על התערוכה

ביקרתי בתערוכה " למה זה קורה לי? "  שמתקיימת בגלריה גרוסו מודו בת" א  ביום שבו התקיים שיח הגלריה, בו השתתפו מיכל לזרוביץ – יוצרת התערוכה, והאוצרת אירית הדר.

השיח העשיר את ההבנה של תהליך היצירה, והאיר את הקשרים הפנימיים בין העבודות.

התערוכה מציגה סדרה מעבודותיה של מיכל לזרוביץ, ובקומה העליונה של החלל מוצגת עבודת הווידיאו " פריחת הארגמן", מתוך סדרה נפרדת.

"פריחת הארגמן" עוסקת בהתחממות גלובלית והשפעתה על האוקיינוס: אידוי, ריכוז מלחים, היווצרות אצות אדומות – והבעבוע הבלתי פוסק שביניהם.

זוהי עבודה שבה מתעצם המתח – בין יופי חזותי לסכנה סמויה, בין טבע חי למערכת אקולוגית משתבשת.

אחת התמות המרכזיות בתערוכה היא האיזון – פיזי, רגשי, וסביבתי – שמופר, נבנה מחדש, ומאותגר שוב.

נקודת המוצא אינה רק רעיון מופשט – אלא נובעת גם מהתמודדות אישית של מיכל עם בעיה רפואית, המשפיעה על תחושת שיווי המשקל שלה.

היצירה עבור מיכל היא לא רק ביטוי אמנותי אלא אמצעי להתבוננות פנימית בגוף שמשתנה, גוף שנאבק למצוא יציבות במציאות רוטטת.

השבר הפיזי עובר הפשטה, הופך לדימוי, ומזין תהליך יצירתי שמצליח לגעת גם בצופה.

התערוכה עוררה בי תחושת אקטואליה – לא יכולתי להתעלם מכמה שהנרטיב של מערכות יחסים מורכבות, בעבוע פנימי ושאלת ה"למה זה קורה לי?" משקף את רוח התקופה שאנו מצויים בה.

העבודות בתערוכה כוללות ציורים ועבודות וידיאו שמבוססות על ציורים, העבודות מוצגות במגוון גדלים.

כל יצירה היא קולאז' מורכב – כזה שלא די להעיף בו מבט, אלא יש להשהות לידו, לתת לו לחלחל.

השהייה מול העבודות מאפשרת להכיל את עומק השכבות, את הפירוק, ואת התנועה הפנימית שהן מבטאות.

התהליך היצירתי של מיכל מתחיל לעיתים קרובות בנקודות ציור אקראיות – ומשם נבנה חיבור בין מרכיבים שאינם שייכים זה לזה במבט ראשון.

אין שאיפה לסדר או הרמוניה, אלא שמירה על מתח, שמאפשר יצירת עומק. זהו אתגר שהיא בוחרת בו – להחזיק פערים מבלי לאחות, לפרק ולהרכיב מבלי להסביר.

הפטריות בתערוכה הן דימוי חוזר – מיכל מניחה אותן על הבד עד שהן נרקבות, ורק אחר כך מוסיפה צבע ושרטוטים.

הפטריות מהדהדות תהליכים של ריקבון, פירוק וחיים מחדש – הן מבעבעות, יוצאות מהאדמה, מפרקות חומרים מתים ויוצרות תשתית חדשה.

עבודת הוידיאו על "רשת המציליום" – הרשת התת-קרקעית המזינה את הפטריות – מקבילה לרשתות חברתיות, ולעולם הרגשי והאסוציאטיבי שמזין את היצירה.

עבודות הוידיאו  מבוססות על הציורים הן משלבות רישום ידני עם עבודה דיגיטלית – עיבוד בפרמייר, נגיעות AI – והתוצאה קולאז'ית, זרה במכוון, שאינה מציעה פתרון אלא פותחת מרחב פתוח לשהות בו.

סיכום

התערוכה של מיכל לזרוביץ מצליחה להחזיק בו זמנית פגיעות וחוזק, רגישות ובחירה נוקבת לא לייפות את המציאות.

היא יוצרת שפה אמנותית שיש בה אומץ להביט בשיבוש, מבלי למהר לתקן או לסדר.

הציור כמו הווידיאו משמשים יומן חזותי של שאלה פתוחה, ניסוי, מרחב שלא נסגר.

הצפייה דורשת סבלנות, שהייה, ונכונות להיות בתוך אי-הנוחות – אך מתגמלת בעומק שהיא מעניקה.

תצביעו ברגליים!

התערוכה : 29 במאי 2025 – 21 ביוני 2024

גלריית גרוס מודו ת"א רח' אלפסי 31

יוצרת: מיכל לזרוביץ

אוצרת: אירית הדר

צילום: נירה פרי

נירה פרי