ביקורת סרט: ''אני טוניה''

בין האמיתי- בחזות דוקומנטרית לשקרי- מטאפורי- בחזות עלילתית, נתפרת ב״אני טוניה״ מניפולציה רקוחה להפליא המשלבת קטעי ריקוד ווירטואוזים על הקרח אבל העלילה לא מצליחה להיבנות באופן מתוחכם

איך סרט יכול להיות מרגש וגרוע בו זמני? אין לי משהו הגיוני לומר אבל כנראה שניגודים פועלים טוב במציאות כמו בקולנוע. וכך, "אני טוניה" שהתחיל בטונים חיובים מאוד, הולך ונעשה יותר ויותר נמוך, צפוי ולא מעניין ועם זאת, מרגש לפרקים. לפני הביקורת, אפשר לציין שאם יש משהו חיובי שניתן לזקוף לזכותו של הסרט, זה הוייב שלו. האנרגיות של מרגו רובי חדות כתער ומעיפות הצידה את כל השחקנים הטובים לא פחות (ובקרנבל הזה אליסון ג׳ני בהחלט הורסת). גם ההיבט האומנותי של החלקה אומנותית אסתטי ומאוד קולנועי וכך בין סצנות צפופות שהן סוג של האבקות על מקום, יש משהו בדמותה של טוניה, שגורמת לסצנות הבלתי נסבלות להתקבל איכשהו על הדעת.

סיפורה של טוני הארדינג המבוסס על סיפורה האמתי (ובכך חוזקו) של סגנית העולם בהחלקה אמנותית על הקרח, יכול היה להיות עוד קלישאה על כמעט אלופת עולם שהגיע מרקע קשה, בית לא יציב, עוני ואלימות והמריאה אל הפסגה אלא שבסיפור הזה, משהו משתבש בדרך (תרתי משמע) והופך את הארדינג לקלישאה מסוג אחר ולאחת הנשים המושמצות בהיסטוריית הספורט האולימפי.

אני טוניה צילום יחצ

הארדינג שבגיל 15 נפגשה לראשונה עם ג׳ף גילולי ואף נשאה לו, הפכה לאישה מוכה ושורדת, נאבקה להעפיל למשחקי הגמר האולימפי אבל רגע לפני שנגעה בשמיים, היא נמצאה מעורבת בתכנון תקיפה של עמיתתה ננסי קריגן. את התקיפה אמנם רקח בעלה ואת ההסתבכות בתקיפה, חברו המפוקפק אבל היא הורשעה על עצם הידיעה ואי מניעת התקיפה. בשלב הזה הכל מתרסק. החיבוק של התקשורת נעלם והקהל הופך ליותר ויותר סקפטי כלפיה.

אני טוניה צילום יחצ

לאבונה הארדינג (בכיכובה של אליסון ג׳ני) , אמה של טוניה היא האם שניצחה במשך כל שנות הילדות והנעורים של בתה, על הקריירה, שלרגעים תתרומם אבל ללא כלים אמתיים תתרסק מהר מאוד, ניצבת ברקע ההתקדמות והנסיגה של הבת, במערכת יחסים לא שגרתית כלל בין אם לבת. השיטה של האם, שהייתה נשואה לשש גברים (!) וילדה מהם מספר ילדים (טוניה היא החמישית), היא לא לחנך אלא לאלף.

אני טוניה צילום יחצ

את טוניה היא מוציאה למגרש כשהיא בקושי בת 4 (!) ומתן הפיקוד על הבת היא הטלת שררה (או קללה כפי שתכנה זאת טוני מאוחר יותר). לאבונה היא אישה קשת יום, מלצרית במקצועה, אישה שורדת. וככזו היא אלכוהוליסטית ומעשנת ללא הכרה. זה גורם לה לנתב דרך אלימה מאוד כדי לתמרן את בתה לתחרותיות והצלחה (ויש את המשפט ההוא, שהופך לנבואה שמגשימה את עצמה: ״עם גברים טיפשים עושים סקס, לא מתחתנים!״ היא אומרת לטוניה ביום חתונתה). עם אם אלימה ואח סוטה (שדמותו כלל לא מנומקת תסריטאית), טוניה מוצאת מפלט בזרועותיו של ג׳ף גילולי שעם הזמן מתחיל להכות אותה בדומה לאם, באופן שיטתי. מערכת היחסים המתעללת הזו, היא זו שלבסוף מחבלת לה סופית בקריירה ובהישגים.

אני טוניה צילום יחצ

בין האמיתי- בחזות דוקומנטרית לשקרי- מטאפורי- בחזות עלילתית, נתפרת ב״אני טוניה״ מניפולציה רקוחה להפליא המשלבת קטעי ריקוד ווירטואוזים על הקרח אבל העלילה לא מצליחה להיבנות באופן מתוחכם. הסיפור שנע בין ראיונות דוקומנטריים בהווה לבין התרחשויות עלילתיות מהעבר, מוחמץ שוב ושוב. נדמה לרגעים כי הבמאי קרייג גילספי השקיע יותר באריזה מאשר בתוכן וכי כל הסיפור נשען על כישורי המשחק הנפלאים של מרגו רובי (שאף מעומדת לאוסקר על תפקידה בסרט).

בחירות אלו לא עוזרים לסרט להתרומם. הוא מרגש לפרקים (עד דמעות, בייחוד הקשר עם המאמנת המיתולוגית- בכיכובה של ג׳וליאן ניקולסון- והעובדה שהגורל שוב ושוב, סוגר עליה) אך בדומה, נמתח ומשעמם לפרקים. אבל אם כבר הלכתם לקולנוע בשביל הסרט ומרגו רובי, ממליצה בחום לחכות לקטעים הדוקומנטריים האמתיים כשרצות הכתוביות.

הטריילר:

[youtube xBY5hCNUndk nolink]

 כוכבים- 3

מרלנה- עובר, לא עובר, עובר, לא עובר- לפרקים, כבר אמרנו?

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי