היי,
מכירים את זה שעולה לכם רעיון בראש, משהו שאתם די בטוחים שגדול עליכם. מסוג הדברים שהייתם עושים רק אם היה לכם אומץ, אולי פעם – כשתהיו גדולים, כשיהיה לכם זמן, כשתהיו יותר מוכשרים, כשהילדים יגדלו וכו' וכו'.
לפעמים מגיע הרגע הזה שבו אומרים f*ck it, יהיה מה שיהיה. זה קורה בשניה שבה מישהו אומר לכם את הדבר הנכון, בדיוק בזמן הנכון (תודה רבה ל' ובשמה האמיתי ח').
אז הנה זה קורה. הבלוג החדש שלי.
לא מבטיחה שיהיה מעולה. לא מבטיחה שיהיה תמיד מעניין. אפילו לא מבטיחה שלא יהיו שגיאות הגהה.
מה כן? כותבת מהלב. מהנשמה. מבפנים החוצה – ללא טיוטות. מהחפירות בראש ישר למקלדת. ומה שיהיה יהיה.
מוזמנים להשאר ואפשר גם לא.
מוזמנים להגיב, אם אפשר – בעדינות.
ומי אני בכלל?
אמא ל- 3: בת 7, בן 5, בן 2.5. (כן כן – חתיכת הספק. כולם מתוכננים).
נשואה לבן זוגי מכיתה ז'. חישוב מהיר – 23 שנים ביחד.
בת 34.
עובדת במשרה מלאה.
מומחית ראשית בחפירות אישיות וחוסר השלמה עצמית.
פרפקציוניסטית.
לאנושות ולי יש קשרים מורכבים. רובם ככולם אצלי בראש.
מכיוון שאנחנו רגע לפני ליל הסדר והבית כולו על גלגלים (נשבעת שהיה מסודר בבוקר), נסיים בתמונה (קטונתי מלפרסם מתכונים).
עוגת שוקולד רגילה – עם קמח מצה במקום קמח רגיל. יש מיליון מתכונים באנטרנט.
הטוויסט – אחרי שמוכן, כולל סירופ השוקולד – מניחים מרשמלו מעל ומכניסים לתנור על גריל לדקה שתיים עד שמשחים. והרי לכם עוגת מרשמלו אפוי.
מימין – אותה עוגה, בציפוי שוקולד מחוזק באספרסו פלוס וודקה. מה שנקרא "גרסת המבוגרים".
חג שמח ופורח לכווווווווולם.
תמי