קציצות כרובית לשבת -נכתב ב 31.10.14
2-כרוביות, כן נזכרתי שקניתי השבוע בצרכנייה והן במקרר
2 כוסות קוואקר, תכף נבדוק שיש לי
תבלינים: מלח, פלפל, כורכום, מוסקט ,פלפל שחור וגם פלפל אדום יבש ,קינמון, או קינמון זה טוב השילוב הזה של פלפל שחור וקינמון תמיד מעלה בי תחושה של בית למרות שסבתא רבקה שלי בשלה עם מלח פלפל סוכר וזהו. משהו בשילוב הזה מזכיר לי נשכחות לא שבמשפחתי העזו לבשל עם קינמון? עוגת תפוחים מקסימום אך אני ומוחי מוצאים כי זה שילוב מאוזן בין ימין אדון פלפל שחור לשמאל גברת קינמון.
נתחיל לבשל מי זה נתחיל לבשל אתם שואלים? אני וסבתא צילה שלי , בכל שישי אחה"צ היא מתייצבת במטבח עם חלוק סינר שפעם הייתה לו דוגמת פרחים כחולים אך הכביסות והאקונומיקה מחקו אותם, חלוק סינר זה פטנט כזה שאחרי שהחלוק סיים תפקידו חבל היה לזרקו אז גזרו לו את השרוולים ועם שני הכפתורים שנותרו לנפשם הפכוהו לסינר. לרגליה נעלי בית כחולות שכל נעל יש לה תבנית משלה .רגליה התעקמו עם השנים והמשא ובעיקר העצם הבולטת לפני הבוהן מציקה לה במיוחד לא מצאה היא סנדלר מומחה שיצליח ליצור נעלים מתאימות לתבנית זו שחרצו השנים הכאב והעבודה הקשה רק נעלי בית כחולות אלו ,האזינו לקולה ונלפתו סביב עצמותיה . את מעט השער שנישאר לראשה אוספת היא במסרק פלסטיק חום שגם בו נתן הזמן עתותיו ובמקום 10 יש לו 7 שיניים אבל לנו לא אכפת. סבתא שלי סבתא צילה מתייצבת כל יום שישי לפנות ערב במטבחי יש לנו מסורת כזאת ארוכת שנים 19 שנה בדיוק מאז שנפטרה והסתלקה לה מן העולם הזה. השאירה לי סבתא שלוש תמונות
תסלחו לי, אני צריכה להפוך את העופות בתנור ולערבב שוב את עיסת קציצות הכרובית.
שלוש תמונות נשארו לי סימני דרך במבוכי הבישול. כל תמונה הפקדתי למשמרת באחד מספרי הבישול האהובים שלי. את הספרייה מקשטים כשלושים ספרים לערך, אך רק שלושה מהם אהובים עלי במיוחד .לפעמים בלילות שהשינה שוב חומקת ממני לוקחת אני את אחד הספרים ומעבירה דף אחרי דף ומיד עולים ניחוחות וצבעים זיכרונות וסיפורים. מנמנמת אני מול הטלוויזיה כשספר הבישול נח בחיקי ומתכננת אני את הארוחה הבאה מוסיפה ומתבלת מערבבת וקוצצת גורסת וחולטת וסוף, סוף נרדמת לא לפני שהנחתי את תמונתה של סבתא בעמוד אליו הגעתי במסעותיי הקולינריים על מנת שתשמור לי על המתכון .
הוצאתי את תבנית העופות מהתנור התבנית היא רק לאבא שלי שגם הוא כבר סבא .אבא ואני נשארנו אחרוני אוכל הבשר במשפחתנו.
בצהריים בישלתי את הכרובית והבשלנים בינכם מבינים כי הריח שהתפשט בבית אילץ אותנו לפתוח את כל החלונות והדלתות עד יעבור הפגע. פרקתי את ראשי הכרובית המבושלים וסחטתי מהם את הנוזלים את פרחי הכרובית הנחתי במסננת ליד תחמיץ הסלק על השיש שינוחו ויגירו נוזלים.
בחמש לפנות ערב, ערבבתי את עיסת הכרובית עם קואקר, 4 ביצים מלח פלפל ובעוונותיי הוספתי גם סוכר חום ככה זה שמבשלים מהזיכרון שהבנתי את גודל החרפה התקשרתי ליעלי ושאלתי אותה מתי את מגיעה היום? עם מי את באה מתל אביב? את נשארת לישון? אה דרך הגב את זוכרת את מתכון קציצות הכרובית שלך? עם מה את מתבלת? סבתא התיישבה ליידי עם כוס תה לא תיי ,תה ובאצבעותיה המסוידות שכל מפרק משמיע צליל משלו בלי קשר לסולם או מודוס צוחקת היא ואומרת לי גם היא בישלה ככה מהזיכרון אימא שלי הייתה אומרת לי: "כמה שלוקח" זה הכמות, וצוחקת למשמע קולה של סבתא חיה אימא שלה סבתא של אבא שלי. תבינו שכשמבשלים עם סבתא צילה בערב שישי הזמן נעלם ורק התבלינים נשארים.
