שני עולמות מתנגשים – ביקורת על "פיקוח נפש"(הקאמרי)/מיכל ליבר רונן

"סטרא אחרא גורם לנו לבחור בין אור וחושך" נאמר בהצגה "פיקוח נפש" על ידי אחת הדמויות. מה משמעות סטרא אחרא? משמעו בארמית הצד האחר והוא ביטוי קבלי המשמש שם כללי לכלל כוחות הטומאה והרוע, בהם: עבודה זרה, שטן, מלאך המוות, וכו'. גם תאוות חומריות (יצר הרע) נקראות בספרות הקבלה בשם זה. ומה כוונת המשפט? לכל אדם האפשרות לבחור בין טוב לרע. הטוב משמעו הליכה אחרי ה' והרע משמעו הליכה אחר תאוות ויצרים רעים. הכוחות הרעים הם הסטרא אחרא ולעתים הם נועדו לעזור לאדם לגלות בתוכו את הכוחות הפנימיים. ואכן, המחזה "פיקוח נפש" מראה התנגשות בין שני עולמות: עולם הדת והעולם החילוני. ועל חיבוטי הנפש התוקפים את גיבור המחזה לבצע את ההחלטה הגורלית ולבחור. בידיעה כי כל החלטה שייקח תרעיד את עולמו ותשנה את חייו מהקצה לקצה.

https://saloona.co.il/wp-content/uploads/2022/07/8AF7C2F9-499F-45D1-90C4-0C6C8D303049.jpeg
מימין לשמאל: נוה צור, מיה לנדסמן ודוד שאול. צילום: כפיר בולוטין

הדרמה הקומית "פיקוח נפש", מחזה הביכורים של תומר רוזנמן מכירה לצופים את גיבור המחזה: צעיר דתי בשם עזריאל. הוא נמצא על צומת דרכים קשה ברמת האמונה בעקבות מותו של אחיו הגדול. הוא מתחיל לחלל שבת יחד עם חברו הטוב, ירון ומשתף אותו בהתחבטותו. האם לרצות את הוריו ולהתחיל לימודים בישיבה או לעשות את מה שנפשו חפצה שזה בכלל כתיבת שירים. נקודת המפנה מגיעה כשירון ועזריאל מחליטים לפקוד פאב תל אביבי בו מתקיימים מפגשים בין משוררים. שם עזריאל מתוודע לעטרה המשוררת היפה ומחליט להמשיך להגיע למפגשי השירה שמרתקים אותו ובעיקר בשביל להיות איתה. במקביל מתאהבת בו מוריה האובססיבית, בתו של הרב צוקרמן שמעוניין להפוך את אביו לרב הראשי. והוא חש בין הפטיש לסדן בידיעה שאם ייתפס בקללתו, הוא יהרוס את הסיכוי האחרון של אביו לחיים נורמליים. הוא מנסה לאחוז במקל משני קצותיו אך מבין ש"אסור לחיות בשני עולמות במקביל" ועליו לקבל החלטה. במה הוא יבחר? בריצוי משפחתו או בהגשמת חלומו ואהבתו?

דוד שאול ואוהד שחר. צילום: כפיר בולוטין
דוד שאול ואוהד שחר. צילום: כפיר בולוטין

המחזה מעניין ורלוונטי אך מאידך עמוס במידע ובדמויות רבות שאינן מקבלות מספיק נפח על חלל הבמה וחלקן מיותרות. דמותו של הטרנסג'נדר שריקי שמראה אדם שמתלבש בבגדי אישה ומדבר כאישה מביאה את סיפורו האישי על קצה המזלג ומפספסת אותו. זו דמות שניתן היה לוותר עליה או לחילופין לתת לה את הבמה במחזה אחר בתור תפקיד ראשי. גם דמותו של ירון, חברו של עזריאל וגם דמותה של אמו של עזריאל, שהן חלק עיקרי מחייו לא מקבלות מספיק עומק ומרגישות מפוספסות. דווקא דמותה המשנית של מוריה, בתו של הרב שמאוהבת בעזריאל, שהיא על תקן האנקדוטה ההומוריסטית משדרגת את המחזה. מוריה שמגולמת על ידי מיה לנדסמן גונבת את אור הזרקורים בזכות משחקה הכובש. לנדסמן מייצרת רושם של נערה אובססיבית בזכות תנועות גוף טורדניות-כפייתיות כמו סידור שערותיה כל כמה דקות באותה צורה ומבטים עוגבים על דמותו של עזריאל. שינוי קולה, ישירותה ומעקביה אחרי עזריאל גורמים לשעשוע רב ועוזרים בריכוך הדרמטיות הרבה של המחזה על הבמה.

