עברה עלי שנה מיוחדת, מוזרה, עוצמתית, משמחת ובו זמנים גם עצובה.
בצער גדול נפרדתי מהדוד היקר והאהוב שלי, דוד חיים. זה מכאיב ועצוב.
בשנה הזאת הכל התנהל בזום ועם מסכות. הכל תחת צל וחשש מהווירוס קורונה. יצאנו מדעתנו לדאוג שנחוסן, שנשמור מרחק, שנגן על הקרובים שלנו. חוויה שונה מכל חוויה אחרת מאז שנולדתי.
בשנה הזאת החיים הביאו חדשות לבתי שעברה לגור בארה"ב למטרת לימודים, שבה יש שמחה והתרגשות מול פרדה פיזית שמביא גם געגוע.
אך בשנה הזאת הבאתי גם לפריצת דרך, גדילה והשלמה. בשנה זאת גם גדלתי והתפתחתי. במשך 30 שנה אני חיה עם סיפור חיים יוצא דופן, סיפור לא יאומן על ניסים ועל התמודדות וניצחון. במהלך השנים לא ממש רציתי לשתף את העולם החיצוני לסיפור שלי. בעיקר מבושה, אך גם עם מאמץ להיות "כמו כולם" בלי בעיות. ולמרות זאת, בשנה הזאת הוצאתי לאור את סיפורי חיי כספר "אין לי מילים". ממש לידה, רק של 30 שנה.
לפני 30 שנה עברתי אירוע מוחי קשה, עם סיכוי אפסי להישאר בחיים, ובטח ובטח לגבי שיקום. היה לא אפשרי להתגבר על שתף דם של 50% במוח.
למרות זאת התעוררתי אחרי 10 ימים, אך ללא כל יכולות כולל שיתוק בגפיים הימניות, ויכולת תקשורת. לא יכולה לדבר ולא מבינה מה אומרים לי.
השתקמתי בצורה פנומנלי – היום אני מתפקדת בצורה מלאה, אין לי בעיות הנראות לעיין.
במהלך 30 השנים האלו נלחמתי כדי להתקדם ולהשתקם. כל הצלחה קטנה הייתה ניצחון אדיר. ללכת, לדבר, לכתוב, לקרוא ולהשתלב לחיים נורמליים.
למרות זאת, התביישתי. לא רציתי להראות את הנכות והקשיים. לקחו שנים כדי להגיע להשלמה, לקבלה, לפתיחות, וכן גם לגאווה. וכשזה הגיע החלטתי להוציא לאור את כל הסיפור שלי כספר. תהליך ארוך ולא פשוט, אבל יש כבר ספר ואפשר אלילו לרכוש אותו.
בספר אני מתארת את החיים שלי לפני השבץ, באירוע עצמו עם כל אלו שהיו לצידי, ואת תהליך הארוך והקשה לשיקום. כאשר אנשים קוראים אותו, מגיבים בצורה חזקה ועוצמתי – מתארים שהסיפור הזיז אצלם משהו, שהסיפור נותן השראה גדולה, ושנהנו מאוד מהספר.
אז השנה הזאת עשתה לי צעד אדיר לבשלות אישית ולהפרייה להמשך החיים שלי.
אני מאחלת לכל הקוראים שנה טובה וגמר חתימה טובה, התגברות על אתגרים, הרבה בריאות ובלי קורונה, והגשמת חלומות.
לרכישת הספר יש להיכנס לאתר "אין לי מילים" www.ein-li-milim.co.il
