פואטיקמרה /סיגל זהבי, נורית בהונקר

..פואטיקמרה – דיאלוג קולנועי בין שירה לצילום

שירה: סיגל זהבי

צילום: נורית בהונקר

פורמט אלבומי מהודר – 27.5/22.5

הוצאת "צבעונים"

החיבור האמנותי הזה כל כך מתבקש וטוב שקמו הנשים המופלאות האלה, עשו זאת ולימדו אותנו משהו על שיתוף פעולה ועל פירגון הדדי.

יצירה נשית כפול שלוש – שירים בעברית, תרגום לאנגלית וצילומים – לנשים ולכל השאר..

שיריה של סיגל זהבי נדירים בישירותם, בחדות האמירה הנוקבת.

מילים ארוגות בין חמלה וכעס, בין הכלה ואהבה רבה והצילומים המתכתבים עימם פרושים על דף רחב בעוד השירים חולקים עמוד אחד לעברית ולתרגום האנגלי לשיר.

סיגל אינה מתייפייפת במילים, היא אומרת את שעל ליבה כמו יצאה למשימה מגבוה להביא בשורה, לנחם להבטיח ולאהוב ולהזהיר.

כמה טוב שיש ספר כזה.

כמה טוב שקיבלתי אותו מהאמניות הנפלאות האלה המביאות מלוא החופן תובנות ויופי.

צילומיה של נורית בהונקר יפהפיים, הולמים את השיר הנלווה וגם עומדים בפני עצמם בענווה ובצניעות אומרים את דברם, את שירתם השותקת.

כל שיר הוא תמונת מצב.

כל צילום הוא שירה אילמת – סיפור בפני עצמו. מה שאתם רואים שם, זה מה שיש שם.

כי כזוהי האמנות – משיצאה מן האמן הרי היא שלכם לחלוטין.

ומעט מן היצירות:

שירה הענק של סיגל "מבחן עץ המנדרינות" הביא לי נחמה גדולה על ימים של סבל של אמי שזכתה לראות נינים וחתונת נכדים וזה היה שכרה בתוך שנים ארוכות וגם קשות. החיוך שזרח אז על פניה בלתי נשכח…

מבחן עץ המנדרינות

אִם סָפֵק יְדַקֵּר אֶת לִבְּכֶם
לְהַעֲרִיךְ אֶת חַיַּי, אִם לָאו,
קְחוּנִי, יְלָדַי, לְהַבִּיט
בָּעֵץ הֶהָרֶה פֵּירוֹתָיו.

וּמוּל הַכְּתוּמִּים הָאֵלֶּה
שֶׁאוֹר יוֹם מְגַלֶּה חֶמְדָּתָם
תִּתְעוֹרֵר בִּי אוֹתָהּ יַלְדָּה
שֶׁאֲנִי שֶׁהָיִיתִי מִזְּמַן.

וְאִם אֲחַיֵּךְ נְבוֹכָה
מוּל הַיֹּפִי הַזֶּה, הַפָּשׁוּט
תֵּדְעוּ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים
שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצָה לָמוּת.
..

והצילום הנלווה – דמותה של קשישה יפהפיה ופניה מוארות

והנה שיר צולף, צובט וכואב –

ניהול סיכונים

לְמָשָל, צְחוֹק. מֶחְקָרִים הוֹכִיחוּ:
הִתְפָּרְצוּת פִּתְאוֹמִית שֶׁל צְחוֹק
עֲלוּלָה לִגְרֹם לְקֶרַע בַּוֵּשֶׁט.
חַדְרֵי-הַלֵּב, יֵשׁ חֲשָׁש שֶׁיּוּצְפוּ.
זֶה לֹא מַצְחִיק, אַתָּה הֲרֵי
עָלוּל לְהִתְפַּקֵּעַ, לְאַבֵּד
שְׁלִיטָה בַּסּוּגָרִים, לְקַעְקֵעַ
אֶת מַרְאִית הָעַיִן
שֶׁטִּפַּחְתָּ בִּפְנֵי אַחֵרִים,
וּבְשׁוֹךְ הַצְּחוֹק לִשְׁאֹל
בְּקוֹל רָצוּץ מוּל הַמַּרְאָה:
מִי אֲנִי – בַּחוּץ אָפוֹר,
בִּפְנִים רֵיק נוֹרָא.

צְחוֹק הוּא רַק דֻּגְמָה אַחַת,
לֹא הֲכִי רְצִינִית.
מַפְחִיד פִּי כַּמָּה לְפָרֵט
אֶת הַסִּכּוּן בְּשִׂמְחַת אֱמֶת.

והצילום המופלא של נורית, איך לא – מוקיון

הספר מחולק לשלושה שערים עם שמות מבטיחים: "לימודים אקסטרניים", "אין בך שקט" ו"עכשיו, שיתהפך העולם"

סיגל מתגלה כאישה סוערת, בעלת הומור פרוע מעט, רגישה ומרגשת ובמילים חדות נוקבת.

צילומיה של נורית ליריים ויפים עומדים בפני עצמם בעוצמת ביטוי מרגשת ומתכתבים באופן תואם המעמיק ומרחיב את נקודת המבט, את השיר.

והנה קטע מהשיר "ושננת" –

וְשִׁנַּנְתָּ לִבְנוֹתֶיךָ

"בְּשִׁכְבֵּךְ, בְּקוּמֵךְ, בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתֵךְ,
בַּחֲנָיָה, בִּבְרֵכַת שְׂחִיָּה, בַּמּוֹעֲדוֹן,
בַּמִּסְדְּרוֹן, בְּשֵׁרוּתִים צִבּוּרִיִּים, בַּמַּעֲלִית,
בְּכִכַּר הָעִיר, בַּלַּיְלָה, בְּיוֹם
בְּכָל מָקוֹם הַי זְהִירָה:
גּוּף מְשֻׁלָּשׁ הוּא תַּמְרוּר אַזְהָרָה.." (קטע מהשיר)

..
והשיר רומן – משהו קצת יותר ורגוע..

רומן

אַתָּה שׁוֹאֵל
אֶת מִי אֲנִי קוֹרֵאת עַכְשָׁו, כְּלוֹמַר
אֶת מִי אֲנִי מוֹשִׁיבָה עַל בִּרְכַּי
אוֹחֶזֶת בִּשְׁתֵּי יָדַי,
אֶת מִי אֲנִי מַזְמִינָה
לַחֲדַר לִבִּי, לְמִי אֲנִי נֶאֱמָנָה

התמונה הנלויית מופיעה על כריכת הספר – צילום של נורית בהונקר
..

הנה עוד צילום שכבש את ליבי ואת מחשבותיי – "שושבינות" – הצילום הנפלא הזה גרם לי לתהות מולו ולהשתאות על הסוד הטמון בו, על הסיפור שיכולתי לספר לעצמי, שלוש ילדות/שושבינות לבושות לבן על רקע ורוד – קסם ותום ילדות – ופניהן אינן גלויות לנו. צילום כובש ומסקרן. השפעה מתמשכת של צילום.
"שןשבינות"/ נורית בהונקר

"לכל אחת שמלה ותהילה" כתבה סיגל זהבי בשירה הנפלא "שושבינות", המקביל לצילום הזה.
ומאחר שזה ספר של נשים, שנכתב בעיקר עבור נשים, אז קחו לכן זאת כצידה לדרך.