(צלמת -רות לוין)
פרולוג -לכולנו יש עניינים בחיים, לכולנו יש זיכרונות לא נעימים מהעבר ,ולכולנו יש התנהלות, דפוס, אמונה, ששוב ושוב עוצרים אותנו ולא מקדמים. למשל: פחד מבחינה, פחד להגיש מועמדות, פחד להגיד לא, פחד להגיד זה לא מתאים לי ועוד. בשלב מסוים בחיינו אנחנו מחליטים לקבל עזרה בתהליך השינוי, למשל-למה עד עכשיו לא התחתנתי או למה כל הזמן מפטרים אותי או הגיע הזמן לספר מה קרה . זה השלב בו אנחנו מחליטים לעשות שינויי וללכת לטיפול.
אנחנו עדין לא מבינים את מלוא האחריות שלקחנו על השינוי בחיים. יש הקלה מאד גדולה כי סוף סוף אנחנו לא לבד, משהו מקשיב לנו, אך זה רק שלב ראשוני בתהליך. השלב שבו אנחנו צריכים לקחת אחריות ולעשות מעשה במציאות הוא השלב הקשה, אך אנחנו עדין לא שם
אז מדוע זה קורה? מדוע מטופלים רבים עוזבים אחרי המפגש הרביעי?
במפגש הראשון פורקים את הסיפור, לפחות את חלקו ואז יש הקלה עצומה, כמו פצע מוגלתי שנפתח והניחו עליו אנטיביוטיקה ותחבושת.
במפגש השני – בו אנו לוקחים את הנתונים הכרונולוגיים ופרופיל ההתנהגות שמסבירים איך הגענו לאן שהגענו, ממתי הפצע? מי פצע אותנו? כמה שנים הפצע פתוח? למה בחרנו שלא לטפל בו איזה יתרון יש בפצע פתוח ומדמם (אולי אנחנו רוצים שיראו אותנו, ירחמו עלינו? התייחסו אלינו?) ועוד .עדין אנחנו בחוויה "סוף סוף אני מטפל בעצמי, הוקל לי, איזה כף.
במפגש השלישי מתחילים לפתוח את המידע וחוויות אסוציאטיביות עולות, ואז מתחילה אי הנוחות, אולי בכלל ככה טוב לנו עם הפצע הזה, אנחנו רגילים לזה, מה יקרה אחרי שהפצע יתרפא?
אנחנו כבר רגילים שנים לחיות ככה
ואז מגיע המפגש הרביעי -במידה מסוימת נקודת האל חזור -זה המפגש בו מקבלים החלטה רוצים שינויי או לא. לכן הקושי. האם גם אתם החוויה הזאת? תתקשרו להתלבט ביחד
זהרה לוין מטפלת בשיטת מוח אחד 050-5236587
