שרף

המלצה על ספר חדש – שרף. רומן מאת הסופרת הדנית אנה ריל שראה אור השנה והפך לרב מכר ברחבי העולם. רומן שובר לב על הצד האפל של האהבה.

אני אוהבת להמליץ לכם על ספרים חדשים לקראת החגים והחופשים הבאים עלינו לטובה. היום – ספר חדש לקראת החגים.

על מה הספר?

מדובר בספר מתח לכל דבר ועניין. אני אישית בדרך כלל לא חובבת גדולה של הז'אנר אבל הפעם הופתעתי לטובה…

אחרי כעשרים עמודים בערך נשאבתי לספר ולא יכולתי להניח אותו מהיד, ממש ככה.

הסיפור מגיע אלינו מנקודת מבטה של ליב (כן כן…כמעט כמו השם שלי) הקטנה. היא גרה באי קטן בו כולם יודעים הכל על הכל (או לפחות ככה הם חושבים) ולא רק זה, אלא שהמשפחה של ליב חיה בקצה הכי מבודד של אותו האי. כשהיא קטנה לאף אחד לא ממש אכפת אבל אחר כך נכנסות לתמונה הרשויות והביורוקרטיות ועוד. והמשפחה רוצה לשמור על עצמה מהעולם, כי ככה הם יודעים.

ההתחלה כביכול טובה, כמו כל המשפחות נראה שיש פה בסיס טוב דווקא. ואז כשליב בת שש, היא מוכרזת כמתה. או לפחות כך חושבים כל תושבי המקום.

ערב אחד אבא שלה יוצא מבית המשפחה הנמצא בקצה-של-הקצה, דוחף את ליב בסירה לים הסוער ומחכה שהיא תתרסק ותותיר מאחוריה כלום.

מיד לאחר מכן הוא מדווח על היעדרותה של הבת. אבל בעצם, היא עדיין חיה. מסתתרת, מקופלת ובעיקר לומדת לדאוג לעצמה כך שאף אחד לא יבחין בה ובכלל לא ידע על קיומה. אף אחד..? או כמעט אף אחד?..

את השאר תקראו בספר.

איך זה מתחיל?

חושך שרר בחדר הלבן כשאבא הרג את סבתא. הייתי שם. קרל היה שם גם הוא, אבל הם לא גילו אותו. זה היה בבוקר של ערב חג המולד, ירד קצת שלג, אבל באותה שנה לא זכינו לחג מולד לבן של ממש.

הכול היה שונה באותם ימים. לפני שהדברים של אבא התחילו לתפוס כל כך הרבה מקום עד שכבר לא יכולנו להיכנס לסלון. ולפני שאימא השמינה כל כך שלא יכלה עוד לצאת מחדר השינה. אבל זה קרה אחרי שהודיעו על מותי כדי שלא אצטרך ללכת לבית הספר.

או שאולי זה היה לפני? אני לא כל כך זוכרת את רצף האירועים, הזמנים מתערבבים לי בראש. השנים הראשונות של החיים נראות אין־סופיות. עכשיו האישה מספרת לי שזה משום שאנחנו חווים כל דבר בפעם הראשונה — וזה מה שמותיר רושם, ורשמים תופסים מקום רב, היא אומרת.

אני בטוחה שדברים רבים מילאו את חיי באותם ימים, והיו דברים רבים שחוויתי לראשונה. כמו למשל לראות איך הורגים את סבתא שלי.

טוב, בכל אופן עץ האשוח שלנו השתלשל מהתקרה. בזה לא היה שום חידוש, כי אבא תמיד תלה המון דברים מהתקרה כדי לנצל את כל המקום בחדר. את המתנות הוא ערם תחת הגזע, ובגלל זה תמיד קיווינו שיביא הביתה עץ קטן.