אירלנד, הבת של אלק בלדווין וקים בייסינגר, היא בת 21, דוגמנית לפעמים, בלונדינית תמיד ואוהבת לחשוף הרבה עור בעמוד האינסטגרם שלה. כיאה לבת של מי שכיכבה ב"תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", הן על המסך והן בחלומות נעורי הפרטיים, אני חייב לציין שהתפוח התגלגל ממש צמוד לעץ המפואר. נצר מכובד לגנטיקה מכובדת. בקיצור, אם לא הייתי ברור מספיק עד הלום, אני לגמרי בעד העור הגלוי של אירלנד.
אירלנד יודעת איך לשחות ברשת. הפטמות מכוסות כראוי, אבל קצת מוסתרים דונמים של עור חשוף, בין הג'ינס לבלונד, דונמים של שטח משוחרר. או כמו שקוראים לזה באינסטגרמית – מפעל של לייקים. מפעל המשמש גם כ-קול קורא ל"שונאים-של-הרשת", אלה האמונים על תגובות ה"יאללה לכי יא דבה" ו"איך את לא מתביישת?!" ותאמינו לי שבאנגלית זה לא נשמע יותר טוב. האנונימיות מוציאה מהאנשים הכי קטנים את הרשעות הכי גדולה.
המטקבקים את עצמם לדעת מאגפים מכל הצדדים, גם מתרעמים על עצם העירום וגם מתקוממים כנגד איכותו. סוג של גרסת רשת חברתית לתלונה הפולנית הידועה של "אוכל לא טעים, וגם המנות ממש קטנות".
אירלנד לא עובדת בשביל אף אחד, בטח לא בשביל מצקצקי הרשת. את התמונות החשופות שלה היא מעלה לרשת במה שנוהגים לכנות "א-לה-נטורל" (כלומר כמו קים קרדשיאן, רק הפוך), ללא פילטרים רחמניים, ללא איפור, עם קעקועים מלוא היד והחמור מכל – עם שמץ של בטן עגלגלת. אתם יודעים, מהסוג שיש לאנשים שחיים את חייהם מחוץ לתכנת הפוטושופ, כמה נורא.
אירלנד כנראה מכירה את קהלה והקדימה תרופה למכה המטוקבקת בטקסט קצר ונוקב התוקף את מביישי הגוף:
"זו אני, תרצו או לא תרצו", היא כותבת, "אני לא מוכנה לספוג שיימינג גוף בגלל גוון עורי או בגלל העובדה שאני לא רזה מספיק. אני לא אתייסר בגלל שאני לא נראית כמו מישהי אחרת ואני לא אשליך את האותנטיות שלי לעזאזל רק כדי לייצר "תמונות טובות". ולא, הקעקועים שלי לא הופכים אותי ל"סחורה פגומה". אני מודעת לגמרי עצמי ולגופי, אבל היום אני מחבקת באהבה את כל הקמרים והשקעים שלי".
עד כאן נאום הילדה שגדלה. מילים כדורבנות, ללא ספק. בעיקר על רקע העובדה שהרשת החברתית הפכה למדינה אחת גדולה שבה אנשים שאינם מכירים אלה אל אלה עסוקים בהטלת רפש הדדית.
אירלנד היא לא היחידה ובוודאי לא הראשונה שיוצאת נגד ה"בודי-שיימינג" ברשתות החברתיות. אשלי גרהאם, דוגמנית הפלאס סייז הכי מצליחה בעולם כבר הייתה שם קודם. בכל הזדמנות היא נלחמת מול אלה שקוראים לה שמנה וגם מול אלה שקוראים לה "שמנה מזויפת" ומתנהלת לא רע בכלל בין שתי החזיתות הסוערות.
אין ספק ש"שיימינג", מכל סוג, הוא אחת המתנות הפחות מענגות שהביא אתו העולם האינטרנטי. זה הנוגע לנתונים פיזיים הוא אולי הגרוע מכולם כי הוא מלעיג על מה שלא ניתן לשנות (ושלא ישתמע מכך ש"לך לעזה, סמולני בוגד" עדיף, הוא לא) . בחברה שממשטרת נראות בצורה רודנית כל כך, יש להוקיע כל צורה של דיכוי גופני, ברור.
מצד שני, יש משהו צורם במישהי שנראית כמו אירלנד בולדווין שמדברת על ביקורת גוף. מכירים את הדוגמניות האלה בכתבות השער שמספרות כמה הן שונאות את הברכיים שלהן וכמה נורא נראה הנחיר הימני שלהן כשהן מצטלמות בפרופיל? אז כזה. לא אמין, לא מעורר אמפתיה, וכן, די מרגיז, בדיוק כמו שרה נתניהו שקוראת לעם להדק את החגורה.
אז סליחה, "תיראי כמוני ותאהבי את הגוף שלך" זה הירואי ואמיץ, אבל כשאת הכפילה המוצלחת והצעירה של קים בייסינגר ? באמת?!
צריך למחות נגד כל גילוי של בריונות רשת ו"בודי שיימינג". לא בטוח שהבולדווניות-של-העולם הן הצבא הכי יעיל במלחמה הזו. לא בטוח שהמחאה בכלל היא יעילה כי השונאים ימשיכו לשנוא והבריונים ימשיכו להפוך את תוצרי המקלדת שלהם לתחתיתה של חבית הגועל. אבל, צריך להמשיך לנסות.
צילום: מחשבון האינסטגרם של אירלנד בלדווין
