מאת: דנית בן סימון
כולם אמרו לי שיש לי "ביצים ענקיות". הסתכלתי למטה, לא ראיתי כלום. לא, לא הובטחה לי עבודה בשכר דולרי, אין לי אזרחות, אין לי משפחה שם ולא הכרתי אדם אחד לפני שהגעתי. ועדיין, הייתי בטוחה בהחלטה שלי לעזוב את ישראל ולרדוף אחרי החלומות שלי בסן פרנסיסקו. לא הבנתי למה זה מוזר, או אמיץ או טפשי. מבחינתי זה היה להישאר בארץ ולהמשיך להיות בכלוב או לרדוף אחרי החלומות שלי בענק. לא הייתה לי התלבטות. וגם לא תוכנית פעולה. נעלתי את נעלי המזל האדומות שלי, טסתי 20 שעות, נחתתי בסן פרנסיסקו וצעקתי לעיר :"הגעתי, סן פראן, אפשר להתחיל". ואז הומלס צעק עלי ברחוב "תחזרי הביתה דורותי".
החלטתי לדחות את ההצעה של ההומלס כדי להגשים חלום ולגייס מימון לסטארטאפ שלי.
בשנתיים האחרונות הקמתי סוכנות שיווק בלינקדאין שמקדמת חברות הפונות לעסקים, דרך חשבונות הלינקדאין של בכירים בחברה והצלחתי לבנות קהילה בארץ ולקוחות נחשבים.
הסוכנות הצליחה בישראל, אז כשהחלטתי לעזוב לסן פרנסיסקו, הבנתי שזה לא יהיה פשוט. לקוח שבדיוק רצה לחתום על חוזה, שמע שאני נוסעת ואמר שנתחיל בתהליך אחרי שאחזור. לקחתי בחשבון שיהיו הרבה לקוחות שיעזבו בגלל פער קטן של 10 שעות. ואני אצטרך להשיג לקוחות אמריקאיים שלא מכירים אותי, זה לא הרתיע אותי. הסטארטאפ היה החלום האמיתי.
במהלך העבודה שלי עם לקוחות בחשבונות הלינקדאין שלהם, השתמשתי בתוכנות ששולחות הודעות אך הבחנתי שלא יכולתי ממש לשפר את התוצאות ללא ניתוח ידני של אחוזי ההמרה. בתוכנה לא היו שום אנאליטיקס ויצרו ספאם נוראי כי שלחו הודעות ללא בקרה. החלטתי לייצר פתרון ללקוחות שלי, וגם לעולם, ולבנות תוכנה חכמה מבוססת בינה מלאכותית שמנתחת אחוזי המרה עושה טסטינג להודעות כמו בפרסום בתשלום, והכי חשוב מונעת ספאם.
החזון שלי הוא לבנות המיילצ'מפ הבא עבור חברות B2B וכמו מיילצ'ימפ, והמספרים אומרים הסיכויים שלי לעשות את זה בסיליקון ואלי, גבוהים מבכל מקום אחר. ההון שגויס בארה"ב מהווה 70% מכלל הגיוסים בעולם (בשווי כספי). בראש הרשימה סן פרנסיסקו עם 15%. אוכלוסיית סן פרנסיסקו לא ענקית, רק כפול מתל אביב. ורובם מהגרים שבאו להגשים את החלום האמריקאי. מהנדסים מכל העולם הגיעו לעסוק בפיתוח ומרוויחים משכורות עתק (שגרמו לאוכלוסיית ההומלסים להתפוצץ) מפתח מנוסה מרוויח 50,000$ בחודש.
סיליקון ואלי מלאה במוחות מבריקים מעולם הטק. אם באל איי תלכו ברחוב מספיק זמן ותראו את קים קרדשיאן (לא שמישהו הולך ברגל באל איי), בסן פרנסיסקו, תראו את מארק צוקרברג. המיטאפים שם מלאים באנרגיה הייטקית וכל אחד שם הקים סטארטאפ או שניים לפחות. התחלתי לבנות לעצמי מעגל קשרים בדרך הכי טובה שאני מכירה, לינקדאין.
