על שני ספרי שירה של סיגל זהבי

2 ספרי שירה יפים, חושפים ומרתקים. בשיריה כותבת סיגל זהבי על הכל, בלי להתנצל ובלי לייפות: "חמש שיחות שלא נענו" ו"אפור ואבוד ומופלא"

חמש שיחות שלא נענו/ סיגל זהבי
הוצאת גוונים
שירה
אפור אבוד ומופלא / סיגל זהבי
הוצאת פרדס
שירה
..

"שִׁירָה צְרִיכָה לְהָעִיד
עַל הָעוֹלָם הֲכִי פְּנִימִי
הִיא צְרִיכָה לְהַרְעִיד
אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁל
מִי (אפור ואבוד ומופלא" ע' 47)

ואכן, סיגל כותבת ומקיימת. כי כאלה הם שיריה. חושפים וחשופים, אמיתיים ונוגעים ומעלים חיוך של יאוש. היא נוגעת במצבי נפש, במצבי חיים ומחטטת בהם וחושפת ללא מסיכות ובלי להתנצל. כמו השירים "אצל הדיאטנית", "אצל הפסיכולג"

חמש שיחות שלא נענו

כבר בשם הספר יש סיפור.. סיפור של רבים מאיתנו. מצבים שאין רואים אותנו, אין שומעים אותנו.
כמו ליצן המקרקס לעצמו.
די היה לי להביט ולראות את סיפורי שלי. ונעצבתי.
הספר, כשמו מחולק לחמש שיחות במסווגות לפי שמות:
חיפוש, טבע שכזה, בדרך, הרהור על טבע הדברים והפילוסופיה האקזיסטנציאלית של הפטפוט.
נראה שלאוךך הכתיבה והאיסוף, אוספת סיגל גם כוח ואומץ לחשוף ולפטפט עימנו. ועדיין לא נכנסתי לשיחות.
הן מרגשות. נוגעות בחששות וברגשות הכי עמוקים, לפחדים הקמאים שבנו. התחושה שאנחנו בסך הכל הצדקה למשהו.

לא מאהבה

לֹא מְאַהֲבָה עָשׂוּ אוֹתִי.
בִּקָּשׁוּ לָהֶם סִפּוּר מִסְגֶּרֶת,
אֶגֶד דּוּ צְדָדִי מִדַּבֶּק, אָלִיבִּי.

וְאִישׁ לֹא הִבְחִין שֶׁנוֹרֵיתִי לַעוֹלָם בְּלִי
פֶּה וְאִישׁ
לֹא שָׁאַל מַדּוּעַ יָדַי הַקְּטַנּוֹת
אָרְכוּ בְּלִי דַּי, הִשְׂתָּרְגוּ מְרֻבֵּי-קְנוֹקָנוֹת
הִסְתַּבְּכוּ וְלָפְתוּ אֶת צַוְּארֵי הוֹרַי זֶה
לָזֶה בִּדְּבֵקוּת
." (ע' 26)

כמי שמוצאת נחמה במילים, שמחתי לפגוש את סיגל זהבי דרך ספרה.
חייכתי לעצמי בעצב ובכאב על המצבים הלא פשוטים מול אמה, מול חלומות ורצונות והאפשרויות.
מול המגבלות שהיא מודעת כל כך לעצמה.
ליכולותיה ולתירוציה.. הזדהיתי עם אמירות חדות שהיא פורשת בשירים .
על כאב מתסכל למרות הנכונות והרצון.
על כניעה:

נכוֹנוּת

אֲנַחְנוּ רְגִילִים לַחְלֹק אֶת חַיֵּינוּ יַחַד,
אֲנִי וְהַבִּלְתִּי צָפוּי. לְעִתִּים הוּא מֵגִיחַ וְלָכֵן
עָלַי לִהְיוֹת בְּעֶמְדַּת הַמְתָּנָה, לְמָשָׁל,
אֲנִי קוֹרֵאת לַשֵּׁנָה, מִתְפַּשֶּׁטֶת נִשְׁכֶּבֶת
לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ עוֹצֶמֶת עֵינַי מִתְמַסֶּרֶת עֵרָה
לְכָל נְשִׁימָה, קְחִי אוֹתִי, שֵׁנָה, קְחִי אוֹתִי, שֵׁנָה
מְזַיֶּפֶת תְּנוּמָה וְנִרְדֶּמֶת.

