המחזה "פייק" שכתבה אלמה וייך חושן הזכיר לי את דמותו של שונסי גרדנר מהספר "להיות שם" של יז'י קושינסקי. גם כאן נלקחה דמות שולית חסרת כל כישורים, מנבכי האוכלוסיה השקופה, לנהל מדינה או יותר נכון את ממלכת יהודה. רק לא מזמן עברנו מסכת ייסורים של בחירות חוזרות ונישנות, כשבראשיתה הועמדה דמות חיוורת אופי אך יפת בלורית ותכולת עיניים, כמועמדת לראשות הממשלה. הדמות האפית, שלה היסטוריה צבאית ארוכת שנים, שימשה כבובת משחק בידי ממציאיה והפכה לגיחוך ולעג. אז מי מחליט מי יהיה ראוי לנהל את המדינה? חורשי המזימות? רודפי הבצע? שואפי הכוח? בעלי הממון? ומי נהנה מכל זה לבסוף?
מסתבר שהתשובה היתה כבר בתקופת התנ"ך, אי שם בספר מלכים, כשמלך נרצח וכשמחפשים בובת משחק חדשה שתמלא את החלל שנוצר. המאבקים בין שלטון בית יהודה לבית ישראל הובילו (על פי המחזה) לצורך בשליטה על משאבי המזומנים שאמורים לשמש את הכהן הגדול בבית המקדש. הכהן החושש למעמדו הכלכלי (מזכיר משהו?), מפעיל את סופר המלך שנרצח, ששמו "שפן", אדם נכלולי כשלעצמו, למצוא מחליף לז"ל. אחרי מניפולציות מלוכלכות כולל לחץ אגרסיבי על אישה נביאה שדבריה נחשבים, הם מוצאים עלם מסכן שאינו מעונין במשרה הרמה. גם עליו הופעלו לחצים והוא נעתר. ה"שונסי גרדנר" הוכתר ועתה הוא מחויב לצו לחתום על צו המורה לצבא להרוג חפים מפשע. ה"פייק מלך" מסרב כי עדיין נותרו בו מספר אמות מוסר. אחרי הבטחות שקריות, הוא חותם והפשע נעשה. וברקע… משאבים כלכלייים אדירים נמסרים ל"קבלן" בעבור שיפוץ בית המקדש. הוא כמובן חורג מהתקציב ומשלשל לכיסו לא מעט שלמונים. הון שלטון אמרנו?
הקאסט המרשים של ההצגה כולל את רותי בורנשטיין, דורון צפריר, אייל שכטר, גיא רון, ואריאל קורט. כולם עשו עבודת משחק מצוינת ומרגשת. התפאורה המינימליסטית הגאונית, הורכבה מלוחות פרספקס הנעים על כבל מתכת ומשמשים מעבר מסצנה לסצנה. בין הסצנות משולבים קטעי ראפ נהדרים. רוצו לראות!
ההצגות הבאות בתיאטרון תמונע: 20/3, 10/4, 11/4