כשסבא הפסיד את אמא שלי במשחק שש-בש

במקום מאוד מסוים ומוגדר, הפמיניזם בכל זאת ניצח. גם הודות לנשים כמו אמי, שלמרות שהשיאו אותה ושלחו אותה לארץ בניגוד לרצונה, לקחה את גורלה וגורל ילדיה בידיה

01/12/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: עדנה קנטי

אמא שלי לא התחתנה מתוך אהבה. סבא שלי, מירזג'אן, הפסיד אותה במשחק שש-בש לסבא יוסף, עבור הבן שלו רחים, שקראו לו רחים המוזר. סבא מירזג'אן לא ידע ואם היה יודע, לא היה אכפת לו, שאימא היתה מאוהבת במורה שלה, שבאחד הימים לחש באזניה שכשהיא תגדל עוד קצת, הוא יבוא לבקש את ידה מידי ההורים שלה.

לסבא מירזג'אן ולסבא יוסף היו חנויות סמוכות בעיירה אראק שנמצאת בצפון פרס. כל יום שישי הם היו סוגרים את החנויות, מוציאים שולחן ומשחקים שש בש. באחד הימים הגיע סבא יוסף, הוציא מתוך כנף המעיל שלו בקבוק ערק, ואמר: "בוא נשחק כמו גברים, בוא נשתה ערק". סבא מירזג'אן, שהיה נוח לבריות, הסכים.

סבא יוסף השקה אותו כוסית אחרי כוסית של ערק, וכשהוא ראה כשסבא מירזג'אן מתחיל להתנדנד והעיניים שלו מתגלגלות בחורים. הוא ביקש את היד של אמא שלי, שהייתה בת 13, עבור הבן שלו רחים, שהיה בן 25.

עדנה קנטי מספרת על ההתמודדות של אישה מיוחדת מאוד וחזקה מאוד (צילם: carisma pixel)

אני מספרת בהופעה שלי על ההתמודדות של אישה מיוחדת מאוד וחזקה מאוד שעלתה לארץ, לקריית גת, עם ילדים קטנים. על ההתעקשות שלה לא לתת לארץ הקשה לשבור אותה. על ההתעקשות שלה לצאת לעבודת כפיים קשה בחקלאות כאשר היא בהריון, לפני לידה, אחרי לידה ופעם אחת אפילו כמעט תוך כדי לידה וכל זה על מנת לא להסתמך רק על המשכורת הזעומה שקיבל אבא בעבודות היזומות של הקרן הקיימת לישראל. אני מספרת על התושייה של אישה צעירה, בת עשרים ושתיים שמצאה את עצמה בארץ זרה, ללא ידיעת שפה, ללא גב של משפחה מורחבת, ללא השכלה וללא מקצוע. ואפילו ללא ידיעת קרוא וכתוב. ועל הידיעה שלה שלא לעולם עוני. שעל אף שהיא לא קיבלה קלפים חזקים מן היקום, היא תשחק עם הקלפים הגרועים שלה ותשנה את מסלול החיים שלה ומסלול חייהם של שבעת צאצאיה.

בעבודה קשה ובידיעה שהאושר והבריחה מהעוני תלויים בהשכלה. היא הוציאה מתחת ידיה שבעה ילדים אקדמאים שהם בכלל לא עניים אלא "מעמד הביניים" בעלי דירות ומשפחות שגרים במרכז.

כשאני הייתי בת חמש עשרה, בקרית גת, הביאו לי חתן בפעם הראשונה. זה הסתיים בבריחה מבוהלת של הורי החתן המיועד וזה מראה שאפשר היה להוציא את אימא שלי מפרס אבל קשה מאוד להוציא את פרס ממנה. היא ניסתה ללכת בדרכי הוריה, אבל הארץ הזאת כבר אפשרה התנגדות

והדורות הבאים? אני לא מביאה שידוכים לבנות שלי והן קרוב לוודאי לא תבאנה חתנים לבנות שלהן.

"אפשר להוציא את אימא מפרס אבל קשה מאוד להוציא את פרס ממנה" (אלבום פרטי)

אז במקום מאוד מסוים ומאוד מוגדר, הפמיניזם בכל זאת ניצח. גם בגלל נשים כמו אימא שלי, שהגם שהשיאו אותה בניגוד לרצונה, והגם ששלחו אותה לארץ בניגוד לרצונה, במקום להיכנע לתנאי חיים שאין מהם מוצא אופטימי, היא לקחה את גורלה וגורל ילדיה בידיה והסיטה את ההגה ליעד יותר טוב.

עד לפני שבעים שנה או פחות מכך, הבעל נכפה על האישה, רוצה או לא רוצה, זה מה שקבעו בשבילך. ואם הבעל שלך נפטר, מצידנו, תמותי יחד איתו. לדאבון הלב, זוהי עדיין מציאות של נשים רבות בחברות קרובות אלינו או רחוקות יותר, אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה יש לנשים זכות בחירה בפוליטיקה, בעבודה וגם בזוגיות. גם לבנות שלי קיימת הזכות הזאת ויותר מכך, הן מציעות חדשות לבקרים לאימא שלהן למצוא לעצמה בן זוג חדש או מה שהן מכנות בצחוק "אבא חדש" במקום אביהן הכי אהוב בעולם, שנפטר זה לא מכבר.

המופע של עדנה קנטי

אהבה וצרות אחרון - הופעת יחיד מקורית ונוסטלגית, עם מרכיבים של סטנדאפ ואיכויות של תאטרון בהשתתפות הקהל לאורך כל האירוע! - מה בתוכנית?
תתרגשו מהכלה שברחה מליל הכלולות.
תצחקו מהנשיקה הראשונה שנגמרה בקטסטרופה.
תחכימו מהעצות החכמות של השכנה סימה מויאל.
ותיהנו מעוד סיפורים מצחיקים ומרגשים מהחיים.

עדנה קנטי - סופרת, יוצרת, בוגרת קורס מספרי סיפורים של בית אריאלה וסדנת מספרי סיפורים של יוסי אלפי.
יום שלישי 07/01/20 בשעה 20:00 | בית ציוני אמריקה, אולם המרלן
לרכישת כרטיסים




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה