נאוה קזז, סמנכ"לית משאבי אנוש בחברת HP בכלל יועדה לקריירה מבטיחה של ראיית חשבון. "אבי היה רואה חשבון ואני הבת הבכורה", מספרת נאוה, "היה ברור שאמשיך את דרכו במשרד". כבר במהלך שירותה הצבאי כמראיינת ומאבחנת פסיכוטכנית, נאוה הבינה שאנשים מדברים אליה הרבה יותר ממספרים. "היה רגע דרמטי שבו הודעתי לאבא שלי שאני מעדיפה ללמוד סוציולוגיה ופסיכולוגיה ולא ראיית חשבון", היא נזכרת. "הוא הגיב בהבנה מוחלטת ואמר, 'העיקר שתהיי מאושרת'".
ואכן, נאוה הסתערה על התואר הראשון: "מיהרתי, כי לא רציתי לפספס שנת לימודים. היה לי דחף להישגיות, לסמן מטרה ולהשיג אותה כמה שיותר מהר". בגיל 22.5 עם תואר ראשון ביד, נאוה התקבלה לג'וב הביכורים שלה בתחום, כסגנית מנהל כוח אדם בקוקה קולה, עוד לפני שהמונח "משאבי אנוש" הומצא. באותה תקופה, בשנת 84' היא התחתנה עם נחום (חומי) קזז וכעבור כחצי שנה השניים החליטו לנסות להגשים את החלום האמריקאי ועברו לניו יורק. הוא עבד בהייטק והיא שילבה משאבי אנוש, עסקים, אופנה וחטאה קצת בדוגמנות. או בקיצור, הם עשו שם חיים משוגעים לדבריה. אחרי שלוש שנים בתפוח הגדול, הם חזרו לארץ.
ומה עשית כשחזרת?
"התחלתי לעבוד בשלוחה של החברה האמריקאית CCI בתפקיד שהשיק למשאבי אנוש. ובשנת 91, הגעתי לקומברס, כשהיא נקראה אז 'אפרת'. הייתי אחת ממאה העובדים הראשונים של אפרת בעולם וחוויתי שם חוויה מדהימה – צמיחה של חברה מ-100 עד 6000 עובדים ברחבי העולם. בתקופת הצמיחה של החברה זכיתי לעשות את כל התפקידים האפשריים במשאבי אנוש; גיוס, שכר והטבות, רווחה, פיתוח ארגוני וניהול משאבי אנוש של חטיבות גדולות ומורכבות – התחום סיקרן ועניין אותי והתמקצעתי בו".
במסגרת גל הפיטורים הגדול בקומברס, קזז יועדה לנהל את מרכז הקריירה למפוטרים על מנת לעזור להם לעזוב את החברה בצורה מכבדת. היא ראתה בתפקיד כשליחות ולאחריו, בעודה סוגרת 12 שנות קריירה, הרגישה שהיא חייבת לקחת הפסקה: "אחרי קומברס, בגיל 42, כשאני אמא לשתי בנות – נועה ונטע, החלטתי לצאת לחופשה של שנה. מכיוון שאני לא מצליחה רק לנוח ותמיד מחפשת מה לעשות, התנדבתי ב'מועצה לילד החוסה'".
אחרי שנת הצינון קזז חזרה לעבוד כסמנכ"לית משאבי אנוש בחברת סטראט-אפ גרעינית ואינטימית ומשם חיפשה את האתגר הבא: "ב-2006 בחרתי לעבוד בחברה אמריקאית בשם 'ברודקום', שהמטה שלה ישב בארה"ב. הובלתי 10 רכישות בהיבט משאבי האנוש שלהן. במהלך שנותיי בחברה, החברה הגדילה את כח האדם שלה פי שמונה. קיבלתי קידום וניהלתי את משאבי האנוש של 19 מדינות ברחבי אירופה. זאת הייתה חוויה נהדרת לנהל צוות רב בתרבויות שונות". אחרי שנה וחצי קזז הרגישה שאופי החברה משתנה ושוב מצאה את עצמה עסוקה בקיצוצים, "התגעגעתי לעבודה של צמיחה ועומק במקום שאני יכולה להרגיש את טביעת היד שלי".
ואז הגעת ל-HP?
"לפני שנה בחרתי להצטרף לחברת HP בשני כובעים: האחד, ניהול כל פעילות משאבי האנוש של HP בישראל, כאשר הפעילות מבוססת על שלוש רכישות משמעותיות שהחברה ביצעה בישראל; חברת 'אינדיגו', חלקים מחברת 'סאיטקס', וחלקים מ'דיגיטל קומפאק' – אלו הן חברות עם הסטוריה מפוארת. בכובע השני, אני חברת הנהלה עולמית של אינדיגו (חטיבה של חברת HP שהמציאה את הדפוס הדיגיטלי) ומנהלת ומובילה את משאבי האנוש שלה בעולם. אני מרגישה ברת מזל. מעל 25 שנים אני עוסקת באותו מקצוע ועדיין מתעוררת אליו כל בוקר בשמחה. אני מאוהבת במה שאני עושה".
ספרי על הארגון ותארי את התפקיד הנוכחי; על מה את אחראית ואיך מתורגמת העבודה בפועל?
