רפסודה / טובי סופר

הפלגה ב"רפסודה" – ספר שיריו החדש של טובי סופר, זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020.
שירתו של טוּבִי סוֹפֵר מדויקת, אישית מאוד ונוגעת בקו הדק, העור המרגיש, שבין הלב למציאות חיינו, חייו

אינני יודעת מדוע, אך בקריאה ראשונה דמעתי כמעט בכל שיר. היכן נוגעים השירים האלה? האם בתחושתנו שלנו, או אולי בתחושות המחבר המבטא גם את מה שבנו, ברגישות ובדיוק בטוח ומודע לעצמו.

החיבור המיוחד של סופר להוריו הניב שירים יפים, מדוייקים המבטאים את הקשר העמוק שניטע בו, שחסר לו ושבונה אותו.
בספר זה, מוקדשים רוב השירים לאמו שהלכה. אמו היא זאת המופיעה מולנו – על אביו כתב בספר קודם שלו – ועליה בעיקר הוא כותב. הקשר הקדמוני העמוק בין בן לאמו. בין ילד לאמו.
קשר שלא מסתיים גם לאחר לכתה.
הוא מדבר אליה, הוא אפילו רואה אותה.
במין הסכמה אילמת היא מופיעה לעיניו ונעלמת כמתבקש מהיעדרה מהעולם.
שיריו עוררו בי געגועים לאמי שלי שכבר איננה.
אמהות היא אדמה, היא בסיס, היא החומר.
השיר הוא הרוח הנופחת בה נשמת חיים לאחר לכתה
הכאב הוא המתנה שנשארת בנו, מחזקת את החיבור הנצחי הזה.
מוליך אותנו הלאה בכוחות חדשים כי אמא תמיד איתנו.
לעולם אין היא עוזבת.
כך על פי טובי סופר.
..
"רפסודה" – ספר שיריו החדש והשלישי של טוּבִי סוֹפֵר, שרואה אור בימים אלה בהוצאת צבעונים, יוצא אל אוהבי השירה שבע שנים לאחר ספר שיריו הקודם "עם כל הכבוד לגשם". בימים אלה זכה טובי סופר בפרס אח"י לשירה לשנת 2020 מטעם האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות.
טובי סופר הוא משורר שלא ממהר. הוא מקפיד לקחת פסקי זמן ארוכים מאוד בין כתיבת שיר לשיר ובין ספר לספר.
בראיון שנתן לאחרונה לרון נשיאל בתוכנית הרדיו "מגזין שבת", ששודרה בכאן ב', סיפר סופר כי הוא פועל בזמן משלו. לדבריו, כדי לכתוב שירים הוא חייב להיקלע למצב של "מוזה" ובלעדיה הוא לא יכול להעלות על הכתב אף לא מלה. לדבריו, השירים מתרוצצים בראשו שבועות ושנים, אך כדי לחלצם מראשו הוא חייב שתשרה עליו מוזה. לדבריו, מכיוון שהמוזה מגיעה לבקרו בזמנה שלה, הוא מסתפק בכתיבת שלושה עד חמישה שירים בשנה.
ואכן, בספר החדש נכללים 36 שירים, שנכתבו בין השנים 2014 ל-2020. רוב השירים ראו אור בשנים האחרונות בעיתונות הכתובה, בכתבי עת, בטלוויזיה וברדיו ויש בו גם 11 שירים חדשים.
השירים קצרים, מדויקים, חסכניים במלים, וחלקם הפכו מוכרים מאוד משום שבמהלך השנים, עד לכינוסם בספר החדש "רפסודה", הם זכו לחשיפה גדולה בכלי התקשורת ולשיתופים רבים של גולשים ברשתות החברתיות.
במרכז הספר עומד מחזור השירים "כך אני מתגעגע אל אמי" ובו שמונה שירי געגוע לאמו ז"ל של המשורר.
שניים מהם, "אהבה בימי קורונה" ו"כך אני מתגעגע אל אמי" מובאים כאן:

הנה אחד השירים האקטואליים לימינו, האקטואליים לימיו של המשורר תמיד (ע' 28)

אַהֲבָה בִּימֵי קוֹרוֹנָה / טובי סופר

עַכְשָׁו, בִּימֵי קוֹרוֹנָה,
צָפִיתִי בְּסִרְטוֹן שֶׁל גֶּבֶר
הָעוֹמֵד מוּל חַלּוֹן אִמּוֹ
וְשָׁר לָהּ "אִינְתִּי עוֹמְרִי".
"אַתְּ חַיַּי, אַתְּ כָּל חַיַּי," הוּא שָׁר,
וּבִגְלַל אַהֲבָתוֹ
הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְחַבֵּק אוֹתָהּ,
שֶׁמָּא תִּדְבַּק בָּהּ הַקּוֹרוֹנָה,
שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה זֹאת אַהֲבָה.
וּבִגְלַל אַהֲבָתָהּ
הִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת כְּנָפָהּ.

וַאֲנִי, שֶׁאִמִּי כְּבָר לֹא כָּאן,
עוֹמֵד בַּחַלּוֹן וְאוֹמֵר לָהּ:
"אַתְּ חַיַּי, אַתְּ כָּל חַיַּי
וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי."
וְאִמָּא שֶׁלִּי קְרֵבָה.
וְאִמָּא שֶׁלִּי יְכוֹלָה.

ומי שאיבד את אמו יחוש בעצמותיו את השיר הנוגע הזה (ע' 29):

כך אני מתגעגע אל אמי / טובי סופר

אֲנִי מִשְׁתַּהֶה בַּחַלּוֹן, אֲנִי רוֹאֶה בַּחֲלוֹם.
וְזֶה תָּמִיד, וּבְכָל מָקוֹם:
בְּלֶכְתִּי בַּדֶּרֶךְ,
בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי –
רַק אִמָּא שֶׁלִּי,
אִמָּא,
אִמִּי, אִמִּי.

