נאיביות, שורשים, חמלה – במה אתם בוחרים?

בחנתי את שלושת הקלפים שקבלתי: "נאיביות", "שורשים", "חמלה". מיד הבנתי שעומדת בפניי משימה מאתגרת. איך אני מוותרת על השורשים, הרי אני ציונית מושבעת, אוהבת את המדינה שלי וחושבת שישראל זה המקום הכי טוב בעולם לגור בו ולגדל ילדים, אני אוהבת את חגי ישראל, המשפחה זה הדבר שהכי חשוב לי וכמובן גם חברים. בשבילי, המילה "שורשים", מבטאת את כל אלו. וחמלה, איך אוותר עליה? הרי אני מנחת NLP, ובלי חמלה אני עלולה להפוך לשיפוטית כלפי המונחים שלי. וכאמא וחברה, איך אני יכולה להצליח להיות טובה בלי חמלה? ואז הגיעה הנאיביות. בשביל הרבה אנשים זו תכונה שלילית, בדר"כ אנחנו אפילו נוהגים להגיד לאדם כזה: "אחי, תתחבר למציאות ותהיה ריאלי…". אבל בשבילי יש לה משמעות אחרת לגמרי. עבורי היא מבטאת תקווה נצחית שיכול להיות יותר טוב, לא משנה כמה רע עכשיו. היא משולבת אצלי עם אופטימיות, זו שמאפשרת לי למצוא את הטוב כמעט בכל דבר (עובדת על הכמעט…)

ביום ראשון האחרון, בבוקר שאחרי חופשת הפסח, כשכולם חוזרים למסגרות, שמנו פעמינו למצוקי דרגות לחופשה בת שלושה ימים עם חבורת "החאן", חבורה מגניבה שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיינו בשנים האחרונות. כפר המטיילים מצוקי דרגות, זה מקום אירוח מקסים באזור ים המלח משקיף על נוף מדהים. בגבעה הכי גבוהה קיים מתחם וילות מאובזרות ומרווחות כהלכה ושם התמקמנו לנו.

 

קישקשנו, צחקנו, רקדנו, אכלנו (קצת יותר מדי…) ושיחקנו… זה לא היה ממש מתוכנן וזה הכי כיף וגם הכי מאתגר (תמיד יהיו את אלו שיחמיצו פנים). עינת הביאה איתה מהבית משחק קלפים שנקרא גלולי, היא הסבירה לנו שמדובר במשחק חברתי שמאפשר לכל מפגש חברתי להפוך למיוחד, מצחיק ומשמעותי. היא אחזה ערימת קלפים שעל כל אחד מהם כתובה מילה שמבטאת תכונה, הרגשה, התנהגות ועוד כל מיני מילים משמעותיות המשפיעות על חיינו. היא אמרה שכל אחד יקבל שלושה קלפים. מבין השלושה, הוא יחליט על איזה מהם הוא לא מוכן לוותר בחייו ומראש אמרה שלחלקנו זו תהיה משימה לא פשוטה, כי נרצה את כולם. הקשבנו תוך כדי זריקת ההערות ובאופן מפתיע ההתנגדות הראשונה הגיעה ממני. אמרתי שאני במקום בחיים שלא רוצה לוותר על שום דבר שיש לו משמעות חיובית עבורי. למזלי הגדול, המלאכית שלנו, טלטול, יצאה להגנתה של עינת המקסימה, והציעה שניתן לזה צ'אנס, מה יש להפסיד. כשטלטול מבקשת מאד קשה לסרב וכך כולם הסכימו פה אחד לזרום. עינת חילקה לכל אחד שלושה קלפים ואמרה שנעשה סבב וכל אחד יוריד קלף אחד ואז סבב שני להוריד את השני ובסוף נשאר עם קלף אחד וכל אחד מאיתנו יוכל להסביר למה בחר בו. היא גם אמרה שזה ממש בסדר להעיר הערות תוך כדי, כי זה החלק המעניין.


