היום לא אכתוב על בניי שלי… היום אני עם תלמידיי שלי.
אולי היום יותר מכל יום אחר אני גאה בהיותי מורה. בהיותי מחנכת הדור הבא.
היום בערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, נזכרת בשני תלמידי: רומן דזנשוולי ויניב משיח.
רומן נהרג בפיגוע בדולפינריום. 3 ימים לפני מסיבת הסיום שלנו הוא נהרג. כולנו ידענו כשזה קרה, כי בטלביזיה הראו שוב ושוב את משקפיו…. כן, כן, אותם משקפיים שקנה זמן קצר לפני וכל כך אהב לחבוש. רומן היה מהתלמידים הבולטים בשכבה. שכבה ששכלה אותו. 3 ימים לפני מסיבת הסיום שלה. באותו יום, יום שישי, בצהרים סיימנו חזרות למסיבת הסיום. החברה הפעילו פתאום את הטייפ בקולי קולו ורקדו בטרוף במסדרון בית הספר. היה שמח. היה כייף. הם קבעו ללכת לדולפינריום בערב. ידענו….. וכששמענו- הבנו… הגענו לבית הספר בבוקר למחרת, לא כל כך יודעים מה לעשות, כולם בכו עם כולם ולא האמינו….
הלכנו ביחד ללוויה. התלמידים שלנו עברו מקבר לקבר- כל כך עצוב היה…
את מסיבת הסיום הפכנו לטקס זיכרון מרגש, אימו של רומן קיבלה את התעודה בשמו. העלנו את ההצגה, כאשר את תפקידו של רומן הקריא חברו הטוב- הקריא, לא שיחק!
http://www.amalnet.k12.il/schools/tvtech/roman/roman.html
יניב משיח היה תלמיד שלנו. שקט. חמוד. לימדתי אותו מתמטיקה…. כשהתגייס למג"ב, הגשים חלום גדול! כל השנה הוא דיבר, שהוא רוצה להיות במג"ב! כמה היה גאה. כמה היינו אנחנו גאים. הוא נהרג בערב יום הזכרון, לפני 6 שנים. כשהגענו בבוקר לבית הספר, וראינו את המודעה…… עוד לא ממש קלטנו. ללכת ללויה ביום הזכרון, כשכל בית האלמין עטוף בדגלי הלאום ובפרחים, כל הקברים עם דגלונים ופרח…. לראות את המשפחה…. כל כך היה עצוב.
אז היום, יותר מתמיד אני גאה בהיותי המחנכת של הדור הבא. הדור, שלמרות כל מה שאומרים עליו- ממשיך את דרכו של הדור הקודם, למען המדינה!
http://www1.amalnet.k12.il/tvtech/Pages/Memorial.aspx
יהי זכרם ברוך!
