תחנות ביניים

בוריס זיידמן מתגלה כאדם רב תחומי – הוא בוגר בצלאל, קופירייטר, ארט דיירקטור, מעצב גרפי, מרצה ומורה לאמנות. למזלנו , בוריס זיידמן הוא גם סופר ומתרגם.
ולמה למזלנו – כי הכתיבה שלו שוצפת, ייחודית , מכשפת וטווה עלילות בעברית שאין כמותה למקוריות ומנעד של אוצר מלים רחב מאין כמותו.
"תחנות ביניים" הוא ספרו השלישי המוצלח כל כך .

תחנות ביניים

מאת : בוריס זיידמן

הוצאת פרדס / ספריית מלח מים

תחנות ביניים הוא רומן מופלא ושונה.

טל שני הוא מה שאנחנו קוראים מלח הארץ. קצין בשירותו הצבאי, עוסק במשימות אבטחה בשדה תעופה סודי בירכתי ארץ, על גבול מצרים , ואחר כך לומד בבצלאל וחי את חיי הסטודנטים בסמטאות נחלאות בירושלים

טוליק (אנטולי) שניידרמן הוא יליד קישינב במולדובה (לשעבר חלק מברית המועצות), שבילה את ילדותו בחיק משפחתו בעיר הסובייטית, שם גם עוצבה למעשה דמותו ועצם אישיותו.

בגיל 12 עלה טוליק ארצה ומאז הוא טל. טל שני. ולפעמים זה מתבלבל לו "אבל לא אני, טל, כי היה בי עוד די והותר מטוליק, וטוליקים לא שואלים אם לא מספרים להם…"

והארץ היא סוג של כור היתוך. קפוצה ושונה לחדשים וגם מקשה על הבאים להיטמע בה ולהיות חלק ממנה.

"ומה בכלל היה הסיכוי שיצטלבו מתישהו והיכן שהוא מסלולי חיינו, שלו ושלי? קלוש. קלוש כסיכוי שיתרככו פתאום שני הדיקטטורים ששלטו אז על אדמתנו המצולקת – זה על מזרחה וזה על מערבה – ויפערו בשעריה, שערי פלדה חלודים, סדק אוויר צר.  וכל אחד מסיבותיו החשוכות הוא, ודרך הסדק הצר הזה השתחלו האבות שלנו – פימה ומישו, על נשותיהם וטפם – אל האור. וללא זקניהם, כי אלה נרצחו, מי בידי המשופם הגאורגי ומי בידי המשופם האוסטרי. אבל בניהם ששרדו השתחלו דרך הסדק בזריזות יהודית, זריזות של נותנים-לך-תיקח-ותברח,השתחלו ושמו פעמיהם המזוודתיים אל "המערב הנכסף" שבמזרח התיכון.

אני מתמוגגת מן הלשון העשירה , התבונית והמדייקת כל כך.

באחת מתחנות הביניים שלו, בשנות התשעים ,  מגיע טל שני חזרה אל עיר הולדתו המצויה במדינת מולדובה, שוב הוא חווה את נופי ילדותו, את הבית , את הרכבת, את האנשים. והפעם הוא רואה אותה בעיניים אחרות , ביקורתיות יותר, גם אם חומלות ונרגשות.

"התמונה-מחשבה הזו, או המחשבה-תמונה, תקפה אותו בסופר(מרקט) .כי הנה, טוליק, זה היום האחרון שלך, ואתה חייב להביא משהו למזכרת לאייכן ולמי עוד למי עוד למי עוד , לאמא אולי ! אידיוט! ומתקפת כרזות צווחניות על מבצעי  קריסמס, הנקראים כאן בשפה שואתית "אקציות חורף", טשטשה לרגע את כל החושיםשלו, פרט לחוש הבדידות"

עם התבגרות קהילת העולים של שנות התשעים מברית המועצות לשעבר, החלה תנועה חברתית של דור ההמשך, אשר עלו כילדים או נוער וגדלו בישראל. דור ההמשך מכונה דור 1.5. קבוצה זו שהורכבה מצעירים ממוצא רוסי שהפנו בתחילה גב ל"רוסיות" שלהם ועתה חוזרים אליה באמצעות שירים, אוכל , זכרונות , אמנות, תרבות וגם ספרות. אני סבורה כי למרות שעלה לארץ בשנות השבעים , זמן ניכר לפני התפרקות ברית המועצות, נוהג בוריס זיידמן כאחד מחברי הקבוצה .

לא אספר את סיפור העלילה, כי הרי ברור לכם שאני ממליצה על הספר בכל פה.

נכון, זהו ספר תובעני הדורש התמסרות מלאה לכתוב בו , אבל זהו תענוג נדיר שלצערי הסתיים אחרי ארבע מאות ומשהו עמודים.

ועוד טעימונת מהדבר הנהדר הזה :

"שטחתי את עצמי בפניו כמו כדור בצק בפני מערוך מקומח, והוא בתורו נותר סוג של חידה בעיני. עד היום שבו נעלם מחיי. וכפי שהיה נדמה לי אז, לעד. אבל אז עוד לא ידעתי או עוד לא הבנתי, או שפשוט לא רציתי לא לדעת ולא להבין, ששום דבר בחיינו, אם כבר הופיע בהם פעם, לא נעלם לעד, בין שנרצה בכך ובין שלאו"