אחה"צ בהיר אחד, קיבלתי שיחת טלפון מבחור חביב לא מוכר: "שלום, מדברים מקרן השקעות בעולם ההייטק והאמנות. שמענו עליך דברים טובים רצינו להזמין אותך להשתתף בכנס יוקרתי שאנחנו עורכים בחודש הבא. אנחנו רוצים שתדבר בפאנל מכובד עם אורחים בינלאומיים על חדשנות טכנולוגית. נשמח שתאשר את השתתפותך".
הנטייה הטבעית שלי היא להתחמק מאירועים כאלו למרות ההזדמנות לעמוד על במה ולגרום לאנשים לחשוב שאני יותר חכם ממה שאני באמת אבל צעקו עליי לא פעם שזה חשוב לתדמית המקצועית להיות נוכח במפגשים מסוג זה אז אישרתי את הגעתי.
"נפלא. שלח לנו תמונה ופסקה עליך".
הימים עברו ושבוע לפני הכנס, אני רואה בפייסבוק פרסום של ההזמנה עם תמונות הנוכחים. אני מגלה שאני נמצא בשורה השנייה לצד כמה אנשים חשובים ממני ומתמוגג לרגע מכך עד שאני רואה בהמשך הפיד שלי, שוב את ההזמנה, רק עם טקסט פרשנות נוקב שנוסף לו על ידי כותבת הפוסט ומדגיש נקודה שהחמצתי לרגע נרקיסיסטי כשהסתכלתי רק על עצמי: כל 24 הנוכחים בהזמנה, מלבד בעלת הקרן, הם גברים זכרים בלבד.
הרגשתי תחושה צורמת ושלחתי הודעה לבחור המארגן החביב על הבעייתיות בהזמנה וצילום של הפוסט הביקורתי שהוא כנראה רק אות לבאות. קיבלתי חזרה תשובה ממנו שהם מודעים לנושא אך אין מה לעשות, זאת בסך הכל מקריות. שלושת הנשים שהוזמנו להשתתף בכנס ביטלו ברגע האחרון.
השעות עברו ועוד פוסטים עלו לרשת. באחד מהם, אקטיביסטית, שאינני מכיר, תייגה כמעט את כל הגברים שמופיעים בהזמנה (ביניהם אני) וכתבה שכולנו נראים אנשים מעודכנים ונכונים, בטח חלקנו מחשיבים עצמנו כפמיניסטים אבל שמישהו מגברי הכנס ייקח אחריות ויודיע שהוא לא מוכן לקחת בו חלק.
הלכתי לישון וכשקמתי בבוקר, ידעתי שאני צריך לעשות מעשה טיפשי: הודעתי למארגן הכנס שלא אוכל להשתתף כל עוד לא תאוזן החלוקה המגדרית ופרסמתי פוסט פומבי בפייסבוק שמספר על הכנס שהוזמנתי שנראה מאוד מעניין עם אורחים מרתקים מחו"ל אבל המקריות החד צדדית הזאת שלא הצליחו למצוא נשים מרצות לא מתאימה לי. אפשר לחשוב שמדובר פה בכנס של ציידי לוויתנים, תחום מאוד גברי, ולא בכנס על טכנולוגיה ואמנות. תחומים שנחשפתי בהם למספיק נשים יזמות, מוכשרות וחדשניות שדעתן מעניינת. סיכמתי שאשמח מאוד להשתתף בכנס אם הדברים ישונו ברמה כלשהי.
מבלי להיתמם, הנחתי שיקרו שני דברים: הפוסט יקבל הרבה לייקים (וכמה תגובות מצחיקות מחלק מחבריי הגברים על איך הפכתי להיות לוחם זכויות נשים), ושלא הכי יאהבו את הפוסט בקרן ההשקעות שהזמינה אותי. לאחר מאה ומשהו לייקים, באמת קיבלתי טלפון מהבחור המארגן החביב. בקול קצת רועד, אמר לי שבעלת קרן ההשקעות רוצה לדבר איתי ומיד העביר לי אותה.
"חבל, אנחנו עדיין חברים. אתה עושה לנו עוול מאוד גדול ומכפיש אותנו. בייחוד בתור יזמת אישה. אחד מנותני החסות שלנו מאיים להסיר את נוכחותו. תמחק את הפוסט בבקשה."
"אני חולק עליך", עניתי. "אני לא חושב שהכפשתי אתכם ועשיתי לכם עוול. להיפך, טענתי שהכנס מאוד מעניין ואם עכשיו תנצלו את ההזדמנות ותתקנו את החלוקה המגדרית, תצאו גדולים ותזכו להמון חשיפה חיובית."
"אל תלמד אותי אסטרטגיה!" היא גערה (רציתי לענות שאסטרטגיה היא תחום שיש לי בו ניסיון ושאולי כדאי קודם להתחיל ללמד אותה איך לאשר הזמנה לפני שמתפרסמת ולבדוק אם אין שם איזה משהו חריג ופוגעני אבל שתקתי).
"אם לא תמחק את הפוסט אז נגיע לבית המשפט ונתבע אותך." היא איימה.
"בסדר גמור." עניתי בקול שניסה להיות בטוח בעצמו, "אני עובד במקום עבודה שחשוב לו מאוד לפעול נגד אפלייה מגדרית, הלוגו של מקום העבודה מופיע מתחת לשם שלי בהזמנה ואני מאמין שהם יעמדו מאחוריי עם כל מה שנדרש."
לאחר עוד כמה חילופי דברים וכשהטון הכועס ירד, היא הבטיחה שתפעל מאוד לתיקון הבעיה ושאם אוכל להוסיף לפוסט עדכון בתחילתו שדיברתי איתה והיא פועלת בנושא אז היא תעריך את זה מאוד. הסכמתי והוספתי.
המשכתי לקבל עדכונים במייל למשתתפים מהמארגן ויום לפני הכנס, פניתי אליו בשתי שאלות: האם תוקן העיוות המגדרי ואם כן, האם עדיין רוצים שאשתתף בכנס?
המארגן ענה לי שהוא שמח להודיע כי נוספו ארבע נשים לפאנלים אבל מכיוון שיש עכשיו יותר מדי מרצים, הם החליטו לוותר עליי.
** הכותב, אדי גולדנברג, מנהל קריאייטיב טכנולוגיה במשרד הפרסום, מקאן ת"א. לא מרצה בכל כנס אבל קיבל הרבה לייקים ובת זוג גאה מאוד