פער השכר בין נשים לגברים עמד בשנת 2016 על 35 אחוזים, פער גדול לכל הדעות. הדיווחים בתקשורת נוטים להראות תמונה מוגזמת ולא מדויקת, ופעמים רבות מציגים נתון זה כפער השכר בין גברים לנשים באותו תפקיד ובאותו היקף משרה. אולם בכך, בשם הכותרות, הם מראים תמונה חלקית בלבד, וחוטאים למטרה. התייחסות רק לנתון זה אינה מסייעת למאמצים לצמצום הפער, ומסיטה את הדיון אל שיח בדבר אפליה גדולה במיוחד – שאינה קיימת במציאות.
מה הנתונים מראים באמת? פער של 35 אחוזים הוא פער השכר בין כלל הגברים לכלל הנשים העובדים בישראל. כלומר, הוא אינו מביא בחשבון שום הבדל בין גברים לנשים בשוק העבודה. וההבדלים הם רבים:
ההבדל המשמעותי ביותר הוא שעות העבודה: כ-30 אחוזים מנשים העובדות בישראל מועסקות במשרה חלקית, לעומת 17 אחוזים מהגברים. כשבוחנים את פער השכר לשעת עבודה עולה כי היה נמוך בצורה ניכרת מהנתון שהתפרסם, ועמד על 19 אחוזים ב-2016.
הבדל משמעותי נוסף יש במשלחי היד. כאשר בוחנים את שוק העבודה רואים כי שיעור גבוה מהגברים עובד בתחומי ההיי-טק, ואילו שיעור גבוה מהנשים עובדות בתחומי החינוך והטיפול. מעבר לזה, אנו רואים כי הפערים הם גדולים כבר בבית הספר התיכון. גם כיום, למרות המודעות וקיום תוכניות לעידוד נשים להשתלב בתחומי המדע, הרי במגמות המדעיות בתיכון – ובפרט במגמות הפיזיקה ומדעי המחשב – לומדים בעיקר גברים, ואילו במגמות ההומניות לומדות בעיקר נשים. הפערים גדולים, כמובן, גם בלימודים האקדמיים. אף שנשים כיום הן משכילות יותר מגברים, ויותר ממחצית מהסטודנטים הם נשים, בכל רמות הלימוד, יש פערים גדולים מאוד בתחומי הלימוד. תחומי החינוך והטיפול עודם נשיים באופן מובהק, ואילו מקצועות ההנדסה והמחשבים הם גבריים באופן מובהק. אמנם בכמה תחומים חל שיפור, וברפואה ובמשפטים, למשל, שיעור הסטודנטיות עומד כיום על יותר מ-50 אחוזים מהלומדים, אך בתחומי ההנדסה והחינוך הפערים עדיין גדולים, והשינוי איטי מאוד.
גם ליכולות המתמטיות של בני 18 ומעלה יש השפעה חשובה. שוק העבודה המודרני מתגמל יכולות מתמטיות, ואף שבתיכון נשים מצליחות יותר מגברים במרבית מקצועות הלימוד, דווקא בבחינת הבגרות במתמטיקה הציונים שלהן נמוכים יותר.
כשמביאים בחשבון את כל ההבדלים בין גברים לנשים בשוק העבודה עולה כי הפער הוא למעשה קטן מאוד, וכמעט כולו יכול להיות מוסבר באמצעות ההבדלים הללו.
כשהשיח מתבסס על הנתון "פער של 35 אחוזים" הוא אינו מאפשר לקיים דיון בעניינים המהותיים. מרבית הנשים המסתכלות סביבן רואות שגברים שעובדים באותו תפקיד ובאותו היקף משרה כמותן מרוויחים שכר דומה לשלהן. ברור שיש מקרים שבהם הפערים גדולים גם בין עובדים באותו תפקיד בדיוק, אך הנתונים מראים כי מדובר במיעוט. כשמתעמקים בגורמים לפער, ובוחנים את תרומת הגורמים השונים, אפשר לגשת אל שורש הבעיה ולפעול לצמצום הפערים המגדריים.
למה נשים עובדות פחות שעות מגברים? ברור שטיפול בילדים הוא חלק מהעניין. האם נשים מטפלות בילדים כי זה מה שהסביבה מצפה מהן לעשות? ואולי זו בכלל פריבילגיה להיות אישה, לקבל לגיטימציה חברתית לצמצם את ההשקעה בקריירה כשהילדים קטנים כדי לבלות איתם זמן רב יותר?
ומה עם ההבדלים במשלחי היד? יש הגורסים כי הנטייה של נשים למקצועות החינוך היא חברתית בלבד, ואילו אחרים טוענים כי מדובר בנטייה טבעית. בעיניי, גם אם יש לנשים נטייה טבעית כלשהי לתחומים היותר חינוכיים-טיפוליים, אין ספק שהבחירה שהן עושות, כבר בגיל צעיר, קשורה למסרים שחלקן מקבלות מהסביבה.
אז מה אפשר לעשות? עידוד שעות עבודה גמישות והגברת המודעות לחשיבות שיש לבחירת תחום לימודים שישפיע בהמשך על השתלבות בשוק העבודה הם חלק מהצעדים שיכולים להוביל לתחילתו של שינוי של ממש. אבל עוד קודם לכן – חשוב להבין מה באמת עומד מאחורי הנתון שכולנו מכירות ומכירים.
.
** הכותבת היא חוקרת במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
