השתתפתי בסיור עיתונאים לרגל פתיחת התערוכה: "נגטיב ונרטיב-הסיפור הצילומי של העיר הלבנה"
התערוכה עוסקת בבניית הדימוי של "העיר הלבנה" דרך מדיום הצילום.
על התערוכה
בצילום: שירה לוי בנימיני-ניהול אמנותי מטעם בית ליבלינג
יגאל גבזה-ייזום ורעיון התערוכה
בלב העיר תל אביב, בין הרחובות הסואנים, מסתתר מקום שמצליח לשלב בין קסם נוסטלגי לחזון מודרני – בית ליבלינג, המרכז לשימור תרבות ואדריכלות העיר הלבנה.
התערוכה החדשה, המוצגת במקום בימים אלו: " נגטיב ונרטיב-הסיפור הצילומי של העיר הלבנה" עוסקת בבניית הדימוי של "העיר הלבנה" דרך מדיום הצילום, שהיווה כלי מרכזי בהנצחת סגנון הבנייה הבינלאומי בתל אביב.
צילומים אלו לא רק תיעדו את המבנים עצמם, אלא גם תרמו תרומה משמעותית להכרה בעיר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו.
התערוכה נפתחה במלאת 40 שנה לתערוכה שהוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנת 1984 (אוצר: פרופ' מיכה לוין), שהופנה בה זרקור לראשונה על מבני "העיר הלבנה".
התערוכה מתמקדת בצלמי "העיר הלבנה" שפעלו משנות ה-30 של המאה עשרים ועד היום.
ומאפשרת לנו לבחון כיצד סגנון הצילום הייחודי של כל אחד מהצלמים שיקף והגיב למבני הסגנון הבינלאומי בעיר לאורך השנים.
דרך עבודותיהם של צלמים איקוניים כמו יצחק קלטר, ג'ודית טרנר, גינטר פורג, אירמל קאמפ-בנדאו ויגאל גבזה, ניתן לראות את האופן שבו השתנתה והשתמרה ההתייחסות האדריכלית לעיר, ואת השפעתם של הצילומים על עיצוב הנרטיב החזותי והתרבותי של "העיר הלבנה".
התערוכה מדגישה כיצד הצילום שימש כלי רב עוצמה בתיעוד תנועות אדריכליות, השפיע על התפיסה הציבורית, ובסופו של דבר הוביל להכרה עולמית.
יתר על כן, התערוכה מעלה שאלות לגבי תפקידו של הצילום בעיצוב הזהות האדריכלית והזיכרון, ומדגימה את ההשפעה המתמשכת של ארכיונים חזותיים אלה על האופן שבו אנו רואים ומשמרים את האדריכלות המודרניסטית כיום.
צילום של: אירמל קאמפ
20 שנה לאחר חגיגות הכרזתה כאתר מורשת תרבותית עולמית, ״העיר הלבנה״ ממשיכה להשתנות והפעם תוך הכרה בחשיבותה.
העבודות המוצגות בתערוכה חוגגות את האסתטיקה של הסגנון הבינלאומי וגם לוכדות את הדיאלוג המתמשך בין עבר להווה, ומציעות פרספקטיבה משתנה על שימור ושינוי המרחב העירוני.
צילום של ג'ודית טרנר
התערוכה מציגה תצלומים נדירים המאפשרים הצצה לימים שבהם תל אביב התגבשה כעיר לבנה.
הביקור בתערוכה הוא חוויה ייחודית שמחברת בין המבקרים לבין הסיפורים מאחורי קירות הבתים האייקוניים של העיר.
שולחן שיקופיות של יגאל גבזה
החוויה מתמקדת לא רק באדריכלות הבינלאומית המפורסמת אלא גם בחיים החברתיים והתרבותיים שהתקיימו בבניינים האייקוניים הללו.
מדברי מנהלת האמנות שירה לוי בנימיני;"הצילום עוזר לנו להבין תופעה מסוימת דרך התבוננות שמאפשרת ראייה "
"העיר הלבנה כוללת 4000 מבנים שיש להם מאפיינים שנוצרו בין שתי מלחמות עולם מתוך המבנים 1500 מבנים לשימור"
במהלך העבודה האוצרותית על התערוכה, ומפרספקטיבה של עשרות שנים, עלתה האבחנה שחלק מהצלמים נקטו בגישה תיעודית ולעתים ביקורתית יותר, וחלק בגישה אמנותית יותר, שבאה לידי ביטוי בהתמקדות בפרטי פנים וחוץ של הבניין.
לסיכום
ביקור בבית ליבלינג ובתערוכה המיוחדת בו הוא לא רק מפגש עם ההיסטוריה, אלא גם עם התרבות החיה והנושמת של תל אביב.
זוהי הזדמנות להכיר את העיר מזווית אחרת – לחוש את הרוח היצירתית שמלווה אותה מיום היווסדה ועד היום.
התערוכה מחזירה את הקהל למקורותיה של העיר ומעודדת אותנו לחשוב על עתידה.