קוד לבוש: חופשי

כשאני עטופה במיליון שכבות ביגוד ממש קשה לי לזוז והאמת שגם פחות מתחשק לי. כך גם גיל. מילא שאני לא אזוז, אבל גיל? היא צריכה להתפתח! פוסט שמוקדש לכל הסבתות ובמיוחד לחמותי היקרה והאהובה עד מאד. יקרה ואהובה כבר אמרתי?…

הגיע החורף. קר, אפור וגשום. אני לא מאוהבי החורף (בלשון ההמעטה) ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא שאני לא אוהבת להתעטף בהרבה שכבות שמכבידות עליי ומסרבלות את כל ההתנהלות. הגופייה שבתוך המכנסיים, ומעליה החולצה ומעליה המעיל שלא נוח כשהוא פתוח, אבל לוחץ מדי כשהוא סגור, וכך הלאה… כן, זה ממש "מכבה" אותי וממש מבאס. תנו לי ג'ינס, גופית סבא וכפכפים. כך אני מרגישה הרבה יותר קלילה ויש לי גם הרבה יותר חשק לפעול ולעשות דברים.

גם גיל היא כזאת. ולא בגלל שהיא הבת שלי, אלא בגלל שהיא תינוקת.

אני יודעת וגם רואה זאת הלכה למעשה שככל שהיא לבושה ביותר שכבות ביגוד היא פחות זזה, וברגע שאני מתחילה "לקלף" אותה, היא מתחילה להתלהב, להניע יותר את הגוף ולא משנה אם היא על הבטן, על הגב או על הצד. היא מתחילה לדחוף את עצמה כנגד המשטח – פעם היד דוחפת, פעם הרגל, פעם הכתף וכך הלאה. אני גם יודעת שמעבר לתנועתיות שמתאפשרת ביתר קלות במצב הזה, ככל שהיא תרגיש יותר את המשטח עליו היא נמצאת באמצעות העור החשוף, כך גם ישתכללו מערכות חושיות שונות שיתרמו גם הן למימוש תנועה ולהתפתחות איכותית ותקינה.

לכן מאז שנולדה הקפדתי על "קוד לבוש:חופשי". כך היה גם כשהיתה בת שבוע, כשהיתה בת חודש וגם כיום כשהיא כמעט בת 3 חודשים. כך דרך אגב, יהיה גם בהמשך.

עד שהיתה בערך בת חודש וחצי, כמו כל התינוקות היא עדיין לא היתה מסוגלת לווסת את חום גופה. ולכן למרות שמזג האויר היה עדיין חם, הלבשתי אותה על פי ההמלצות בשכבה אחת יותר ממני. אבל גם אז הקפדתי על שלושה דברים:

אחד, השתדלתי להלביש אותה פחות באוברול ויותר בבגד גוף ומכנסיים שמאפשרים יותר תנועתיות;

השני, המכנסיים היו ללא רגליות, מה שעוד יותר תומך בתנועתיות;

השלישי, היא היתה לרוב ללא גרביים.

יוווו!!! נשמע קולן של הסבתות… כן, אני אחזור שנית – היא היתה לרוב ללא גרביים. נעשה פה הפסקה מתודית ונסביר להן משהו חשוב – כשכפות הרגליים (או הידיים) של תינוק קרות, זה לא אומר בהכרח שקר לו! שני האזורים האלו תמיד ירגישו יותר קרים משאר הגוף מכיוון שיש להם שטח פנים גדול. רוצות לדעת אם לתינוק קר או חם? תכניסו יד מתחת לבגד באזור בית החזה.

נגמרה ההפסקה המתודית. נמשיך – עקב חשיפת כפות הרגליים גיל הצליחה לדחוף את המשטח גם באמצעותן, להניע כך את שאר הגוף, וכשהיתה על הבטן היא התחילה לזחול! טוב, לא ממש לזחול, אלא  לבצע "זחילה רפלקסיבית". זחילה שמונעת אך ורק מרפלקסים, אבל יוצרת בסיס מצויין להמשך ההתפתחות.

1

גיל בת שבוע מתחילה "לזחול"

3

גיל בת 10 ימים בכמה דקות איכות לפני המקלחת

4

גיל בת חודש ממשיכה לזחול

כיום כשהיא כמעט בת 3 חודשים, כשמצד אחד היא כבר מסוגלת לווסת את חום גופה אבל מצד שני כבר הגיע החורף, אני ממשיכה להקפיד על שלושת העקרונות האלו ככל שניתן. יותר מכך – כדי להגיע למיצוי יכולותיה, אני מקפידה מספר פעמים ביום לחמם את החדר ולהשאיר אותה רק עם בגד גוף. לפני המקלחת אני בכלל "הולכת עד הסוף" ומשאירה אותה 10-15 דקות ללא בגדים… מטורפת!

כך היא מתנסה ביתר קלות בהרמת ראש, הנחת הראש, המשך דחיפה של כפות הרגליים, העברות משקל לצורך התהפכות ובהמשך כמובן – זחילה, התיישבות ושאר שלבי ההתפתחות.

Snapshot 1 (28-11-2014 22-23)

גיל כמעט בת 3 חודשים

אז כן, למה בגלל שהיא נולדה בספטמבר ונכנסת לעיקר שלבי ההתפתחות שלה בתקופת החורף, היא צריכה להיות שונה ולא לקבל את אותם תנאים שאחיה שנולד בתחילת מאי, קיבל באופן הכי טבעי? כל היום היה רק עם בגד גוף וביולי-אוגוסט היה ערום לגמרי ורק עם חיתול.

מגיעה לה תנאים שווים!

ולא אין צורך בשום מחאה, היא תקבל אותם!

יש לך שאלות? רוצה לשתף או להוסיף מניסיונך?

אני פה: inbalbarak.info@gmail.com 053-5232700

ענבל ברק-לוגו 10-10

הדרכה לאחר לידה | אבחון וייעוץ התפתחותי | סדנאות התפתחות תינוקות | חוגי תנועה לילדים

ענבל ברק
אני ענבל, אמא של מור, פז וגיל. מומחית להתפתחות תינוקות ופעוטות. כשמור ביתי הגדולה נולדה בשנת 2007, הייתי "אמא רגילה" – עשיתי הרבה טעויות נפוצות וגם כמה דברים נכונים. 7 שנים לאחר מכן, ומאות אימהות אותן ליוויתי והדרכתי החל משבועות ספורים לאחר לידתן, ילדתי את ביתי השלישית - גיל. אומרים שגיל ידעה למי להיוולד כי יש לי את הכלים, הידע, והביטחון ובטח אני תמיד אדע מה צריך לעשות. כך נולד היומן האישי-מקצועי שמתאר את הדרך שלנו: סיטואציות שונות מחיי היומיום של גיל ושלי (שבטוח תוכלו להזדהות איתן), כדי שכל אחת מכן תוכל באמצעות מספר כלים פשוטים וידע בסיסי שיקנו לה הרבה ביטחון, לדעת גם כן מה צריך לעשות בכל רגע. מקווה שאעזור ולו במעט. מוזמנות להצטרף אלינו למסע!