איך הפכתי את חיי לסיור במוזיאון

היוצרת סיון הנדלסמן יצרה הצגה בשם "המשפחה המתה", שמעמתת את הקהל עם שאלות מהותיות בנוגע למשפחתם ומעניק הצצה לתוך המשפחה המנופצת שלה

מאת סיון הנדלסמן                                              

המשפחה שהייתה לי פעם.
אני גדלתי במשפחה אידיאלית. אבל אידאלית באמת, לא למראית עין. משפחה שהיא מדינה. עם חוקים, המנון ומורשת. משפחה לדוגמה, מיוחדת במינה. עם ערכים אשר שיקפו יותר מכל את מה שמשפחה אמורה להיות. פתיחות, חום, יצירה, בטחון, צחוק, אהבה, חופש, צעקות, מוסיקה. זה היה בית שבו דיברו על הכל, והכל בו, היה מותר. בית שכולם רצו להיות חלק ממנו, חברים תמיד קינאו בי על הבית הזה.
ההורים שלי, שני מוסיקאים, שמעולם לא ממש התבגרו, היו החברים הכי טובים. הם תמיד נראו לי כמו שני ילדים שבורחים מהמנהלת. הם היו מנגנים יחד, צוחקים יחד, והרעיפו עלינו אינסוף אהבה, נשיקות, יצירתיות ותשומת לב. זה היה תא סגור כמעט הרמטית, בו לא היה צורך באנשים נוספים.
ההורים שלי נהגו לריב, אבל הם תמיד השלימו בקלות. יום אחד בתחילת שנות העשרים שלי, כבר לא גרתי בבית, ועברתי בבית כדי לקחת משהו. מיד הרגשתי משהו מוזר באווירה. ואז אחי אמר משפט קצר: היא לא מדברת איתו. המשפט הכללי, הקר, חסר הזהויות והשמות הזה-היה ברור מאוד. משהו נורא קרה. רעידת אדמה. דבר כבר לא יחזור לקדמותו. ועדיין לא ידעתי כלום. התיישבתי לאט על הספה, והרגשתי, שאני רוצה למות.

סיון הנדלסמן צילום אלבום פרטי

אבל הסיפור הרבה יותר מורכב וגיליתי תיבת פנדורה, שהולכת שנים אחורה. ומסתבר שהיה איזה חטא קדמון כשהייתי ממש קטנה שאף אחד, לא באמת התגבר עליו והכל התפרק. זה היה המפץ הגדול. האמת שאת הפרטים המדויקים של איך התגלגלו הדברים, ומה קרה מיד אחר-כך אני לא זוכרת. אני רק זוכרת את חוסר היכולת להבין את המשפט הבא: אבא עוזב את הבית. ולאבא שלי, שהערצתי, הפסקתי לענות לטלפונים.
באופן מפתיע, מאז ומתמיד שאלתי את עצמי שאלות בנוגע לתא הזה. אולי בגלל שאמא שלי תמיד לימדה אותי שאין דבר כזה: צריך. ושתמיד כדאי לשאול שאלות. בתור ילדה אף פעם לא חלמתי על חתונה, או ילדים, ואחרי מה שקרה, התחזקו בי השאלות, והתחלתי לשים לב לתאים המשפחתיים סביבי, למוסכמות הרבות, ולסבל הרב שאנשים חווים לצד החום והבטחון שמעניקה המשפחה.
סיון הנדלסמן ואחיה צילום אלבום פרטי
העזיבה של אבי, גרמה לי לחשוב שיש דרכים אחרות מאשר לבנות "משפחה", אני כיום, בת 33, יש לי בן זוג, אבל עדיין לא קבלתי את ההחלטה, האם אני מעוניינת להביא ילדים לעולם ולהקים משפחה. יש לי הרבה התלבטויות לגבי הקמת תא חדש. אנחנו לוקחים כמובן מאליו את העובדה שמשפחות מתפרקות. עבור המשפחה שלי ועבורי, ההתפרקות הזאת הייתה אירוע טראומטי, בעיקר בגלל התחושה, שאם התא הזה התפורר ונכשל, אף תא אחר לא יצליח.
אני מרגישה שהדור שלי מחפש מסגרת אחרת, ולא מוצא. בתור בימאית ויוצרת תיאטרון, חיפשתי דרך להתעסק בשאלות הללו ממקום יותר אובייקטיבי ואוניברסלי, והבנתי שאחת הדרכים לעשות את זה, היא להסתכל על ההווה ממרחק. יצרתי הצגה במתכונת של סיור מורשת, המציב את המשפחה כמוצג ארכיאולוגי במוזיאון, כמוסד שנכחד. הקהל, כביכול לא ממש זוכר מהי משפחה, כי אנחנו בעולם עתידני בו משפחות לא קיימות יותר. וכך אנחנו מסתכלים מחדש על התא הזה, ועל המנהגים וההתנהגויות הכל-כך מוכרות לנו.

סיון הנדלסמן צילום דנה ארבל

בתוך הסיור הזה, מגלמים ארבעה שחקנים את משפחתי האמיתית, וכחלק מהסיור האקדמי, מציגים סצינות אוטוביוגרפיות מחיי המשפחה ומהרגעים שהובילו להתפרקותה. בתוך המשפחה האישית שלי, כל אחת מהצופות מוצאת את המשפחה שלה. הריטואליים, התפקידים, המטענים והעומסים הרגשיים, הציפיות, ההבניות הבלתי נמנעות- כל אלה מתרחשים בכל משפחה.
במהלך הסיור, אני חווה יחד עם הקהל, את רגעי הצחוק וההומור, לצד הרגעים המערערים והמרגשים, מגיעה למסקנות חדשות ואולי בעצם מנציחה את המשפחה שהייתה לי פעם.
 ** הכותבת, סיון הנדלסמן, יוצרת תיאטרון צעירה, היא מדריכה בסיור עתידני בתערוכה לשימור מוסד שחלף מן העולם- המשפחה. ההצגה "המשפחה המתה" תעלה במוזיאון תל אביב בשבת ה-20.3, 20.3 בשעה 20:00, ב- 14.4 בשעה 20:30 וב- 21.4 בשעה 21:00 גלריית רקאנטי, מוזיאון ת"א.
היוצרת מתייחסת לערך המשפחה כאל מושג מוזיאלי, שאבד עליו הכלח. מדובר ביצירה אוטוביוגרפית-חושפנית מאת הבימאית סיון הנדלסמן, אשר מעמתת את יוצריה ואת הקהל עם שאלות מהותיות בנוגע למשפחתם שלהם ולמשפחה בכלל. היצירה מכניסה למוזיאון מוצגים חיים, בני-אדם ומאפשרת לקהל לבחון אותם מבחוץ וגם להיכנס פנימה לתוך הסצנות שהם מציגים. סיון הבימאית משחקת מדריכה במוזיאון, אשר במהלך הסיור תנסה להבין איך וכיצד התפרק מוסד המשפחה.