מחזה זה הועלה לראשונה באקדמיה למוזיקה בברוקלין ולאחר מכן על במות ברודוויי. הוא אף זכה לעיבודה הקולנועי של ברברה סטרייסנד בשנת 1983 (בו גילמה סטרייסנד את התפקיד הראשי ואף ביימה אותו) והוא נחרט בתודעת הצופים. גם בתאטראות בארץ הוא הועלה מספר פעמים ונראה כי לא נס ליחו. זהו העיבוד הרביעי של המחזה בארץ. הוא הועלה לראשונה בתאטרון "הקאמרי" בשנת 1980 בכיכובה של ג'יטה מונטה לאחר מכן בבית הספר למשחק "בית צבי" ובשנת 2010 בהפקת תאטרון "הקאמרי" יחד עם תאטרון "חיפה" בכיכובם של אולה שור-סלקטר ויחזקל לזרוב.
המחזה "ינטל" הוא עיבוד של סיפורו הקצר של בשביס-זינגר, "ינטל, בחור ישיבה" יחד עם המחזאית לאה נפטולין. גיבורת המחזה היא בתו של רב העיירה יאנעב, ינטל. בניגוד למקובל, היא לומדת בסתר תורה יחד עם אביה ומסרבת להתחתן. עם מותו של אביה, מחליטה ינטל להתחפש לבחור ישיבה. היא קוראת לעצמה אנשל, על שם אחיה שנפטר ומחליטה וללמוד תורה במקום אחר. היא מגיעה לעיירה ביחוב, מתחברת עם בחור ישיבה בשם אביגדור ולומדת תורה עם שאר תלמידי הישיבה. העלילה מסתבכת כשהיא מתאהבת באביגדור שבכלל מאורס להדסה. האירוסין שלו להדסה מתבטלים כשמתגלה האמת אודות סיבת המוות של אחיו של אביגדור. עם כל הצער שבדבר מבקש אביגדור שאנשל, חברו הטוב ינשא להדסה. ינטל מסכימה לעשות זאת כדי לשמח את אביגדור ולהמשיך להיות קרובה אליו. הדסה שכואבת את ביטול האירוסין מסכימה ומתחילה לפתח רגשות לאנשל. אך כל סוד סופו להתגלות וזה רק ענין של זמן עד שהאמת תתגלה ועמה שברון לב.
מחזה זה מזכיר במעט את ספרו "העבד" בו דן ברומן בלתי אפשרי בין יהודי וגויה ועל היחס של הסביבה כלפיהם. "ינטל" הוא גם רומן בלתי אפשרי אך הסיבה פה היא שונה. הפעם מדובר ברצון האישה ללמוד ולדעת כמו הגבר, רצון שלא מכובד על ידי הסביבה. ולמרות שלכאורה נשמע שמחזה זה אינו רלוונטי לתקופה בה אנו חיים, שכן כיום נשים לומדות, עובדות, זכאיות להחליט אם להתחתן או לא ואף להביא ילדים כאימהות יחידניות. יחד עם זאת עדין לא ניתן לראות נשים לומדות דברי תורה מרבנים כפי שלומדים תלמידי ישיבה. מעבר לכך, המחזה מעלה נושאים חשובים – הגשמה עצמית מול תכתיבי החברה ופמיניזם לעומת מוסדיות. לכן מחזה זה עדין רלוונטי. וכמו שנאמר בסיום המחזה, "האמת? האמת? לפעמים מסתתרת כל כך עמוק כך שככל שתחפש אותה יותר ,אין סיכוי שתמצא אותה."
המחזה מאוד נהיר לקהל הצופים בתאטרון וזאת בשל עבודתם הנאמנה של דן אלמגור ומשה קפטן על הנוסח העברי והפזמונים. שילוב הטקסטים השנונים עם המוזיקה של יוסי בן נון תורמים ליצירת האווירה היהודית המתבקשת, במיוחד בסצנות החתונה השמחות ורוויות האדרנלין. יחד עם זאת, מכיוון שפזמונים אלה באו לידי ביטוי בהפקה הקודמת בתאטרון "הקאמרי" כדאי היה לגוון ולעשות שינוי על מנת לחדש. גם התפאורה (סבטה ברגר) מינימליסטית מדי והגוון השחור כבד מדי. ניתן היה לשבץ הגיגי תורה שהיו תורמים ערך מוסף להצגה. יחד עם זאת הבימוי המדויק והקצבי (רפי ניב), התנועה הנפלאה של טולה דמארי במיוחד בקטעי הריקוד החסידיים, התאורה (אמיר קסטרו) המתוזמנת וליהוק השחקנים המצוין עושים עבודה נהדרת ומביאים לבמה עיבוד מרגש שכיף לצפות בו.
לתפקיד של ינטל החליט תאטרון "הבימה" להמר על הזמרת רוני דלומי. דלומי משחקת כבר שנים בתאטרון "הבימה" בשלל תפקידים במחזות זמר. לקחת אותה לתפקיד משחק ראשי הוא סיכון. אך דלומי מוכיחה את עצמה ומראה כי בנוסף לקולה הערב והמהפנט היא שחקנית מוכשרת ומרגשת לא פחות. אלכס קרול כאביגדור פרפורמר נהדר והכימיה ביניהם מורגשת וגם ווקאלית הם עושים דואט מצוין. יש לציין את השחקן דב רייזר שמגלם גם את אביה של ינטל הרב וגם את אחד החייטים. רייזר פשוט נפלא – הוא שופע אנרגיות ומשעשע. גם עדנה בליליוס הזכורה מהסדרה הקומית "סברי מרנן" מגלמת את אמה של הדסה, בתפקיד קטן ומדויק שנחרט בתודעה.