דוד שאול ומיה לנדסמן. צילום: כפיר בולוטין
דוד שאול ומיה לנדסמן. צילום: כפיר בולוטין

למרות ההשגות על המחזה, הבמאית הדר גלרון שבעיקר מוכרת כמחזאית (כתבה את מחזה ההצגה "הסודות" בתאטרון בית ליסין, שמבוססת על סרט הקולנוע שביים אבי נשר), שגם בה מוצג נושא הדת ויציאה בשאלה, מצליחה להרים הפקה מרגשת, משעשעת ומהנה. השימוש בתנועה (עומר זימרי) לאורך ההצגה שמתמזג עם המוזיקה הנפלאה של איתמר גרוס עוזר בשינויי האווירה ותורם לקצב המהיר של ההצגה. אורי מורג עושה שימוש מדויק בתאורה, שעוזרת בהעברת המקומות השונים בהם הדמויות נמצאות. בין אם זה ערב שירה בפאב או ארוחה משפחתית בבית. בחוף הים נעזר מורג בתוספת הווידאו של עידו קין שמיר שתורמת בהמחשה הוויזואלית. הרעיון של גלרון יחד עם מעצב התפאורה ניב מנור להעמיד בצד ימין את הסצנות בהן עזריאל עם משפחתו ובצד שמאל את הסצנות בהן הוא קורא שירה עם חבריו בפאב התל אביבי, מאוד עוזר להמחשת הניגוד בין שני העולמות. ניכרת חתימת ידו של דרמטורג תאטרון הקאמרי, גור קורן בתזמונים הקומיים, במיוחד בסצנות השירה של לאה ובסצנות של מוריה.

אלעד אטרקצ'י. צילום: כפיר בולוטין
אלעד אטרקצ'י. צילום: כפיר בולוטין

החלק העיקרי הוא המשחק וצוות השחקנים שיחק טוב מאוד והדינמיקה ביניהם הייתה יפה. בנוסף למיה לנדסמן שכבר ציינתי נווה צור שמגלם את ירון, חברו של עזריאל מצליח להוציא את המרב מדמותו וגם תורם לאנקדוטות ההומוריסטיות, אודיה קורן ואוהד שחר מצוינים כזוג נשוי החולק סודות, איה גרניט שבא נפלאה, דודו ניב עושה תפקיד כפול – את הרב צוקרמן ואת המשורר יצחק ואת שניהם הוא מגלם בצורה אמינה ומשכנעת. עינת הולנד שמגלמת את עטרה עושה תפקיד מצוין, מרגשת עד דמעות והכימיה בינה לבין דוד שאול שמגלם את עזריאל נראית טבעית ואמינה. וכמובן דוד שאול בתפקיד ראשי, באחד מתפקידיו הטובים. הוא מצליח לרגש, להקסים ולחדור לעובי הקורה של דמותו המורכבת של עזריאל ולהעביר לצופים את חיבוטי הנפש העוברים עליו.

ההצגה מעלה לדיון את נושא כבוד המשפחה שמתעמת עם הגשמה עצמית וגם את נושא הסבלנות והסובלנות לקבל האחר. אין ספק שיוצאים ממנה עם מסרים רבים. אחד המסרים היפים שנאמרו בהצגה היה "משוררים שחיים בארון, חיים בחושך". והמשמעות היא תמיד ללכת עם האמת שלך ולהגשים את עצמך כדי להרגיש חיות. זה פיקוח נפש.

דוד שאול ועינת הולנד. צילום: כפיר בולוטין
דוד שאול ועינת הולנד. צילום: כפיר בולוטין