אחרי שכבשתי את טאוטיווקאן במקסיקו, סיימתי שייט בנהר האמו, רצתי בהר לעמק, השתתפתי ב Edinburgh Marathen Festival היה לי just another boring day in the office, חיפשתי ריגושים ונכנסתי לאתר Jwed, בין כל הפרופילים של יהודים, כשרים למהדרין, שרובם הזכירו לי את דמותו של שרק (ויסלחו לי היוצרים על הדימוי הירוק של דמות שכולה לב) מצאתי פרופיל אחד של בחור מדוגם, שפשפתי את עיניי בתדהמה לנוכח העובדה שהבחור לבש מכנס בגון חם כהה, חולצה בגוון הסהרה, והמשקפיים היו בדיוק באותם גוונים – המוטות בגון חם כהה והמסגרת בגוון הסהרה (כן אני מכירה את כל הבדיחות על איזה גוון זה חציל), שעון על ספסל בשדרה, צוחק, (ממש הצלחתי לשמוע את הצחוק המתגלגל שלו) ונראה כאילו צוות של סטיליסטים, מאפרים, מעצבי אופנה, הוציאו אותו היישר מחלון ראווה ב – Galleria Vittorio Emanuele II in Milano.
לא התאפקתי ושלחתי לו הודעה: "אם תזמין לי כוס יין פטיט ורדו, אני שלך". גארבו.
למחרת כבר הייתה לי הודעה: יום מטורף ממתין לי, למרות שלא היה אמור להיות כזה. קיבלתי טלפון ממוזיאון שאיתו אני עובד, ביקשו שאעצב להם חוברת עבור תערוכה שאמורה להפתח בקרוב, לוח זמנים בלתי אפשרי, אבל אני במיטבי במצבי לחץ.
דרך אגב, לא נעים לי לספר, אבל אתמול רקדתי עם ספר התורה בחגיגות שמחת תורה, הבוקר קמתי עם גב תפוס ונאלצתי ללכת למסאז, את שאר הבוקר המשכתי בגקוזי.
דרך אגב הזכרת שאת ממצוא גרמני, האם הוריך ניצולי שואה?
אלמנה?
גרושה?
ילדים?
מה המקצוע שלך?
כתבת שאת אוהב מוזיקה, משהו ספציפי?
לא מבין ביין, יכול להציע לך ערק, או תה מתוק בכוס זכוכית קטנה.
אהבתי את ההומור, גם את העובדה, שחלק ממה שכתבתי זכה להתעלמות, מיד אבחנתי שיש בו חלקים על הרצף (איזה רצף אתם שואלים…הרצף של הגברים באתרי הכרויות) והחלטתי להמשיך את הפלרטוט הבלתי מציאותי הזה, פשוט כי לא היה לי משהו טוב יותר לעשות במצבי.
מבינה שהרגע פגשתי במרחב וירטואלי "marocan prines", איך הגעתי לפלורידה? חם, לח, המון ישראלים, כמעט כולם עובדים ב"רשתות" (ציטוט מתוך המופע של אדיר מילר), השאר ברחו מהמחלקות הגריאטריות ברחבי ארה"ב כאילו שהשמש יכולה לייצר תאים אפורים חדשים ולתקן קצרים שהתרחשו בין הסינפסות, לחדד את הזיכרון, להצעיר את העור, שממילא נצרב שוב מהשמש.
שלחתי הודעה: אלמנה, כבר 5 שנים, אם חד הורית לשני בנים, לפעמים מתחפשת לפינגווין, לפעמים לגארבו, רוב הזמן חולמת להיות מרלין (כי בלונדיניות נהנות יותר), לצבוע לבלונד?
את מצחיקה, אבל כנה, השיב הנסיך המרוקאי שלי. (כטבען של נשים, ישר הוספתי לשם התואר שלו, מילת קניין – ולא אין הכוונה לקניין רוחני)
שנעבור לווטצאפ, הצעתי?
למחרת כבר היינו מחוברים בתקשורת ישירה, רק בשעות הפוכות, חשבתי לעצמי שזו בדיוק מסגרת נהדרת לנהל יחסים, הוא קם, אני הולכת לישון, נפגשים כמה שעות בסוף היום, כשקרני שמש אחרונות מתקצרות ושוקעות אל הים ושם עוד רגע זורחת שמש. מושלם.
שנת 2009 מתחתנת, שנת 2015 מתאלמנת, פרק ב' (כמעט מושלם) מת.
גם אני מתה.
ספטמבר 2019 Joe נכנס לחיי. (פרק ג' מתחיל).
בבוקר אני מוצאת הודעה: מוכרחה להקשיב, איך ששמעתי את השיר חשבתי עליך, למרות השם תקשיבי למוזיקה, לקול של הזמרת, מכשף. Falling In Love – Cigarettes After Sex
המילים דיי בנליות, אבל במרחב וירטואלי, כשאני מקבצת אהבה, כל סנט נחשב למאה דולר.
תודה על השיר, נחמד שחשבת עלי. (בכל זאת הבחור אמריקאי, הנימוס מחייב)
כתבת שאתה מעצב, באיזה תחום?
מיד קיבלתי לינק לאתר, באותו רגע מתפוגגת פנטזיית "קארל לגרפל", הבחור מעצב כריכות לספרים, בקיצור, הוא טוב בראיה דו ממידית, על תלת ממידית אין מה לדבר.
אבל במרחב וירטואלי אפשר לומר דברים שבטח לא היו נאמרים במפגש פנים אל פנים. אז אמרתי: הבטתי באתר שלך, אתה מאוד מוכשר, הלוואי והייתי מקבלת את "מתת היצירתיות" (טוב זה היה כמובן שקר כי בכל זאת יש לי בין היתר תואר ראשון באומנות יצירה ואת פרויקט הגמר שלי עשיתי אצל הפסל הידוע מיכה אולמן….אבל כאן השקר הזה עבד מצוין).
תודה על המחמאות, אני מעצב ספרים, גם ספרים למוזיאונים עבור תערוכות שהם מציגים.
רציתי לשאול אותך איך נראה סוף שבוע טיפוסי שלך?
אני שומר שבת, אז עבורי זה זמן מנוחה.
ויש לי עוד שאלה עבורך: מעניין אותי לדעת מדוע פנית אלי בידיעה שמפרידות בינינו 10,583 קילומטרים? ושלא תביני אותי לא נכון, אני מוחמא מהעובדה שפנית אלי, אני גם נהנה מההתכתבויות שלנו.
שבת שלום JOE
קראתי את ההודעה, חושבת לעצמי למה אי אפשר להשאר במרחב וירטואלי שמהווה מקסם שווא ואהבות רומנטיות, לאילוזית הפוטוגניות, למה צריך להעכיר את השלמות הזו עם המציאות, בסך הכל באתי לקבץ אהבה, לפלרטט באופן בלתי מזיק, להרגיש מחוזרת גם כשאני עם גולגול בפיג'מה.
אענה לך אחרי שבת, עניתי, שבת שלום.