עקבות באבק הזמן/ אלון זהבי

תובנות אישיות שמביא אלון זהבי מחיים עשירים ומלאי אתגרים וחוויות מתרבויות שונות.

עקבות באבק הזמן/ אלון זהבי
שירים
99 ע'
הוצאת ספרי ניב
..

במסע חיינו אנו נתקלים בשאלות ובבעיות. צוברים רשמים ומסקנות. לעתים מבינים ומתקנים, לעתים לא מבינים וממשיכים לשגות.
אלון זהבי, שעבר משברים בחייו, הכיר תרבויות שונות מביא את מסקנותיו ותובנותיו בספר שירים. ובספר זה הוא משתף מסקנות ומחשבות, תובנות והרהורים על הקשיים ועל הדרך שעבר מילד בעיר המתהווה דימונה, איתה צמח וגדל לאיש. למד ונסע בעולם, ראה דברים, חווה חוויות, ראה מקומות ועתיקות למד והתקדם במסע החיים שלו ולעת ערב ישב וכתב רשמיו. טבע "עקבות באבק הזמן".
והכי טוב לקרוא מה שנכתב על הכריכה האחורית של הספר:
"איך מתמודדים עם נקודות משבר בחיים? איך מביטים בחיים מן המקום הנמוך ביותר בהם? מה מביא אותנו למקומות הללו? ואיך ניתן לשוב מן התהומות אל החיים ולנסוק מעלה בחזרה אל השמש וכחול השמים?" (על גב הכריכה)
ובמילים העוצמתיות האלה הוא בעצם אומר הכל:
"בַּחוּץ אָבִיב צָעִיר ןִפְרִיחַת עֲצֵי הַמִּלָּה
מְבַשְּׂרִים עַל גַּלְגַּל חַיִּים חָדָשׁ.
אֲנִי נוֹשֵׁם מְלוֹא רֵאוֹתַי
אֶת אֲוִיר הַגַּן
וּמַמְשִׁיךְ הָלְאָה..וָהָלְאָה..וָהָלְאָ
ה.." (ע' 38)
נפלא!

כדי להקל על עצמנו אנו זקוקים לכתף, לאוזן. לא תמיד אנחנו מוצאים:

" לֹא לְכָל אֶחָד
יֵשׁ כָּתֵף לִבְכּוֹת עָלֶיהָ
בְּשָׁעָה קָשָׁה,
לִפְרֹק אֶת מְצוּקוֹת הַחַיִּים,
כְּשֶׁהַלֵּב זוֹעֵק לַשָּׁמַיִם
" (קטע משיר, ע' 50)
כמה נכון!
..
אנו שוקעים בכאבינו ובכך נעשים עבדים של עצמנו , ומה יוכל לעזור לנו, מה יתן לנו כוח? הנה מילים נפלאות וחכמות שכתב אלון זהבי:
"גֵּנֵטִיקָה שֶׁל מָה בְּכָךְ
הוֹפֶכֶת אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים
שֶׁל עַצְמֵנוּ,
כְּלוּאִים בְּתָאִים מְסֹרָגִים
בְּלוּלָאוֹת דִּי-אֵן-אֵי אֵינְסוֹפִיּוֹת.
"לַמְרוֹת זֹאת," כָּךְ הוּא אוֹמֵר לִי פִּתְאוֹם,
תֵּן לִי נְקֻדַּת מִשְׁעָן בֶּחָלָל,
וְאָזִיז גַּם אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ
" (קטע משיר, ע' 51)

מה עושים עם הזכרונות? חוזרים אליהם, נזכרים ומקווים להיזכר גם.. הוא וכר, לונדון אינה זוכרת.
שיר יפה ונוגע:
"לונדון לא זוכרת"

מִמְּרוֹמֵי הַקּוֹמָה שֶׁל מְלוֹן מנדויל
מַבִּיט בִּרְחוֹב גֵּ'יְמְס מְרֻקָּן וְדָלִיל
לְאַחַר מִסְעֲדוֹת הָאֶתְמוֹל
שֶׁרֻקְּנוּ מִמְּבַקְּרִים
בְּשָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר.
עִיר מְנֻכֶּרֶת בּוֹהָה בִּי בַּחֲזָרָה
מֵחַלּוֹן לֹא אִישִׁי
מְנֻקָּד בְּטִפּוֹת מֵי גֶּשֶׁם זָר.
חֶלְקַת הַבִּנְיָן שֶׁמִּמּוּל
קוֹרֶצֶת בְּעֵינֵי חַלּוֹנוֹת עִוְּרִים,
לֹא זוֹכְרִים
שֶׁהָיִיתִי כָּאן פַּעַם
וּבָרְחוֹב דָּהֲרוּ כִּרְכָּרוֹת
עִם סוּסִים
." (ע' 20)
והשיר היפה הזה נגע בליבי מאוד. כמה נכון, כמה חשוב לזכור:
מהספריה ששמה..

" מֵהַסִּפְרִיָּה שֶׁשְּׁמָהּ, אַתָּה לוֹקֵחַ
רַק מָה שֶׁתִּזְדַּקֵּק לוֹ בַּמַּסָּע הַנּוֹכְחִי.
כָּל חַיֶּיךָ הָרַבִּים, קִנְיָנְךָ הָרוּחָנִי,
כָּל הַיֶּדַע, הַנִּסָּיוֹן, הַחֲוָיוֹת, הַטּוֹב וְהָאֵימָה –
כָּל אֵלֶּה יִוָּתְרוּ עַל מַדָּפֶיךָ
עַד בּוֹא יוֹמְךָ
..(קטע מהשיר "מסע הנשמות", ע' 30)
..
ואולי תוכלו לענות לעצמכם על השאלה הזאת:
..
" יָשָׁן שׁוֹכֵן לְצַד חָדָשׁ
וְהַדֶּרֶךְ אָן הוֹלֶכֶת
?" (קטע משיר, י' 84)

..
על המחבר:

אלון זהבי גדל והתחנך בדימונה. ילדותו עברה עליו בעיירת העולים המדברית, כשהוא מנווט את דרכו בין אתגרי החיים במקום יישוב מתהווה, בין תרבויות שונות שהתנקזו לצוואר בקבוק אחד בנוף סלעי וקשוח.
אלון עוסק בתחום הבטיחות בעבודה, והוא בוגר המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. מלימודי הארכיאולוגיה שאב רעיונות על העולם העתיק המתבטאים בכתיבתו. מילדות סחופת רוחות במדבר עד לחומת מצודת עכו ולחורף ברחובות לונדון.
שיריו סוחפים אותנו במסע של זיכרונות, היסטוריה וחלום.