הריון ראשון. שבוע 36. אני עומדת מול הארון ואורזת תיק ללידה. מתלבטת. מה לובשים בלידה?
הרי מה שאנחנו לובשות משפיע על ההרגשה שלנו בכל כך הרבה רבדים, בטח בלידה כשאנחנו גם ככה מרגישות מיליון דברים. סורקת את הארון עם העיניים ולא מוצאת שום דבר שיתאים למעמד ולמפגש המרגש. לא רוצה ללבוש חלוק של בית חולים. מתחשק לי ללבוש לבן, ראשוני ונקי, כיאה לאירוע חגיגי ומכונן. במקום להרגיש כמו חולה, להתרגש כמו כלה.
מחפשת בחנויות טוניקה שכשאראה אותה אדע שזה בדיוק הבגד שאיתו אני רוצה ללדת. לא מוצאת. מחפשת באינטרנט. לא מוצאת.
נאלצת להתפשר על טוניקה לבנה וסתמית, לא הריונית, ורוכשת את המידה הגדולה ביותר כדי שתעלה עלי בסוף תשיעי. היא יושבת מוזר- מתאימה בבטן וענקית בידיים ובכתפיים. לא מחמיאה בלשון המעטה אבל הכי קרובה למה שחיפשתי.
כשמתחילים הצירים בבית אני לובשת את הטוניקה. כשאני מחליפה ללבן אני מרגישה איך הסטייט אוף מיינד שלי מתחלף גם הוא ומאפשר לי להתחיל את התהליך עם דף חלק. יש שם מין אמירה פנימית מפתיעה ביני לבין עצמי-
אני מוכנה.
אני מוכנה לתהליך.
אני מוכנה לתת עבודה.
אני מוכנה לרגע החגיגי שבו אפגוש אותך.
אני מוכנה להיות אמא.
קופצת כמה שנים מאוחר יותר להריון השני שלי. שוב אני מחפשת את הבגד שירגיש לי נכון ללידה. שוב לא מוצאת כזה. זו בדיוק הסיבה שבהריון השלישי אני מחליטה ליצור את הבגד הזה בעצמי, את האחד שאם הייתי נתקלת בו הייתי קונה בלי לחשוב פעמיים. כך, רגע לפני לידת בני נולדה גם שמלת הלידה הלבנה שלי.
שמלה נעימה, נוחה וחגיגית, בגזרה שמחמיאה לגוף המתעגל שלי, שמזכירה לי שאני יפה גם בחודש תשיעי, וגם כשאני בלידה.
שמלה שעשויה מבד איכותי, גמיש ורפוי, כזה שמרגיש לי נעים על הגוף גם כשיש צירים.
שמלה שמעוררת בי התרגשות ותחושת מוכנות לתהליך הלידה, למפגש עם התינוק שלי ולאימהות.
שמלה שיש לה מפתח רחב לצוואר, שמאפשר לי לנשום בחופשיות בלידה ואפילו להניק בקלות.
שמלה שמעניקה לי תחושת בטחון, עוגן. משהו שהבאתי איתי מהבית, שמזכיר לי שיש דברים שאני יכולה לשלוט בהם.
שמלה עם תזכורת פשוטה וחשובה לעצמי ולבן הזוג שלי. הוא, שרואה את הכיתוב מול העיניים, יכול להזכיר לי, לעזור לי בתהליך ולהרגיש משמעותי.
שמלה שמאפשרת גישה נוחה לבדיקות, ובאותו זמן שומרת על הפרטיות שלי ואינה פתוחה מאחור.
שמלה שהיא מתנת לידה נפלאה ומעצימה לעצמי, שאנצור בלב ובארון ואשמור לי לתמיד למזכרת.
בדיוק שבוע לפני הלידה שמלת הלידה הלבנה שלי מוכנה. אני מחזיקה אותה סוף סוף בידיים שלי. ממששת. מתרגשת. מתפעלת מהמענה שהיא נותנת לכל מה שרציתי. אני אפילו מספיקה לצלם מזכרת בצילומים של הרגע האחרון.
הריון שלישי. שבוע 38. אני עומדת מול הארון ואורזת תיק ללידה. כבר לא מתלבטת. שמלת הלידה הלבנה שלי ארוזה בתיק הלידה, ממתינה בסבלנות לתרום את תרומתה.
רובנו לא מעלות על הדעת שאנחנו יכולות ללדת בבגדים שלנו. דעי שזה אפשרי! פשוט צריך לבקש. בכל הלידות ילדתי בבגדים שלי. זה נתן לי תחושה הרבה יותר נעימה ותרם לחוויה טובה.
אם אהבת את ״שמלת הלידה הלבנה שלי״ ואת רוצה גם לעצמך או כמתנת לידה למישהי שאת אוהבת, עכשיו את יכולה להזמין אותה כאן.
תודה גדולה מעומק לבי למעצבת האופנה הנפלאה סימה דניאל שהפכה את החזון שלי למציאות!
תודה לסלונה, בנק לאומי ודיגיטליות בעסקים שהפגישו בינינו ובזכותם נוצר שיתוף הפעולה המיוחד והמרגש הזה.
#כזה_עוד_לא_היה_פה
#שמלת_הלידה_הלבנה_שלי
#חופש_בחירה_בלידה
#חופש_לבוש_בלידה
#ללדת_בטוב
My white birth dress
©️ כל הזכויות שמורות לאיילת קלימי, ישראל, 2019