בחנתי את שלושת הקלפים שקבלתי: "נאיביות", "שורשים", "חמלה". מיד הבנתי שעומדת בפניי משימה מאתגרת. איך אני מוותרת על השורשים, הרי אני ציונית מושבעת, אוהבת את המדינה שלי וחושבת שישראל זה המקום הכי טוב בעולם לגור בו ולגדל ילדים, אני אוהבת את חגי ישראל, המשפחה זה הדבר שהכי חשוב לי וכמובן גם חברים. בשבילי, המילה "שורשים", מבטאת את כל אלו. וחמלה, איך אוותר עליה? הרי אני מנחת NLP, ובלי חמלה אני עלולה להפוך לשיפוטית כלפי המונחים שלי. וכאמא וחברה, איך אני יכולה להצליח להיות טובה בלי חמלה? ואז הגיעה הנאיביות. בשביל הרבה אנשים זו תכונה שלילית, בדר"כ אנחנו אפילו נוהגים להגיד לאדם כזה: "אחי, תתחבר למציאות ותהיה ריאלי…". אבל בשבילי יש לה משמעות אחרת לגמרי. עבורי היא מבטאת תקווה נצחית שיכול להיות יותר טוב, לא משנה כמה רע עכשיו. היא משולבת אצלי עם אופטימיות, זו שמאפשרת לי למצוא את הטוב כמעט בכל דבר (עובדת על הכמעט…). אז לכל הרוחות, מה אני עושה? הפעלתי את שיטת האלימינציה. התחלתי עם "שורשים". התעמקתי בשאלה ותהיתי עד כמה חיי ישתנו בלעדיהם. חשבתי על היתרונות בלא לחוש מחובר למקום או סביבה, על החופש בכך שאין גבולות ולא צריך לחשוב פעמיים לפני שמדלגים להרפתקה חדשה. פתאום הרגשתי שאולי החיבור שלי לשורשים דוקא עצר אותי בחיים מלעשות שינויים. החלטתי שאני משחררת את "שורשים". מזל שהסבב היה ארוך כי גם ההחלטה השנייה לא הייתה לי קלה. התחלתי עם "חמלה". מה אומר עבורי להיות אדם חומל? איפה הגבול בין חמלה לרחמים? הרי ברחמים אני ממש לא מאמינה. לתפיסתי (ובפרט כמאסטר NLP) בכל אדם יש את הכוחות להשיג כל דבר שהוא רוצה. את הבחירה לפרש את המציאות בדרך שתטיב עם הרגשתו ולא תגרום לו לכעסים, תסכולים, עלבון וכל התחושות הלא נעימות האלו. אז אחרונה (מסתבר שהחביבה), "נאיביות". הרבה פעמים קוראים לי נאיבית, אחת שמפנטזת שיהיה פה טוב מתישהו, שנחזור לחגוג כמו שהיינו רגילים (אולי קצת יותר בצניעות, שבכל זאת נלמד משהו מהקורונה הזו), שביבי יורשע (די, זה כבר ממש מוגזם לעמוד מהמקפצה ולהשתין עלינו בקשת), שיהיה שלום במזרח התיכון (כן, עוד לא איבדתי את התקווה שיבוא יום ואבקר בביירות). אז אולי על זה הייתי מוכנה לוותר, אבל כמו שכבר כתבתי, בשבילי נאיביות היא התקווה שדברים שונים בחיי שהיום לא טוב לי איתם, ישתפרו מתישהו, אפילו שאין לי מושג איך (וזה לא פשוט למישהי כמוני שלכל בעיה יש לה פתרון). וכך נפל הפור, על "נאיביות" אני לא מוותרת!!!

החלק המעניין הבא היה לצפות בקלפים שיתר החברים שלי שחררו. לא אחת נזרקו הערות ושאלות: "איך את מוותרת על מזל?", "מי מוותר על כסף?", "איך אתה מוותר על סקס?" (יש לציין שהשאלה הזו עוררה דיון פורה ביותר) וכמובן גם כאלו בסגנון: "מעניין מה עוד יש לך שם". השיעור הראשון בקורס ה-NLP צף במחשבתי. בתחילת הקורס התבקשנו לדרג חמש תכונות שמגדירות אותנו הכי טוב מתוך רשימה ארוכה. אני זוכרת שגם אז התקשתי לדרג ובכלל לבחור חמש מתוך שלל. מהר מאד היה ברור שלכל אחד יש פרשנות שונה לכל אחת מהתכונות ובעצם הבנו שלמעשה כל אחת מאיתנו משיים (נותן שם) להרגשה או להתנהגות לפי מפת העולם שלו, לפי הפרשנות שלו. לכן "נאיבי" עבור אחת כמוני מבטא תקווה ואילו לאחר זה גורם לחשוב על עצמו כ"פתי שמאמין לכל אחד". כמה חשוב להבין את משמעות המילה עבורנו. כמה חשוב להכיר את הפרשנויות, הרגשות וההתנהגותיות שלא עושות לנו טוב ושהיינו רוצים להיפטר מהם. כמה חשוב ומועיל לדעת לספר לעצמנו את הסיפור שיגרום לנו להרגיש טוב. בעצם, כמה חשוב להאמין בכח שטמון בתוכנו לשנות הרגשה, כלפי אדם או כלפי מצב לכזו, שתעשה לנו טוב. היכולת הזו לא יכולה להתקיים בלי תקווה שאותה אני בוחרת לשיים כ"נאיביות".

ויודעים מה עוד קלטתי? שאם היינו משחקים את המשחק לפני חצי שנה והייתי מקבלת את אותם הקלפים, יש סיכוי גדול שהייתי בוחרת במשהו אחר וכך גם יכול לקרות אם אשחק אותו בעוד חצי שנה.
חברים, אני מאחלת לכולנו שיום העצמאות הקרב ובא, יזכיר לנו את חופש הבחירה, את החופש שיש בידינו לבחור בכל רגע שאנחנו רוצים לשנות את ההרגשה שלנו. חג שמח!!!

אם יש לכם רגשות או התנהגויות שבא לכם להחליף באחרים ולא ממש יודעים איך, פשוט תרימו טלפון (052-6032709) ונקבע פגישה.

חמוטל ינאי
מנהיגה מלידה, נשואה מעל 20 שנים ואמא לשלושה ילדים. מדעי המחשב והיי טק הם חלק מהרזומה שהביא אותי לרצות משהו לנשמה. כותבת, אשת קהילה פעילה, מקימת מעגלי נשים, ראש שבט צופים, יוצרת קהילה מחבקת ופעילה בתחום בריאות הנפש בישראל. עוסקת בפיתוח עסקי, חושבת בקול את מה שבלב ומובילה דעת קהל. לא פוחדת לטפס על סולמות גבוהים. כיום אני מרצה ומנחת NLP מוסמכת. לפני מספר שנים אובחנתי עם הפרעה דו-קוטבית ובחרתי להפוך את "הלימון ללימונדה". "ככה פתאום, באמצע החיים" היא שם ההרצאתה הסוחפת ומרגשת המגוללת את הסיפור שלי. הרצאתי החדשה, "ממשבר לצמיחה" עוסקת בתהליך אותו עברתי שהביא אותי למקום בו אני נמצאת היום.