הקונדיטורית חנה עגיב, מצטיינת המחזור השביעי בבית הספר לשיווק דיגיטלי של בנק לאומי וסלונה וחברת קהילת דיגיטליות בעסקים, עונה להגדרה 'אישה שמזיזה הרים'. היא ונתנאל בעלה הורים לשבעה ילדים, בעלי קונדיטוריה ביתית, בית קפה מצליח וקייטרינג חלבי. כישרון, חשיבה יזמית, כמות אנרגיה בלתי נלאית ומידת אופטימיות אדירה הם כנראה המנוע שאפשר לחנה בת ה-39 להגיע לכל כך הרבה הישגים בגיל כל כך צעיר.
הילדות של חנה היתה מלאת קסם, טעמים וסיפורים. בבית הדו-משפחתי הצמוד לבית שבו גדלה, התגררו סבתה וסבה מצד אמה בשכנות לסבה וסבתה מצד אביה. "כשחזרתי מבית הספר הייתי עוברת במטבחים של שתי הסבתות כדי לברר מה בישלה כל אחת כדי להחליט אצל מי מהן לאכול ארוחת צהרים. לא פעם קרה שלא יכולתי לבחור ואכלתי שתי ארוחות צהרים".
חנה היתה קשורה במיוחד לסבתא רוזליה מצד אמה. ניצולת שואה אצילית וחכמה שעלתה מהונגריה וסיפרה לה בכל הזדמנות על החיים שלפני המלחמה ועל הדרך בה שרדה את השואה.
"היא היתה אשה מטופחת וחרוצה שבישלה ואפתה נהדר וממנה למדתי את הערך שאני מעבירה גם לילדיי שלי: יש אנשים שתפקידם בעולם לעשות דברים גדולים מחוץ לבית, ויש מי שחי בעוצמה ממעשים קטנים שנעשים בבית".
שני חדרים, שבעה ילדים וקונדיטוריה ביתית
כשהיתה בת עשרים וחמש עם ארבעה ילדים ותעודת אדריכלית, חנה חיפשה עבודה שאפשר לעשות מהבית עם הילדים.
"תמיד אהבתי לבשל ואף פעם לא ידעתי לבשל כמות קטנה, כך שבכל פעם שבישלתי ואפיתי, חילקתי לכל השכנים. למה אני לא עוסקת בזה כמקצוע".
חנה החלה לאפות עוגות לקראת כל סוף שבוע, ובימי שישי נסעו נתנאל (אז חקלאי וסטודנט למחשבים) והילדים, ומכרו את התוצרת ביישובים הקרובים לביתם.
תוך זמן קצר החלו להגיע הזמנות לאירועים, והמטבח הקטן בבית בן שני החדרים בו התגוררה משפחת עגיב, תיפקד כמאפייה תעשייתית לכל דבר וחנה נרשמה ללימודי קונדיטוריה.
ההזמנות הלכו וגדלו, נתנאל עזב את תחום החקלאות למד אפייה מקצועית של לחמים. העסק הביתי של משפחת עגיב פרח וחנה ילדה את בתה החמישית. הבית הקטן כבר לא יכול היה להכיל את המיקסרים והתנורים התעשייתיים והזוג עגיב העבירו את הקונדיטוריה הביתית לקרוואן ששופץ ומוקם בחצר הבית.
נתנאל וחנה הפעילו שלושה מרכזים בהם מכרו את תוצרת המאפייה הביתית ואת הקייטרינג החלבי שאת 90% מהתפריט שלו הם הכינו בארבע ידיים.
כשנולד בנם השישי, חנה הרגישה שזה הזמן לחפש מקום קרוב לביתם שבבקעה, כדי שיפסיקו לנדוד בכל יום בין כל המקומות בהם מכרו את תוצרתם. היא מצאה בית עתיק שהיה בעבר ביתו של השליט הערבי של בית שאן. נתנאל וחנה שכרו את המבנה והקימו בו את בית הקפה שנקרא על שם סבתא רוזליה. לחנה, שילדה בינתיים את בתה השביעית, חשוב היה שמי שנכנס לבית הקפה ירגיש את אותה תחושה מלאת קסם שזכורה לה מילדות, בביתה של סבתה.
נס מחברת-המתכונים
הקרוואן שהפך לקונדיטוריה סיפק מאפים ועוגות לבית הקפה שבבית שאן ולקייטרינג שהוזמן לאירועים, הכל עבד נפלא עד שחצי שנה לאחר פתיחת בית הקפה פרצה שריפה בקרוואן שחברות הביטוח לא הסכימו לבטח.
"עמדנו המומים מול הלהבות וראינו איך התנור התעשייתי, המיקסרים וכל הציוד ניתכים. זה היה טראגי ואז ממש כמו בסיפורי חסידים, יצא מתוך הלהבות אחד הכבאים עם חוברת המתכונים שלנו שנשארה שלמה לגמרי. זה היה סמלי ומדויק".
מבלי שהיו מודעים לכך התגייסו השכנים והחברים של חנה ונתנאל, פרסמו פוסט ואספו תוך פרק זמן קצר סכום כסף שאפשר למשפחת עגיב להקים מחדש ותוך זמן קצר מאפייה מקצועית בחצר הבית בה הם עובדים יום יום קרוב לשבעת ילדיהם עד היום.
קפה רוזליה וקורס משנה חיים
"אוכל מחבר בין אנשים, וקפה רוזליה הוא מקום בו אנשים חוברים אחד לשני ומרגישים בבית כשהם מבלים, זה מה שחלמתי שיהיה והחלום התגשם"
חנה מספרת שהדרך להצלחה תלויה בסבלנות, באמונה ובהתקדמות איטית ואחראית. המטרה הבאה שלה היא לקנות את המבנה השכור בו פועל בית הקפה, להקים מלון בוטיק בבית שאן ולהפוך את בית הקפה לעסק חברתי שיעסיק בני נוער שדרכם אבדה. בני נוער שזקוקים למסגרת ולהכוונה יוכלו למצוא כאן עיסוק, בית ואולי גם מקצוע.
לאחרונה חנה השתתפה בקורס "דיגיטליות בעסקים", קורס למיתוג ושיווק דיגיטלי של סלונה ובנק לאומי. "תוך פרק זמן קצר, שיניתי את פני האינסטגרם של רוזיליה סידרתי מחדש את הפייסבוק ולמדתי לכתוב כתיבה שיווקית, עד שהגעתי לקורס היה לי מחסום כתיבה ולא תיארתי לעצמי שאני יודעת לכתוב".
חנה מספרת שמכיוון שכתיבת בלוג היתה אחת ההתחייבויות של משתתפות הקורס, לא הייתה לה ברירה אלא להתמודד עם מה שבעבר נראה היה לה בלתי אפשרי. היא גילתה שהיא יודעת לכתוב, נהנית מהכתיבה והשתחררה מהצורך לקבל אישורים.
"הקורס הזה הוא מתנה שמשנה חיים, מעבר לכל הפרקטיקה של תוכן ופרסום, זכיתי בחמישים חברות. נשים עצמאיות מיוחדות שתומכות ומעצימות אחת את השניה, ויוצרות אדוות של פירגון שרק הולכות וגדלות. יש לנו קבוצת פייסבוק וקבוצת וואטסאפ, החברות שלנו היא הרבה מעבר לנושאים מקצועיים ויש לי תחושה שאני מחובקת בחיבוק אמיתי של חברות אמת".
חמישים הנשים שסיימו את המחזור השביעי של בית הספר לשייוק, ממשיכות להפגש. מהמפגשים נוצרו לא מעט שיתופי פעולה וחיבורים עסקיים, ממש כפי שקרה לכל בוגרות המחזורים הקודמים.
.