אפריקה אני באה

יש רגע שבו את מבינה שאם לא תתפסי את החלום שמדגדג בך, הוא ימשיך לדגדג לנצח. אז את מושיטה יד לחלום, או בעצם נכנסת לג'יפ

לצאת מאזור הנוחות, נניח לתקן פאנצ'ר באמצע הספארי (צילום: אסנת קרסנסקי)

אפריקה, חלום שמדגדג (צילום: שאטרסטוק)

יש חלומות שמדגדגים. לא מנדנדים, לא טורדים, לא מתאדים. מדגדגים. אלה שבאים והולכים בגאות ובשפל של החיים. לא מכתיבים את הקצב, לא הופכים אובססיה, לא מטילים צל כבד. חלומות שמשחקים בהם. כזה היה לי אפריקה. ממוקם גבוה ברשימת המקומות שאני חייבת לנסוע אליהם אבל אף פעם לא הבנתי אם אני מתכוונת לעצמי ברצינות או שזה פשוט ביטוי למקום רחוק ופלאי כמו הירח. אפריקה.

יש גיל כזה שבו לא כל כך מתעסקים בחלומות. צריך לדאוג למשכנתא, לילדים, לקידום בעבודה ולא לשכוח לשלם ביטוח על האוטו ולראות מה קורה בליל הסדר. ואז, דווקא בגיל הזה, במציאות הזאת, את מבינה שאם לא תתפסי את החלום המתנדנד הזה, המדגדג הזה, תהפכי להיות בדיוק האישה שאף פעם לא רצית להיות. זאת ששכחה את החלומות שלה.

גם את שומעת את אפריקה קוראת לך? (צילום: מאגמה צ'לאנג')

>> להרשמה למסע מאגמה צ’אלנג’ טנזניה זנזיבר 2017

מפה לשם, קצת בדיקות בווטסאפ עם החברות והנה אני על זה. מצאתי בול. בול? כולי תקווה. כי לא תיארתי לעצמי אף פעם שאפריקה שלי תקרה לי בסוף במסע שטח, בנהיגת ג'יפים, כשלפחות לילה אחד ישנים באוהל, בלי שום מקלחת בסביבה ועוד בקבוצה של נשים שכרגע אני לא מכירה אף אחת מהן.

לגרום לחלום לקרות (צילום: אסנת קרסנסקי)

מה קרה לי? אולי פשוט קלטתי סוף סוף את היתרונות של זה: קודם כל זה שמארגנים לי. לא זוכרת מתי בפעם האחרונה מישהו תכנן וארגן והוביל אותי. ובשבילי. בלי שאני אצטרך לשבור את הראש ולבזבז זמן על לתכנן ולארגן כי כל זאת, צריכה גם לעשות הסעות אחר הצהריים לא רק לגלות את אפריקה.

אבל האמת היא שמתחת לנוחות מסתתרת תשוקה חדשה, תחושה שכבר לא מעט זמן אני מסתובבת איתה וכנראה שהגיע זמנה: בא לי לצאת מאזור הנוחות שלי. בא לי להגיע למקומות חדשים ונפלאים, לפגוש נשים שאני לא מכירה, להיפרד לרגע מהצורך לתכנן ולהוביל, לארגן ולדעת כל הזמן מה קורה. בא לי משהו אחר מכל מה שעשיתי עד היום ואני לא רק מוכנה לזה. אני רוצה את זה.

לצאת מאזור הנוחות, נניח לתקן פאנצ'ר באמצע הספארי (צילום: אסנת קרסנסקי)

אז טנזניה, הנה אני באה! רק תנו לי לנהוג בג'יפים לאורך חופי האוקיינוס בין כפרי דייגים, להתרגש מספארי בין פילים וג'יראפות, תנו לי שקיעות אפריקאיות, טבע עצום ומרהיב ונפלא, נשים מחייכות שעושות את ההרפתקה הזאת יחד ובסוף המסע, תמו לי את חופי זנזיבר והנה אני שוכבת על חוף הים, מוקפת מים צלולים, שמיים כחולים, עצים מטילי צל נעים, מיץ אננס וגוף שלמדתי לאהוב אחרי הלידות אבל מי חושב על זה בכלל כשאני שרועה לי ככה על החוף.

אפריקה מדגדגת לי נורא (צילום: אריק אמיתי)

נותר עוד קצת זמן עד למסע אבל בינתיים אני כבר בתחושת "היי" מופלאה. אותן משימות, אותה שגרה, אבל בתוכי ההתרגשות כבר מפכה. כי סוף סוף, אני מתחילה להגשים חלומות שהם רק שלי. חלומות כמו אפריקה שכבר מדגדגת לי נורא.

>> גם את חולמת על אפריקה? בואי למפגש הכרות לקראת מסע מאגמה צ'אלנג'