האם באמת עברנו את זה?

כמו מסך שהורם, הסתיימה לה הקורונה וגם המצב הבטחוני חלף. ילדים שבו למסגרות החינוך, מבוגרים שבו למקומות העבודה, החיים שבו למסלולם המוכר. מתבוננת לאחור על מה עבר על ילדינו, מה חוו, איזה חותם הותירו משברים אלו ומציעה לכם, ההורים דרך יעילה להתבונן ולהגיב אל ילדיכם לאור המשברים אשר חוו

עומדת היום, לקראת הקיץ, לקראת סוף שנת הלימודים, מתבוננת לאחור על שנה ארוכה של התנהלות עם נגיף הקורונה ושבועות של איום ביטחוני מחוץ ומבית, וחושבת על הילדים. חושבת על המציאות אליה נדרשו להסתגל, על מה עבר עליהם והיכן הם נמצאים היום.
התפשטות נגיף הקורונה הביאה לפתחם של ילדים מציאות חדשה, לא מוכרת. מציאות אשר אופיינה בחוסר וודאות, העדר סדר ושגרה אליה היו מורגלים. סדר החיים, המייצר בהירות והבנה, היוצק ביטחון, נעלם והתחלף בשינויים רבים ותדירים.
מציאות אשר בקרב ילדים רבים לוותה בחרדה ודאגה לבריאותם שלהם ושל הקרובים להם. מציאות אשר הציבה בפניהם דרישות חדשות לחלוטין – למידה דיגיטלית, התמודדות עם ה"לבד" בבית. מציאות אשר הרחיקה אותם מקבוצת השווים החשובה בכל גיל ובוודאי בגיל ההתבגרות. מציאות בה מצאו את עצמם יושבים שעות רבות מול המסך, אוכלים בהפסקה את הכריך לבד ולא יכולים להיפגש ביומיום עם בני גילם.


צילום: Marc Thele, אתר Pixabay

שלבי היציאה מהקורונה, פתיחת המשק ומסגרות החינוך, סימנו "חזרה לשגרה". הציפייה שהדלת נפתחת והנה, אפשר פשוט לנהור פנימה, חזרה לחיים הרגילים שלנו. ומה זה עבור הילדים? – לשוב לבית הספר, להסתגל ללימודים בכיתה מלאה, להיפרד מהקפסולה בה למדו אשר חשו בה אולי מוגנים – בקרב מעט ילדים, חבר קרוב.
החזרה ללימודים בשלב מתקדם של השנה הכניסה את כל המערכת למרוץ נגד הזמן. להספיק את כל החומרים, לדחוס עוד מבחנים ועבודות על מנת שיוכלו לקמט להישגים, לציונים אשר יוכנסו לתעודה. והילדים, שוב נדרשים למצוא את כוחות הנפש, את יכולת ההכלה להתרגל, להסתגל ולהיכנס למשהו חדש.
ארוע רודף ארוע והנה מצאנו עצמנו, מדינה שלמה, בחוויה של חוסר ביטחון, מותקפים מחוץ ומבית. אלימות גואה ברחובותינו, איום ממשי על הביטחון האישי של כל אחד. שוב הילדים בבית, שוב מחוץ למסגרת, שוב מחוץ לשגרה, שוב הכל בעצירה.
וכמו מסך שהורם, הושגה הפסקת אש והכל חזר לפעול כרגיל, כלא היה, והילדים שבו למסגרות החינוך. עם חוויות אשר חוו בזמן הזה, עם פחדים, עם חרדות, עם ספקות ושוב, נדרשים לאסוף את עצמם ולשוב לתפקד, לעמוד במטלות ובדרישות המופנות אליהם.

צילום: אתר Pixabay

בזמן קצר, ביחס לגילם הצעיר של הילדים, הם חוו טלטלות רבות ושינויים תכופים. בזמן קצר נדרשו להתאים את עצמם למציאות משתנה ולמעברים קיצוניים. על מנת שיוכלו לצלוח ולצמוח משינויים אלו, נחוץ להם ליווי רגשי והבנה של מה שעבר ועובר עליהם.
1. שווה שנהיה ערים לקצב האירועים אשר חוו הילדים
2. שווה שנבין עד כמה מטלטל ומערער זה עלול להיות עבורם
3. שווה שנבין שלעיתים במקום מילים הם מתנהגים את מה שהם מרגישים
4. שווה שנביע אמפתיה לקושי, לבלבול, לכעס ולכל רגש אשר עולה בהם
5. שווה שנבין שנפשם של ילדינו אינה לוח מתגים שמעלים ומורידים, הם עוברים תהליך רגשי
6. שווה שנדבר בשפה רגשית על מנת להוות מודלינג לילדינו לשיח רגשי

נכון, ילד סקנדינבי אולי לא עובר את מה שהילדים שלנו עוברים וחווים. נכון, הם עברו המון דברים קשים ובזמן קצר, לצד זה יש להבין כי התגברות על קשיים מחזקת. התמודדות עם אתגרים, מציאת פתרונות, קבלת המציאות והתגמשות עימה, איתור של מה עוזר לנו להתגבר, כל אלו מגלים לילדים שלנו את היכולות שלהם ואת החוזקות שלהם. כל אלו בונים את החוסן הנפשי שלהם אשר יעמוד להם באתגרים אליהם ידרשו בהמשך חייהם הבוגרים.
הם יותר ויותר ילמדו כיצד פחות להאחז במציאות החיצונית ובמה שקורה מסביב ויותר ויותר לפתח את יכולת ההכלה הפנימית שלהם, להשתנות לאור המצב ולראות את החיובי.
אז שווה שנעצור ונבין מה עבר פה, מה עבר על הילדים, מה נחוץ להם מאיתנו, המבוגרים. יש לנו כאן הזדמנות ללמידה ולצמיחה אישית.

יהודית אוליבר - הדרכת הורים
נשואה ואמא לארבעה. מתגוררת באבן יהודה. מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים בעלי קשיי קשב וריכוז. מרצה, מלמדת וכותבת הורות. מדריכה הורים באופן פרטני, מנחה קבוצות הורים וסדנאות. מאמינה גדולה ביכולת של הורים לעשות שינוי מייטיב במשפחתם בתהליך קצר מועד.