יעלי מסבירה לי מה עושים ואני מקשיבה, מסתכלת על סבתא צילה השותה תה ,צועקת לכלב גוליית שלא יציק לחתולים ,בודקת בתנור כי תפוחי האדמה מוכנים ושואלת את יעלי מהיכן המתכון ? יעלי משיבה כי זה שדרוג מתכון הכרובית של סבתא דינה ז"ל, חמותי, אז איך יתכן שאין בו כמון? אני שואלת, סבתא דינה הוסיפה כמון לכל תבשיל ולדעתי גם לכל עוגה, היא הייתה מאוהבת בכמון וכשסבתא דינה אהבה היא אהבה הרבה.
טיגנתי את הבצל וטחנתי אותו בבלנדר כי עיסת הבצל הטחונה, אני מסבירה לסבתא צילה תאחד ותדביק טוב יותר את הקציצות סבתא צוחקת ואומרת אתן הצעירות עם כל המכשור החדש , בזמננו את יודעת כמה קשה היה לסחוט את הסדינים הלבנים אחרי שהתבשלו להם בפיילה מהנחושת עם אבן הכחל שילבינו? אוי ווי . ערבבתי בידיים את הכרובית הקואקר הבצל הטחון וארבע ביצים מלח פלפל וכן מודה באשמה גם סוכר. שוב התקשרתי ליעלי להודות כי שכחתי לרשום את התבלינים רק הפעם הנחתי לפני את ספר המתכונים שלי, זה שרק מעטים זוכים בכבוד להירשם בו, בכל דף שבושל נשארו עדים למזכרת, טיפת שמן, קמצוץ עגבנייה חתיכת בצק ואפילו שוליים חומים ממתכון שנענש והוצא אל מחוץ לחוק. ליד כל מתכון רשומות הערות: נפלא, מגעיל, הבצק עבה מדיי, חסר מלח, מתוסבך ועוד.
יעלי שוב חוזרת על רשימת התבלינים וסבתא צילה נחה לה בכורסתה המונחת ליד החלון וצופה כהרגלה בכל יום שישי, בסרט ערבי. תמיד בסרטים אלו היא מספרת לי בכובד ראש סבתא שלי שלמדה באקסטרני מתמטיקה קראה את טולסטוי וידעה את תפילות ישראל .סבתא שלי, שהיום היינו אומרים התמכרה, פעם לא אמרו מילה כזאת, התמכרה לסרטים הערביים בימי שישי. היא אמרה לי כי הם מהחיים ושיש בהם הרבה חוכמת חיים.
אז ההיא פטימה שהגיעה מהכפר התאהבה ביוסוף אבל ההורים שלו לא מסכימים לקבלה כי היא ממעמד נחות יותר ובכלל הם שידכו את יוסוף לסלימה…..לאט היא מתרוממת מהכורסא, משחילה את כפות רגליה לנעלי הבית הכחולות מנגבת את עיניה במגבת המטבח שספגה אל קירבה את כל תבשילי היום וניגשת לשיש.
מנשקת אני את התמונה של סבתא שלי בה היא מחייכת אלי בכל שישי בערב מניחה את התמונה בדף המתכון הנבחר מנגבת את ידיי במגבת המטבח, מוחה את דמעותיי שלא מהבצל הקצוץ ומערבבת את הרוטב, עגבניות ,בצל ,כורכום ,קינמון ,מלח פלפל, עלי דפנה ופלפל אנגלי, שוב פותחת את הדף ועוברת על רשימת המצרכים לראות כי לא השמטתי דבר מקציצות הכרובית של יעל שהן שדרוג המתכון של סבתא דינה , רות תות נכנסת הביתה ושואלת אימא תגידי אפשר להשאיר פה את לייקה (הכלבה)? מתקרבת היא בדילוגי אילה שלוחה בשדה אל הסיר מריחה, טועמת ואומרת בעדינות שכדי כי אחכה ליעלי היא כבר מגיעה שהיא תתבל את התבשיל. סבתא ואני צוחקות ככה בלב פנימה מכינות עוד כוס תה לוקחות עוגייה מהקופסא יושבות בסלון ליראות את סוף הסרט רגע לפני כניסת השבת.