..
ואיפה האב בסיפור הזה?
בספר שיריו הקודם "עם כל הכבוד לגשם" הקדיש סופר מחזור שירים לאביו. שם המחזור היה "לְיַד הַזְּדַאבּ". זדאב הוא צמח בושם (שמו הבוטני: פיגם מצוי) שעולי עיראק משתמשים בו להבדלה. בספר החדש מפרסם סופר על אביו את השיר "שתי מלים" (ע' 35):

שְׁתֵּי מִלִּים / טובי סופר

שְׁתֵּי מִלִּים שֶׁאָמַר לִי אָבִי
לִפְנֵי לֶכְתּוֹ
פּוֹעֲמוֹת בְּעוֹרְקַי,
מְשִׁיבוֹת מַיִם אֶל חַיַּי.

זהו שיר קצרצר, העוסק בכוחן של המלים. עם זאת מקפיד המשורר שלא לחשוף מהן שתי המלים שאמר האב ואשר משמעותן בחיי הבן כה רבה, שנים אחרי שנאמרו.

ומכאן – אל הרדיו. סופר מעיד על עצמו כי הוא מאזין מושבע של תוכניות רדיו. לדבריו, במשך שנים התנגן בראשו השיר "מאזינים מטלפנים לרדיו", ורק לאחר שנים, כששרתה עליו המוזה, הוא הצליח לחלצו מראשו ולהעלותו על הכתב.
מבטו של המשורר ייחודי. אתם רואים/שומעים שדרן ברדיו ועצות מומחים, הוא רואה חיים של בדידות (ע' 17) –

מַאֲזִינִים מְטַלְפְּנִים לָרַדְיוֹ / טובי סופר

מַאֲזִינִים מְטַלְפְּנִים לָרַדְיוֹ
וּמְבַקְּשִׁים דְּבָר מָה.
הֵם מִתְיַעֲצִים עִם הַמֻּמְחֶה
וְתָרִים אַחַר שִׁיר נִשְׁכָּח.
מָה הֵם שׁוֹאֲלִים,
אִם לֹא אַהֲבָה אֲבוּדָה
וְיַלְדוּת מְחוּקָה
וְאֶת אִמָּא וְאֶת אַבָּא
וּפָחוֹת בְּדִידוּת בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה.
וּכְאִלּוּ הַשַּׁדְרָן בּוֹדֵד פָּחוֹת מֵהֶם:
"הִשָּׁאֲרוּ עִמָּנוּ," הוּא אוֹמֵר,
"אַל תֵּלְכוּ לְשׁוּם מָקוֹם אַחֵר."

..
ומה העניין בכתיבת שירה?
בקטע פרוזה פיוטית יחיד וקצרצר מפרסם סופר את עניינו שלו בכתיבת שירה.
במילים הפשוטות, הכנות והחשובות האלה (ע' 56):

הֶעָרָה בְּעִנְיַן כְּתִיבַת שִׁירָה / טובי סופר

אֲנִי קוֹרֵא בָּעִתּוֹנִים רַאֲיוֹנוֹת עִם מְשׁוֹרְרִים. רַבִּים מֵהֶם מַסְבִּירִים לַקּוֹרְאִים כִּי בְּשָׁעוֹת קְבוּעוֹת הֵם יוֹשְׁבִים לִכְתֹּב. הֵם כּוֹתְבִים, וִיהִי מָה. כִּי בַּעֲבוּרָם כְּתִיבָה הִיא סוּג שֶׁל עֲבוֹדָה. בִּרְשׁוּתְכֶם, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהָעִיר כִּי בְּסִמְטָתִי הַצָּרָה אֵין שָׁעוֹת לַשִּׁירָה, וְלַשִּׁירָה אֵין סֵדֶר יוֹם יָדוּעַ מֵרֹאשׁ. הִיא סוּג שֶׁל נְבִיחַת כֶּלֶב אוֹ צִיּוּץ צִפּוֹר אוֹ פַּרְפַּר בִּמְעוֹפוֹ אוֹ צְפִירָה שֶׁל נַהָג מְיֹאָשׁ תָּקוּעַ בִּפְקָק. מַשֶּׁהוּ כָּזֶה.

..
על עטיפת הספר ציור של רפסודה, פרט מתוך ציורו הנפלא של פיטר ברויגל האב, "מגדל בבל"
וזה מתחבר עם השיר המסביר הכל, מה עושה המשורר עם כל הזיכרונות, עם החפצים שהשאירה האם שהלכה?

"אִמָּא, מִכָּל אֵלֶּה
אֶבְנֶה רַפְסוֹדָה
וְאָשׁוּט כָּל יַמִּי
בְּאוֹקִינוּס אַהֲבָתֵךְ
" (ע' 23)
..
על המחבר:
טוּבִי סוֹפֵר הוא זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020 מטעם האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות. הוא בוגר החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב.
"רפסודה" הוא ספר שיריו השלישי.
בשנת 1980, בהיותו חייל בשירות חובה, ראה אור ספר שיריו הראשון "להיות עץ" (הוצאת אל"ף) בסיועה של המשוררת דליה רביקוביץ.
בשנת 2004 הוציא ספר לילדים "עץ עם עיניים", המביא את סיפורו של אחרון עצי היער.
בשנת 2014 הוציא ספר שירים שני "עם כל הכבוד לגשם" (הוצאת פואטיקה)
בשנים האחרונות מתפרסמים שיריו בעיתונות הכתובה, בכתבי עת, בטלוויזיה, ברדיו ובבמות ספרותיות.
אחדים משיריו הולחנו.

..