כולנו שמענו על ה-FOMO (Fear of Missing Out) – הפחד מלפספס, שמלווה אותנו כבר כמה שנים טובות. עבור הדור הצעיר בישראל, FOMO הוא הרבה יותר מתחושה רגעית, הוא כמעט הופך לדרך חיים. העולם הדיגיטלי, עם אינספור האפשרויות שהוא מציע, דוחף צעירים לנסות ולעמוד בקצב בלתי פוסק של חוויות, אירועים, ועשייה – ולא תמיד זה עושה להם טוב.
הלחץ החברתי – מי עומד בקצב?
הצורך להיות חלק ממה שקורה, להיות מעודכן ולוודא שלא פספסנו אף אירוע או הזדמנות, יוצר לחצים חברתיים רבים. חוויות שפעם היו נדירות, כמו טיול לחו"ל או השתתפות בהופעת ענק, הפכו כמעט לנורמה. כל פוסט באינסטגרם או סטורי בפייסבוק מראה את חברים נהנים בעוד הרים רחוקים או במסיבות מדהימות, ומהר מאוד נוצרת התחושה שכולם חיים את החיים הכי טובים – חוץ ממך.
תרבות ה-FOMO מטפחת ציפיות חברתיות שהופכות להיות בלתי מציאותיות. הצורך להיות נוכח בכל מקום, להיות מוכן לכל חוויה ולשתף בה את כולם, יוצר תחושת לחץ תמידית, כמו מרוץ שבו חייבים לרוץ מבלי לעצור. הפחד מלפספס הופך לפחד שלא להיות כמו כולם, שלא להוכיח שאנחנו יכולים גם.
ההשפעות הכלכליות – כואב בכיס
תרבות ה-FOMO אינה מסתכמת רק בצורך חברתי להשתייך; היא גם פוגעת בכיס. צעירים בישראל משקיעים הרבה מאוד כסף על חוויות, אירועים, ומוצרים מתוך רצון לא לפספס את מה שכולם עושים. טיולים בחו"ל, רכישת כרטיסים להופעות, ואפילו מסעדות יוקרתיות הן רק חלק מהדברים שיכולים לגרום להוצאות רבות מדי.
הלחץ הכלכלי שנובע מכך הוא לא פעם תוצאה של חוסר רצון להישאר מאחור. כרטיס האשראי מחליף את החיסכון, ורבים מוצאים את עצמם עמוסים בחובות או בפערים בין הכנסות להוצאות, רק כדי להרגיש שהם חלק מהחיים החברתיים המקוונים והפיזיים. כשלכל זה מתווספת היכולת לשתף את החוויות האלה ברשתות החברתיות, נוצר מעגל בלתי פוסק של הצורך להוציא כסף כדי להיות חלק ממה שקורה, כדי להראות ולהיראות.
ההשפעות הרגשיות – חוסר סיפוק ואי-נחת
לא רק הכיס נפגע. גם הנפש. תרבות ה-FOMO יוצרת תחושה תמידית של חוסר סיפוק, כאילו מה שאנחנו עושים אף פעם לא מספיק. גם אם הצלחנו להשתתף באירוע או לצאת לטיול מסעיר, המחשבה על כך שאולי יש משהו טוב יותר, במקום אחר, עדיין קיימת. ההשוואה הבלתי נגמרת בין חיי הפרטי למה שמופיע בפידים של החברים מובילה לתחושות של חרדה, דיכאון, ותסכול.
הדור הצעיר בישראל חי במציאות שבה כל בחירה נתפסת כוויתור על אפשרויות אחרות – וכך, הבחירות מאבדות את משמעותן. כל רגע שמוקדש למשהו אחד, הוא רגע שבו משהו אחר מתפספס, וכך קשה למצוא סיפוק במה שעושים. החיפוש הבלתי נגמר אחרי החוויה הבאה, האירוע הבא, וההזדמנות הבאה יוצר תחושה של חוסר מנוחה וחוסר יציבות רגשית.
האם יש דרך להתמודד עם ה-FOMO ?
ההכרה בכך ש-FOMO הוא לא רק תופעה רגעית אלא אתגר מתמשך היא צעד ראשון בכיוון הנכון. הצעד הבא הוא ללמוד להעריך את מה שיש לנו, לחפש רגעים קטנים של שמחה ולהתרכז בהם. המפתח הוא להבין שלא הכול חייב להיות מתועד, לא הכול חייב להיות משתף, ולא כל חוויה חייבת להיות חלק מתחרות. אפשר לבחור להאט, להנות מהיום-יום הפשוט, ולעשות רק את מה שבאמת מתאים – ולא בגלל הפחד להחמיץ.
בישראל, כמו בכל מקום אחר בעולם, תרבות ה-FOMO אינה תיעלם בקרוב. אבל אולי, עם מודעות ואומץ לבחור אחרת, נצליח לפחות להקל מעט על הלחצים שהדור הצעיר חווה. הרי לפעמים, לפספס זה לא באמת כל כך נורא – לפעמים זה פשוט לתת לעצמנו זמן.