בפעם הקודמת כתבתי עליך בבלוג באוגוסט 2019 כאן, חמישה חודשים אחרי שאובחנת כחולה ב-MDS.
כל תיאור השלבים במהלך שנתיים של מאבק נראה עכשיו זניח, כשאתה לא כאן. זה היה תהליך ארוך וממושך, שנמשך שנתיים ובהן תהפוכות, עליות וירידות. תרומת מח עצם מאחותך הגדולה אלה, מסירות נפש של אחיך הקטן אבירם.
את הסרטן אתה ניצחת! התאים הפגועים בגופך הושמדו והתקווה היתה גדולה.
לאורך כל הדרך, כל הסיבוכים האפשריים דבקו בך. GVHD שהפך לכרוני ופגע בכל חלק בגופך. אתה לא נשברת. נשארת עקשן, דעתן, נחוש ושובה לב. אין מישהו שפגש בך ולא התאהב מיד. בסופו של דבר, לא ראית טוב, לא אכלת, השיער לא צמח, הבטן כאבה. בכל זאת לא נשברת. הקושי העיקרי היה תפקוד הריאות שהלך ופחת.
אחרי שהייה בטיפול נמרץ, ממנה יצאת כנגד כל הסיכויים, נראה שהתאוששת והתחלת להעלות במשקל – עדיין בבית חולים בבידוד, עם מסיכה (הרבה לפני הקורונה). כל כך קיווינו לטוב ואז מצבך הדרדר. שפעת נתפסה על ראותיך החלשות מלכתחילה ובסופו של דבר נאלצנו להפרד.
אין מילים שאמא תוכל לתאר את השעות שבהן יושבת ליד מיטת בנה בשעותיו האחרונות. לא מאחלת לאף אחת שתרגיש את התחושה הזאת ברגעים אלה ואחריהם, במסע הלוויה.
ב- 07.02.2020, י"ט בטבת תש"פ נפרדנו ממך ועברת למקום שבו כבר לא תסבול.
את רוב הטקסטים והתמונות מאז פטירתך, שיתפתי בפייסבוק שלי באלבום הראל, ילד קסם ז"ל
חושבת עליך כל הזמן וכל כך מתגעגעת. כשאנשים שומעים את הסיפור, הם בדרך כלל מגיבים ב"אנחנו לא יודעים איך אפשר להמשיך מכאן הלאה" ואני בדרך כלל עונה "ממשיכים. אין ברירה".
כמו שחרטתי על המצבה שלך ולאחר מכן גם על גופי ממשיכים קדימה ולא נשברים, רק אוהבים וכואבים.
יש שני שירים שמלווים אותנו לאורך התקופה.
שיר אחד שאיתו השתחררת מבית החולים ובהמשך הוזמנת לשיר אותו יחד עם חנן בן ארי בהופעה. להופעה לא הספקת להגיע אבל אלה ואבירם ואני הגענו במקומך, תוך כדי השבעה, לשיר אלוף העולם
שיר נוסף שקיבלתי הקלטה בביצוע שלך עם בנות השירות ממרכז המוזיקה של תל השומר. השיר הזה עבורי הוא הצוואה שלך להמשך מהפכה של שמחה
מי שעוקב, כבר מכיר וראה ושמע. ובכל זאת, לא אפסיק להזכיר אותך, לספר עליך. מבטיחה שלא שוכחים אותך.
אנחנו כאן, קמים בבוקר, אוהבים, כואבים, נזכרים, מחייכים ומתגעגעים.
הראל שלי, ילד קסם יקר, כותבת כאן לכבודך ולזכרך.
אוהבת תמיד, אמא
