מאת: עו"ד אורי טורקיה-שלס, מנהלת מערך הסיוע המשפטי בויצו ישראל
נתחיל בספוילר: זה סיפור מרתיח על הרבה כוונות טובות ואפס תוצאות בדרך הארוכה לשינוי שוק העבודה בישראל והתאמתו לנשים ולחיי משפחה. זה סיפור על חוק שקיים כבר עשור ומטרתו לשנות את שוק העבודה בישראל, לוודא שנשים ישתלבו בו באופן מיטבי ושמקומות עבודה יותאמו להורים, אבל עד היום לא יצא לדרך ולא יושם.
לצערנו, החוק הזה והגורל העגום שלו משקפים במידה רבה את המאבק לשוויון של נשים בשוק העבודה ואת העובדה שלמרות המאמצים הרבים של נשים חזקות ואמיצות, הנושא עדיין לא נמצא בראש מעייניהם (או בכלל בראשם) של מקבלי ההחלטות. אנחנו בויצו החלטנו לצאת למאבק ולא לוותר עד שהחוק ייושם, כפי שהיה אמור להיות כבר מזמן.
במשך שנים עולות הטענות שנשים מוצאות את עצמן מאחור בשוק העבודה בכל הנוגע לעמדות ניהול, שכר גבוה, מסלולי קידום ועוד, שנשים שמקימות משפחה נאלצות לסגת לאחור ולוותר על קריירה (או לפחות לעכב אותה), שהשילוב בין עבודה ומשפחה כמעט בלתי אפשרי ושנשים שלרוב מוצאות את עצמן אחראיות על הטיפול בילדים נותרות מאחור בשוק העבודה.
עשרות מחקרים, כתבות ומאמרים נכתבו בנושא ובלי סוף יוזמות (ביניהן לא מעט גם שלנו בויצו) יצאו לדרך בניסיון למצוא את דרך המלך ולהגיע לשוויון של נשים גם בשוק העבודה. בשנת 2008 הרימה את הכפפה כנסת ישראל וחוקקה חוק ששמו (הארוך) הוא חוק לעידוד של שילוב וקידום של נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים, תשס"ח-2008, או בקיצור "החוק לקידום נשים בעבודה".
החוק קבע מנגנון חלוקת פרסים כספיים ואותות הכרה למעסיקים שיראו שהם מקדמים את השוויון במקום העבודה. לצורך בחירת הזוכים, הייתה אמורה להתקיים תחרות מעסיקים מדי שנה במסגרתה תבחן וועדה מקצועית מעסיקים שיגישו מועמדות ויבחרו מתוכם את המעסיקים הזוכים מדי שנה, בהתאם לקריטריונים שיוצבו לקידום נשים בארגון.
למרבה הצער (וההפתעה) עד היום, עשר שנים לאחר חקיקת החוק, הוא מעולם לא יושם! התחרות המתוארת בחוק מעולם לא התקיימה והפרסים לא חולקו. לא ידוע מה עלה בגורל התקציב שיועד לצורך החוק (למעלה ממיליון שקלים בשנה שהוקצבו לנושא).
רק חמש שנים לאחר חקיקת החוק, הותקנו תקנות ליישום החוק בשנת 2013. במסגרת התקנות נקבעו הפרטים "הטכניים" ליישום החוק וגם נקבעו אמות המידה לבחירת מעסיקים זוכים. בין היתר, נדרשו המעסיקים להתייחס לפערי שכר בין גברים ונשים בארגון, למדיניות קידום והכשרת נשים בארגון, למדיניות איזון עבודה- משפחה, כמות נשים בעמדות בכירות ועוד.
