"תורידי את הידיים"

מאיה נוטקוביץ' תיקח אתכם למסע יד ביד שסופו בשורה תחתונה יותר משמחת את הפקידה בבנק וכמובן אתכם.

מאת: מאיה נוטקוביץ'

אמי, זיכרונה לברכה, היה לה את הכישרון השמור לדעתי בעיקר לתוצרת סובייט יוניון לדורותיהם ולבנות דודותיה של ברית המועצות מהגוש הקומוניסטי, להיכנס בי בכל הזדמנות שהייתי עולה לה על העצבים, גם בבגרותי, על ידי טיול בשדרת הזיכרונות ליציאות שלי באין כניסה בילדותי, שעלו לה על העצבים.
אחת כזו, יש לציין בולטת במיוחד עבורה כנראה, כי הסיפור הזה חזר על עצמו אצלי בבית אינספור פעמים, היא "תורידי את הידיים".

צילום: שאטרסטוק

מעשה שהיה כך היה. אני בת פחות משנה, טרם הוצאתי מילים ראשונות מהפה. היא מספרת לי סיפור לפני השינה ובעודה מחזיקה את הספר היא מסתירה חלק מהתמונות, שלא בכוונה, עם כפות ידיה. אני, הפספוסה, בהפגנתיות מה, בוחרת באותו רגע לדבר את מילותיי הראשונות, והן לא "אמא" או "אבא", אוי גוועלט, איפה הכבוד להורה?????

הן , למורת רוחה, כן ניחשתם נכון, "תורידי את הידיים". אצלי בראש, אני משערת בניחוש מושכל, המשכתי את קו המחשבה הזה ל"אני רוצה לבד", רק זה כבר היה מאתגר מדי לבטא לבת פחות משנה.

מאיה נוטקוביץ'

עכשיו, זה אומנם קוריוז חמוד וסיפור משעשע לספר לחבר'ה, עם זאת אני לא חושבת שאני כזאת מיוחדת, לפחות לא בהקשר הזה. אני חושבת שמרביתנו נולדים עם וריד האינדיבידואליות, העצמאות, ה"אני רוצה לבד ובדרך שלי", תחשבו רגע על זיכרונות ילדותכם, או על הילדים שלכם, אם כבר הספקתם להביא כאלה. בשלב כזה או אחר בא המבוגר האחראי, הורה, מורה, כומר 🙂 ובלי או עם להבין, מטרפד לנו את זה, גורם לנו לפקפק ברצון העז לעשות את הדברים בדרך שלנו, שמדויקת לנו, ייחודית לנו, משקפת את האישיות שלנו ושלנו בלבד, לא של מה שאנו חושבים שמצופה מאיתנו.

למה זה מצליח לו לטרפד לנו? כי בתוך תוכנו אנו יצורים שבטיים, אנו רוצים להיות נאהבים ולהשתייך לקבוצה, למצוא חן, לקבל את האישור של הסביבה, בטח כזו שאנו מחזיקים ממנה ביראת כבוד כ-הסמכות. אז אנו מקשיבים ומנסים לפעול באופן שמרגיע את הרוחות ומרצה את אותה הדמות הסמכותית שאנו משתוקקים לאישורה.
למה אני מספרת לכם את זה? כי אם נדמה לכם שזה מה שמנע ממני להמשיך ולהפגין את האינדיבידואל שלי בכל הזדמנות, למורת רוחם של הוריי, אתם טועים לחלוטין.
התעקשתי, כל יום מחדש, על הזהות שלי ושילמתי מחירים שלעיתים הרגישו קשים מנשוא, בייחוד כי זו הייתה הסביבה הכי קרובה שלי, אנשים שנשאתי אליהם את עיניי והיו אי שם באותו אזור חיוג עם אלוהים מבחינתי.

