האמת מתרגשת…
מאז הולדת הנכדים לא התרגשתי כך… וזה היה כבר מזמן…
כשהכריזו עלי "אזרחית ותיקה" לא התרגשתי…
גם כשפרשתי לגמלאות לא התרגשתי ככה כמו עכשיו……
אז היום אני מתרגשת…
איך זה להתרגש…? זה לשים מטרה ולכבוש את היעד…
אז זהו… כבשתי יעד נוסף בחיי הגעתי… לפוסט ה- 100
בקבוצת הבישול שלי "סבתא בישלה ארוחה "
100 פוסטים באמת…? Wלה לא מאמינה…
ו…30 פוסטים בסלון החדש שלי "בסלונה"…
יוו… באמת מתרגשת…
אז זה לא סוד שנשארתי "ילדה"… סבתא… סקרנית…..
כבר בגן בישלתי בחול, הכנתי קציצות ואפיתי עוגיות.
בעצם את הגן לא עזבתי אף פעם… נשארתי שם שנה אחרי שנה…
עד שפרשתי…
שלא תבינו – לא הייתי סבתא גננת עד הפרישה… היו לי תחנות…
גננת… מורה לריתמוסיקה… כותבת סיפורי ילדים עם ערכות המחשה…
בונה ומעצבת משחקי ילדים ומרכזי לימוד לגן… במשך 25 שנה…
אבל גם לא עזבתי לרגע את הסקרנות לבישול…
בבית סבתותי וחמותי הבשלניות שגידלו שמונה ילדים כל אחת…
משם לזכייתי במלכת המטבח בשנת 1984 בעידן של האין "אינטרנט" גם לא מחשב…
ואז… נדבקתי קשות "בחיידק" הסבתות וחמות…
מחלה מחלה… תסמינים ראשונים נראים ברור: בעצם מעצמותיהם, הכל זורם בדמם…
ישר לתוך הידיים… מגיע לאצבעות… ולקורט מלח… ולעין… כן כן לעין…
אצלם אין חצי כפית… רבע כוס… הכל לפי תסמונת "העין"…
הן מחזיקות את השקית קמח בקלילות… מתחילות לפזר בקערה…
מניחות… ושוב משהו בעין אומר להם להרים את השקית ולהוסיף עוד טיפה…
עם היד מפוררת שמרים … סוכר במידת חופן…
קורט מלח בשלוש אצבעות… שמן ככה בסיבובון… חלב ישר מהעטינים של הפרה…
בקוקוריקו של העין… הן ידעו אם יש בביצה חלמון או שניים.
והמתכונים… אף פעם…! אבל אף פעם לא היו כתובים…!
מי יחזירני לליקלוק הצלחות…
היינו מחכים יפה והיא הייתה מוזגת בצלחת לכל ילד וילד… ואומרת "תיהנו…"
אם היינו מבקשים עוד… היתה אומרת "משאללה"
מילה של מיזוג שפות בעולם של מיזוג גלויות…
לא ידענו מזה ספרדים… אשכנזים…
זה היה כל כך…"פשוטי" הכל היה גורמה.
ועכשיו כולנו בסטייל "ראטרו" חוזרים לשורשים לריחות ולטעמים…
לרהיטים, לריצפה, לקופסאות, לפחים, לאמייל שעווניות … לבית סבתא…
ואם בטעמים אנו עוסקים… די כמה כמה אוכל בפסח הזה…?
אני מביטה במראה… לא רואה את עצמי בכלל… כן רואה פירמידה…
ואם זה לא הספיק אז הביאו אותה .. "בגרנד פינאלה" במופלטה…
די… לא רוצה לראות יותר אוכל אני מודיעה…!
מר אדון קהלת… מחייך מה את אומרת… מה ששמעת…!
אין יותר אוכל…!
והוא… בטח צודקת…גם אני לא רוצה לראות יותר אוכל…
"אם הבית" הגיעה ושואלת… מה יש לכם עכשיו צום…?
ואני שואלת למה צום…?
למה אני שמעתי מבחוץ… את אומרת אין יותר אוכל…!
אהה… אני… נכון… והיא אז איזה צום זה החג הזה…?
וממשיכה… כמה כמה חגים אתם "אל יהוד" יש לכם…?
כל חודש חג…
אצלנו הפוך… חודש אין אוכל… ראמדן
וחג הקורבן עיד אל אדחא זה של נביא אברהים…וזהו!
נביא מי… מה את לא מכירה אותו "אבו ישמעאל …"
בטח מכירה… גם אתם מכירים … לא…?
זהו עכשיו אני הולכת לעשות פסח במקרר !!!
מה לא נגמר פסח היא שואלת…? נגמר נגמר…
רק במקרר לא נגמר…
קצת מזה, חופן מזה, וקורט מזה, וטיפה מזה, די מיחזרנו הכל…!
אפילו הכלבה "בדיור מוגן" לא רוצה כלום!
נראה לי היום נאכל סלט… מה אתה אומר…?
את מדברת אלי…? אתה רואה כאן עוד מישהו בסביבה…?
או שגם עיניך רואות פירמידה…?
לפני רגע … שאגת… אין יותר אוכל…!
סלט זה לא אוכל…!
אם כבר סלט אז סלט פּוּשְׁטִי…
הבנות שלי קוראות לו סלט גדול…
הכל חתוך בגדול…
פלחי עגבניות, עגולי מלפפון, סלסולי גזר בקולפן, עגולי בצל אדום, רק כרוב אדום דק,
מקלוני פלפל צהוב ואדום, בזיליקום, זיתים שחורים קלמטה, זיתים ירוקים ענקים.
גבינה פרמז'ן, קוביות בולגרית…
גרעינים דלעת, חמנית, 4-5 קשיו חצוי 3-4 אגוזי אדמה ענקיים
קלויים במקום במחבת…
כף סוכר חום,
חומץ בלסמי שמן זית חצי לימון מלח… ככה וככה… בנדיבות…
ולחם מלא שווה…
זהו פוסט ה- 101 והיד עוד נטויה.
אז מי אמר סלט פּוּשְׁטִי ולא קיבל… מוזמן…
אז אם גם לכם בא להתרגש… לפרגן… תלחצו על התמונה תעשו לייק כי זה מה זה עושה מחדש התרגשות… תודה