" HPהיא חברת ענק אמריקאית ובינלאומית שמונה מעל 50 אלף עובדים. חלק אחד קשור לפרינט דיגיטלי וחלק אחר למערכות מיחשוב אישיות. בארץ החברה יושבת בחמישה אתרים, מפעלים בקיסריה ובקרית גת, ומשרדים ברעננה, נתניה ובנס ציונה. כסמנכ"לית משאבי אנוש של HP בישראל ואינדיגו בעולם, אני עובדת ומתנהלת במטריצה מאוד מורכבת; אל מול הגופים העסקיים השונים בישראל, אל מול משאבי אנוש גאוגרפיים שמצויים באנגליה ואל מול משאבי אנוש של הדפוס שנמצא בפאלו אלטו בארה"ב. העבודה שלי היא ריקוד טנגו בין הלוקלי לגלובלי. ישראל לא סתם נקראת 'עמק הסיליקון הקטן', יש פה תחרות גדולה על כוח אדם איכותי. אנחנו משקיעים המון מאמץ בגיוס האנשים הכי טובים אלינו, לדאוג לכך שהם יתפתחו אצלינו וירצו להישאר. יש בחברה עובדים עם ותק של עשרות שנים, ולצדם אנשים חדשים, מה שיוצר תמהיל נהדר של גיל ושל ניסיון". נאוה מנהלת צוות מאד גדול ומאמינה בשקיפות, ובפתיחות, "אני מקפידה על תקשורת זורמת ועל תגמול על פי ביצועים ותרומה"
אילו יכולות נדרשות לתפקיד?
"מולטיטאסקינג, לבצע משימות בו זמנית; נדרשת גם היכולת לייצג את הגלובלי והלוקלי; לנהל צוות גדול של משאבי אנוש; לנהל פרויקטים במקביל; לדאוג להתפתחות של הצוות שלי; לעבוד מול גופים שעובדים 24 שעות ביממה – אני מתעוררת למיילים מסינגפור ומאנשים שעוד לא הלכו לישון בקליפורניה. זו עבודה שלא פוסקת לרגע ואני לא מצטיינת באיזון. תמיד עם העין על הטלפון גם בשעות שאני לא בעבודה. יש לי שיחות ועידה בערבים, זו חלק מהמחויבות של תפקיד בכיר בחברה גלובלית. יש לי אתגר מקצועי משמעותי, אני נהנית הנאה גדולה, האווירה בחברה פנטסטית ומאוד נעים לעבוד במקום שעובדים משתמשים במילה 'אהבה' לתאר את הרגש שלהם למקום העבודה".
מהי תפישתך בנוגע לשוויון מגדרי ולפיתוח טאלנט נשי בארגון שלך?
"זהו אחד הנושאים שהכי חשובים לי. אני חסידה גדולה של גיוון והכללה – גאה שבהנהלה של אינדיגו מכהנות ארבע נשים, רובנו דירקטוריות. כך גם חינכתי את הבנות שלי, שהשוויון מלא והכל פתוח בפניהן. תמיד עודדתי אותן שיאמינו בעצמן ובסיכויים שלהן ובסוף זה מצליח. כמובן שכישרון וידע רלוונטי נדרשים. הרבה שנים עסקתי ועודני עוסקת כמנטורית לקידום נשים שעבדו איתי בצוות, כך גם מדדתי את ההצלחה שלי לאורך השנים".
מנטורינג? תרחיבי.
"אני עושה מנטורינג לפיתוח הקריירה, שיתוף וסיוע בסוגיות שונות שמתחברות לצמתים בחיים. אני נהנית לתרום מהידע ומהניסיון שרכשתי ובצורה זו אני זוכה לחלוק אותו. אני מאמינה שאנחנו צריכות ליצור את השולחן הרלוונטי והנכון למה שאנחנו מאמינות בו ולא רק להשיג מקום ליד מקבלי ההחלטות. שאחרים יצטרפו לשולחן שלנו. אנחנו צריכות ללמוד לא לקבל 'לא' ממי שלא יכול או רוצה לומר לנו 'כן'. קיבלתי כמה פעמים 'לא' בצבא ובהמשך הדרך ותמיד התעקשתי עד שקיבלתי את מה שאני רוצה. אל תשפילי מבט, תעמדי על מה שחשוב לך ועל מה שאת מאמינה בו".
ואיך את מתמודדת עם כל העומס?
"לפני שנה עשיתי קורס של מיינדפולנס – שיטה שמחברת לכאן ועכשיו. אני מנסה לתרגל, לא מספיק כמו שהייתי רוצה. בעולם שאנחנו חיים בו עם כל אמצעי התקשורת והאפליקציות – נורא קשה לנו להיות כאן ועכשיו. אנחנו רגע במייל ורגע בפייסבוק או ברשת חברתית אחרת, לא עושים דבר אחד אלא כמה במקביל. יש הרבה דברים שאני לא מגיעה אליהם, אני קונה ספרים כל הזמן אבל רק כשאני אופליין בטיסות, אני מצליחה לקרוא".
לפני כמה שנים היא פתחה לעצמה חשבון אינסטגרם "לא כתבתי כלום על עצמי ופתאום אני עם מעל 3000 עוקבים מכל העולם. לא הבנתי איך זה קרה. היה שם משהו שכנראה כבש, והבנתי שאני אוהבת לצלם ונהנית מזה". קזז לא שוכחת לתת קרדיט על השיגיה לאותם אלו בחייה שאפשרו לה להגיע למקום שהיא נמצאת בו כיום: "כל השנים הייתה לי תמיכה מאוד גדולה מבעלי, מאמא שלי, ומחמתי שתמכו ואפשרו לי להתקדם. וגם, הלהט והסקרנות לא פחתו אצלי, מה שנותן לי המון כוחות להתמודד עם המורכבות של התפקיד ועם העומס".
***