מימין לשמאל: לנה הכט (לקוחה). מאיה נוטקוביץ'

מה הפואנטה?
היום אני מבינה שאומנם אנו לא יכולים לבחור את הורינו, אבל אנו בהחלט יכולים לבחור את יתר השבטים אליהם אנו בוחרים להשתייך.
נכון, אנו יצורים קהילתיים וכן, להיות נאהבים זה צורך קיומי, אבל!!!! הכל שאלה של "להיות נאהבים על ידי מי?"
או במילים אחרות, אנו לא חייבים וגם לא אמורים להיות מעוניינים להיות נאהבים על ידי כולם. תחשבו על זה רגע. עדיף לנו לרצות להשתייך לאנשים הנכונים, אלו שמכבדים אותנו כמו שאנחנו, את האישיות הייחודית שלנו על כל גווניה, את העוצמות והשריטות שלנו, את כל השטיקים האקסצנטריים, שלעיתים נדמה לנו שמזכים אותנו במקום באברבנאל. יותר מזה, הם נמשכים אלינו בזכות זה, בזכות הייחודיות הזו, בזכות ה"אין עוד אחד כמוך" הזה, את האנשים האלו אנחנו רוצים בסביבתנו והם רוצים אותנו בחזרה!

זה מה שאני מלמדת את הלקוחות שלי, ניראות מרשימה, עוצמתית, כזו שמבטאת את האישיות ומשדרת את המסר הייחודי שלכם לעולם. היא בדיוק הדבר הזה, השער, שמעביר אתכם מהרצון למצוא חן בעיני כולם, לעבר היותכם אינדיבידואל זקוף קומה שמוצא חן ראשית בעיני עצמו אבל גם בעיני האנשים המדויקים לו!

מימין לשמאל: מאיה נוטקוביץ'. תומר הלדשטיין (לקוח)

ואיך זה קשור לעסקים ולשורה התחתונה שלכם בבנק?
כי הניראות הייחודית שלכם, אחרי שעברתם תחת ידיי כמובן, היא מסננת מדהימה ואפקטיבית ללקוחות המדויקים לכם! לקוחות שנמשכים למסר שעובר מכם, מסר שהם חווים אותו קודם כל עם העיניים, החוש היחיד שעובד במדיה הדיגיטלית למשל, בטרם הם צללו פנימה לפוסט המבריק שכתבתם ב2 לפנות בוקר.
תבינו, המסננת קוראת בכל מקרה. פשוט היום, אם אתם נראים כמו כולם, אתם מסננים החוצה את הלקוחות הכי קלים ומדויקים לכם שתיפגשו EVEEERRRR, כי הם לא יודעים שאתם קיימים.
כי אחרת, בעודכם יושבים מול לקוח פוטנציאלי ומסבירים לו מדוע לשכור דווקא אתכם ולשלם לכם בהצדעה כל אשר תבקשו כי אתם שונים מהקולגות בתחומכם ומביאים ערך יוצא דופן שלא נראה כמותו בשטח, בעודכם נראים קופי פייסט של העדר, איבדתם אותו, הוא אינו מאמין לכם ואפילו אינו מבין מדוע.
במצב הפוך, כשאתם כן נראים כמו הערך יוצא הדופן שהנכם טוענים שתביאו ללקוח, הוא נמשך אליכם כמו דבורה לדבש, מאמין לכל מילה שיוצאת לכם מהפה, שוכר אתכם בעודו מצדיק לעצמו את החוויה הראשונית שלו אתכם, שהנכם ייחודיים, אז ברור שתעלו יקר יותר מהיתר.

זו חברים הסיבה, שלקוח מסוים רוכש בקלות נטולת מאמץ בעודנו על אוטוסטרדה של כימיה בין אישית ואנו נפעמים מכמה זה זרם בכיף ואיזה מגניב שהלקוח הבין מחצי הברה איזה ערך יוצא דופן אנו מביאים לשולחן ולקוח אחר, אנו לא מבינים מה קרה ומדוע הוא לא סגר? הכל הלך נכון, כל הדברים הנכונים נאמרו, כביכול הסיפור היה אמור להיסגר בסוף טוב של עסקה, ולא, צרצרים.
הרשו לי להמר, לתדמית שלכם היה קשר עצום לתוצאה.

בקיצור, אנשים, אם אתם בעלי עסקים, תדמית מרשימה ואותנטית לכם היא הדרך שלכם ללקוחות מדויקים לכם, ועסקאות כיפיות שמרגישות כאילו יצאו מ"חוק המאמץ המזערי". אני אקח אתכם למסע יד ביד שסופו בשורה תחתונה יותר משמחת את הפקידה בבנק וכמובן אתכם.

אל תהיו שטח פרסום מבוזבז.

דברו איתי
מאיה

פייס The Maya
אינסטה the.maya.image@
לינקדאין Maya Notkovitch
מאיה נוטקוביץ' – 054-3020968