רק בסוף שנת 2014 יצא החוק לדרך, התחרות פורסמה תחת הכותרת "מעסיקים בשוויון" ומעסיקים הוזמנו להגיש מועמדות. 167 מעסיקים הגישו מועמדות, אך התחרות לא הושלמה והפרסים לא חולקו. מבירור שערכנו, הוסבר לנו במשרד הכלכלה שבשנת 2015 התקיימו בחירות כלליות לראשות הממשלה ולכן כל תהליך בחירת הזוכים בתחרות נעצר והמתין לכניסת שר חדש למשרד הכלכלה (שהיה אמון בזמנו על יישום החוק).
במאי 2017, כמעט שלוש שנים לאחר מכן, פורסמה הודעה מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנוגע ל-17 המועמדים הסופיים שאושרו על ידי המשרד. המועמדים סופיים היו המעסיקים שנבחרו מתוך אותם מעסיקים שהגישו מועמדות בשנת 2014.
בדצמבר 2017 נערך טקס בחירת זוכים וחולקו פרסים לזוכים אך באופן תמוה ביותר התהליך כולו נעשה בחדרי חדרים, ללא כל פרסום של התחרות וחלוקת הפרסים.
ויצו פנתה לכנסת ודרשה לקיים דיון בעניין הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. הדיון התקיים ב28.2.18 ולמרבה הצער כלל בעיקר תשובות מגומגמות ממשרדי הממשלה. התברר בדיון שהאחריות על יישום החוק עברה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אך עקב מחסור בכוח אדם וצורך בזמן להתארגנות, החוק לא ייושם גם השנה, אלא רק (בתקווה) בשנה הבאה.
עוד התברר בדיון שהמדינה הפריטה את כל תהליך הסינון של מעסיקים לספק חיצוני פרטי שבפעם האחרונה שביצע את תפקידו (לגבי המועמדים של 2014), מתוך 8 זוכים בפרס שנבחרו, 3 היו לקוחות פרטיים של הספק!
ניגוד עניינים במקרה הטוב ושחיתות של ממש במקרה הגרוע.
הסיפור של החוק לקידום נשים בעבודה הוא הסיפור של כולנו. ניסיון יפה לאמירה ערכית של המדינה בנוגע לקידום נשים בעבודה, שנתקל בחוסר עניין מוחלט של כל הגורמים המבצעים ובפועל, באופן חמור למדי, פשוט נפל בין הכיסאות ולא קודם מעולם. הסיפור הזה רק מוכיח עד כמה שינויים חברתיים הם פעולה לטווח רחוק. הצלחה בחקיקת חוקים מיטיבים (שגם אותם לוקח שנים רבות לחוקק) או הצלחה בהליך משפטי הם רק השלב הראשון וחלה עלינו חובה ללחוץ ולפקח כל הזמן על עבודת המדינה ולוודא שהדברים מיושמים.
למרבה הצער, במקרה הזה מרבית המעסיקים והעובדות במשק מעולם לא שמעו על החוק הזה והחקיקה לא תרמה בכלום לקידום שוויון של נשים בשוק העבודה. אפילו להיפך, חוסר העניין והידע לגבי החוק במשרדי הממשלה עצמם רק מצייר תמונה עגומה של חוסר חשיבות הנושא בעיניהם. גם כשפרסים כבר חולקו הם חולקו במחשכים (וככל הנראה בהליך בלתי תקין) והפן ההצהרתי של החוק שמטרתו לשנות מדיניות בשוק העבודה באופן כלכלי התפספס לחלוטין.
אנחנו פועלות בנחישות ונמשיך לפעול עד שהחוק ייושם והתחרות המדוברת תצא לדרך, תוך חלוקת פרסים ואותות הכרה למעסיקים שיקדמו שוויון לנשים בארגון. עם זאת, בסופו של יום, אין די בפעילות של המגזר השלישי, נחושה ככל שתהיה, ונדרשים יוזמה ורצון מצד משרדי הממשלה, להרים את הכפפה ולצאת לדרך.
** הכותבת, עו"ד אורי טורקיה-שלס, היא מנהלת מערך הסיוע המשפטי בויצו ישראל