אוֹ לֹא. (קטע משיר, ע' 14)

מצב נשי מוכר. למרות הקידמה, הפמיניזם, זה עדיין פה. קציצות עם תואר אוניברסיטאי:

סֶקֶר טֶלֶפוֹנִי עַל בּוֹגְרֵי הַאוּנִיבֶרְסִיטָה

בַּמֶּה אַתְּ עֲסוּקָה עַכְשָׁיו?
קְצִיצוֹת.
לֹא, בְּחַיַיִּךְ.
בְּחַיַּי, קְצִיצוֹת,
אוֹהֶבֶת אוֹתַן עִם שׁוּם
אֵין דָּבָר, הַרֵיחַ, טוֹבֶלֶת
עָמוֹק
בְּשֶׁמֶן רוֹתֵחַ.
מִשְׁלַח יַדֵךְ.
יָדָיי. עֲסוּקוֹת. אֲנִי נִזְהֶרֶת
לֹא לְהִכָּבוֹ
ת. (ע' 56)
..

השיר הזה, סיגל מסכמת:
..
לְסִכּוּם

בָּרֶקַע כֹּחוֹת שֶׁנִטְחְנוּ עַד דַּק,
יַלְדוּת קְטוּעָה לֹא מְאֻבְחֶנֶת
וְשָׁלֹשׁ לֵידוֹת טִבְעִיוֹת.

לָאַחֲרוֹנָה יְרִידָה בַּמִּשְׁקָל
גַּם בַּרִכּוּז
חֲלוֹמוֹת, הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת גַּם בְּהָקִיץ.

בַּבְּדִיקָה, מְשֻׁמֶּשֶת בְּמַצָּב כְּלָלִי טוֹב.
אֵין מִמְצָאִים פָּתוֹלוֹגִיִּים
אֲבָל מוּעָקָה.
(ע' 21)

הספר "אפור ואבוד ומופלא":
..
יש בחיים מצבים מגוחכים עד כאב ואז איננו יכולים אלא לצחוק לכך
אחרת נתפרק בבכי.
כמו בשיר שק קמח:

בַּקָּשַׁת מחילה מאמי

בֹּקֶר אֶחָד הִבְרַחְתִּי אוֹתָךְ מֵהַבַּיִת הַסִּעוּדִי
לַיָּם. עוֹרְבִים שְׁחֹרִים צָוְחוּ סְבִיבֵנוּ. פָּלַשְׁנוּ
לְשִׁטְחָם. נִרְאֵינוּ כְּמוֹ פְּלִיטוֹת שֶׁסְּפִינָתָן
טֻבְּעָה, אֲנִי בַּת אַרְבָּעִים וּמַשֶּׁהוּ, אַתְּ בְּלִי
טִפַּת בִּינָה, יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא פְּלַסְטִיק,
מַבָּטֵךְ צָף, לֹא מַבְחִינָה, אֵיךְ הַמַּיִם
מִתְאַסְּפִים עַד בִּרְכַּיִךְ וְנִסְחָפִים חֲזָרָה.

אַחַר כָּךְ נָשָׂאתִי אוֹתָךְ עַל גַּבִּי לְכִסֵּא
הַגַּלְגַּלִּים. בְּכָל צַעַד נִקְבַּרְנוּ בַּחוֹל. בְּכָל צַעַד
בִּקַּשְׁתִּי בְּלִי קוֹל: "שַׂק קֶמַח, שַׂק קֶמַח,
מִי רוֹצֶה שַׂק קֶמַח
"? ("אפור ואבוד ומופלא", ע' 32)
..

כל האמת

כָּל עֶרֶב אַתְּ מְסַפֶּרֶת לְעַצְמֵךְ שֶׁמָּחָר תִּכְתְּבִי,
וְכָל מָחָר נַעֲנֵית לִמְלֶאכֶת הַבַּיִת (אִישֵׁךְ, יְלָדַיִךְ).
רְאִי אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית: לוֹפֶתֶת בְּיָדַיִךְ
שְׁנַיִם-שְׁלשָׁה אוּדֵי מִלִּים
כְּאִלּוּ הִצַּלְתְּ דָּבָר.

הִצַּלְתְּ אֶת מַה שֶּׁכְּבָר בָּעַר. ("אפור ואבוד ומופלא", ע' 13)
..
ולמשוררת כתבה סיגל את השיר הזה, ואת זה אני אומרת גם לך סיגל:

משוררת יקרה

אֲנִי אוֹהֶבֶת כְּשֶׁאַתְּ
מְעִירָה אֶת הַפַּחַד מֵרִבְצוֹ
וְאוֹחֶזֶת בּוֹ בְּמַבָּט מְפֻיָּט, מְפֻקָּח.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הָאֹמֶץ שֶׁלָּךְ
". (אפור ואבוד ומופלא" , ע' 46)

..