וכאימהות מתבגרות (חוקי טבע, שכמה שנמרוד בהם, לא משתנים אף פעם).

[youtube GU83jJFavc0 nolink]

כוכבים- 4.5

מבחן מרלנה- עובר בענק. סרט שמצטיין בכל מיימד נשי שבו.