ביקורת הסרט: "עניינים אישיים"

סרט הביכורים של מהא חאג', הוא סרט שמהלך קסם על הצופה מהרגע הראשון. כולו ארוג חן והומור במינונים נכונים ובלי התיימרות או ניסיון להיות מתויג כמיינסטרים. זהו סיפור משפחתי קטן, שמעניק לצופה הצצה מאתגרת על התרבות הערבית

לא מזמן יצא לאקרנים הסרט "עניינים אישיים" הזוכה הגדול של פסטיבל חיפה, שאף קטף את פרס המבקרים "Cinemed" בצרפת ואת פרס "סרט הביכורים" בפילדלפיה ואם לא די בזה, הסרט גם השתתף בתחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן וכמעט הוקרן בביירות.
לא בכדי זכה הסרט לתשומת לב ושבחים רבים, מצד האירופאים, הערבים והישראלים.

בסרט טמון גרעין אוניברסלי שקושר בקשר משפחתי וגורלי אחד את התרבויות השונות. ההפתעה של הסרט, היא הקוהרנטיות של הדרך בה החיבורים נעשים, באופן עדין וכמעט לא פוליטי, למעט נגיעה אחת שמתרחשת לקראת סופו, אך גם נגיעה זו לא משנה בהרבה את הנימה העדינה והאירונית ששזורה לאורך העלילה.

עניינים אישיים סרט ריקוד

"עניינים אישיים" סרט הביכורים של מהא חאג', הוא סרט שמהלך קסם על הצופה מהרגע הראשון. כולו ארוג חן והומור במינונים נכונים ובלי התיימרות או ניסיון להיות מתויג כמיינסטרים. חוזקו של הסרט הוא בסיפור. זהו סיפור משפחתי קטן, שמעניק לצופה הצצה מאתגרת על התרבות הערבית-ועל חיי המשפחה הערבית, בחברה הישראלית. השיקוף של המציאות הערבית בסרט, הוא ללא יומרות פוליטיות מוגזמות או זיוף מלאכותי.

סרט עניינים אישיים

הכנות של הסרט אמנם, עשויה לבלבל ולתייג אותו כ"חתרני" אבל ניראה שהבמאית "מתעלה" על דעות קדומות אלו ומצליחה לבטא אמת פנימית קטנה, באמצעות סיפור ללא טלאים ודמויות עגולות ורקומות היטב. זוג הורים מבוגר, סאלח ונבילה, שילדיהם עזבו את הקן, מתגוררים בנצרת וחיים את שגרת יומם העייפה.

בין מסך הטלוויזיה של האם, למסך המחשב של האב, אנו מתוודעים ל"תפקידי" ההיררכיה המשפחתית השמרנית. האם עקרת בית מיומנת והאב רודן. לזוג שני ילדים שמתגוררים בשטח A ברמאללה ובן שחי בשוודיה. אל שגרת יומם העצלה, בהיעדר הילדים, מתגנב מרחק שהולך ומעיק מיום ליום. חוסר התקשורת ביניהם כאילו מתקבע, על אף ששניהם למעשה עייפים מהמשא זה של זו וסובלים מקיבעון מתמשך זה.

עניינים אישיים סרט קולנוע

הסיפור נארג מההורים, אט אט לפרספקטיבות המציאות של ילדיהם, הבן הישאם (זיאד בכרי), שחי בשוודיה ספוג בתרבות האירופאית אך בגרעין הפנימי מנותק ממנה ומחשבותיו נודדות בדאגה לעבר הוריו, הבת (חנאן חילו), ההרה שמטפלת עם בעלה (עמר חליחאל), בסבתא ג'ורג' הקשישה, חולת האלצהיימר והסוכרת, שנודדת במרחבי הבית ב"שגעון" טיפוסי והבן הצעיר טארק (דוראד לידוואי) שמתקשה לקחת "אחריות" ולהתחייב רשמית לאהובתו היפהפייה מאיסה (מאיסה עבד אלהאדי).

הסיפורים המשפחתיים מקבלים תפניות קטנות כאשר "נשברת" השגרה ומאלצת אותם לבחון מחדש את מקומם. כך ההורים מגיעים לראשונה לשוודיה, הבעל של בתם, יוצא לראשונה ובאופן לא צפוי, מרמאללה, לאודישנים לסרט אמריקאי, ופוגש את הים, ובנם הקטן נעצר במהלך קטטה עם אהובתו על קו הגבול. הסיפורים אינם מתערבבים זה בזה אלה מקופלים לתא משפחתי אחד וזה יופיו של הסרט שמשובץ באנסמבל שחקנים רענן ומפתיע.

הטריילר:

[youtube imfAnU7wrVE nolink]

כוכבים – 5
מרלנה – עובר +. לנשים בסרט הזה בהחלט יש אמירה.

צילום: אלעד דבעי

מרלין וניג
יוצרת וחוקרת בינתחומית, מרצה במוסדות להשכלה גבוהה וחברה במועצת הקולנוע הישראלי