אמריקאים הם עם מאוד מנומס ונחמד, והרבה הסכימו להיפגש ולעזור. אבל לא ממש התקדמתי לשום מקום. הרבה פגישות היו פגישות סרק. המשכתי לבנות לעצמי רשת קשרים וביקרתי בחללי עבודה. התחברתי לחבורת יזמים בני 25 שעזבו לימודי רפואה כדי לפתח את הסטארטאפ שלהם. הם הזהירו אותי שאנג'לים או קרנות הון סיכון, לא משקיעים בנשים יזמיות. חשבתי שזה זניח, אבל כשבדקתי את הנתונים הסטטיסטים על השקעות ביזמיות לעומת יזמים, בייצתי. ב-2019, רק 13% מסכום ההשקעות של קרנות הון סיכון, ניתנו לנשים יזמיות שחלקו את המיזם שלהם עם גברים. רק 6%! מסכום ההשקעה ניתנו לנשים יזמיות בלבד! בסיבובי גיוס מתקדמים, האחוזים אפילו יורדים.
זו חונטה של גברים לבנים. נשים ובני מיעוטים, כרגיל מאחור.
בהתחלה זה לא הרתיע אותי. אם כבר דירבן אותי עוד יותר כי הייתי נחושה ושום דבר לא יעצור אותי. אבל אז, התחלתי להבין מה זה אומר מחוץ למספרים וסטטיסטיקה. כשפניתי למשקיעים חלקם התעניין לפגוש איתי מסיבות לא מקצועיות וניסו להתחיל איתי. חלק הציעו שאשלח מייל עם ההצעה, אך לא באמת פתחו אותו. גם כשהגעתי למפגשי נטוורקינג של משקיעים ויזמים, הבחנתי שמשקיעים גברים אפילו לא מסתכלים לי בעיניים. הם אמנם התנהגו בנימוס וזה כמעט ולא הורגש, אבל שמתי לב שברגע שיזם מזן גבר הצטרף לשיחה, פתאום "שיחת הגברים המקצועית התחילה" אלא אם ה"משקיע" מנסה להתחיל איתי כמובן ואז בכלל לא התעניין במיזם.
לפני שנכנסתי לתעשיית הסטארטאפ לא דמיינתי שאני מקופחת בשום צורה. להפך, היו הרבה מאוד הזדמנויות קיבלתי, שגברים לא היו מקבלים. כשהבנתי שכאן המצב הוא הפוך, מבחינתי זו רק עוד משוכה בדרך. ההצלחה של הסטארטאפ עבורי זה להיות או לחדול. אני יודעת שאצליח עם או בלי עזרת משקיעים, אבל האפליה הזו מרתיחה, ועוד יותר מרתיח העובדה שגם אם אקבל הצעות מימון, הן יהיו פחות טובות מהצעות שיקבל יזם מזן גבר, כי הוא יקבל הצעות נוספות ממשיקיעים ויוכל לעמוד על המקח.
זו לא אשמת הגברים הלבנים החרמנים בקרנות הון סיכון, זה רקב שמושרש עמוק בתרבות הגברית. גם היזמים הגברים שפגשתי באירועי נטוורקינג היו מספרים על המיזם שלהם לגברים בצורה אחרת מאשר לי. זה היה משהו במבט. שמתי לב שכשעמד לידי גבר, היו בטוחים שהגעתי איתו. המבטים שהתמקדו התחילה בי הופנו לגבר לידי ברגע שהצטרף. אפילו לחיצת היד הרגישה רפויה. עכשיו, אחרי שקלטתי את זה, זה מורגש ומטריד. גם אי אפשר להגיד כלום, כי זה מגיע מתת המודע שלהם, הם לא מתכוונים להיות בבונים.
כשהתייעצתי בנושא עם כמה בכירים בתעשייה, הם ייעצו לי לצרף CTO גבר, אמריקאי, שהמשקיעים יאהבו. הם אמרו שגם ככה משקיעים אוהבים להשקיע בצוות ולא ביזם יחיד, אז אישה לבד?! (את החלק האחרון אני הוספתי). היו להם כוונות טובות, הם מכירים את הסטטיסטיקה, אבל למה שאני אשתף את החזון שלי ואת העסק שלי עם מישהו אחר?
לא ויתרתי, המשכתי לפתח את המוצר שלי ולבנות פיץ' דק שמשקיעים יאהבו עם שקופיות כהות, שיתנו הרגשה גברית, וקידמתי (על הנייר) את המפתח הראשי שלי בהודו כ- CTO כדי שמשקיעים יוכלו "לסמוך עלי". למרות האתגרים הצלחתי לפגוש כמה משקיעים שהתייחסו אלי ברצינות.
כיום אני משיקה את גרסת הבטא החינמית למשפחה וחברים ובטוחה שכל עסק שפונה לעסק והלקוחות שלו נמצאים בלינקדאין יהיה שם. מוזמנים להירשם ולתת לי פידבק : www.tappedin.io