אלו היו חודשים טרופים בין בישולים,משפחה וחברים,רגשות עולים ויורדים. בעיקר בלי שגרה, שאני אישית כל כך אוהבת וצריכה נכנסתי למצב "טעינה" עכשיו יכולה להמליץ גם לכם להיטען קצת.
איך יש לך זמן לקרוא? אין לי. אני מייצרת אותו כי אני חייבת אותו. כמו שאני מייצרת זמן לרוץ או לבהות בתכנית שאוהבת. רשימת המשימות הבלתי נגמרת, מחכה לי רגע כי אני "בטעינה" כמו שכל מכשיר הכי משוכלל ביקום צריך מידי פעם. אחרת לא אוכל להמשיך "לתקתק" כמו שאני אוהבת את כל שעליי לעשות.
אז אני מודה שתקופת החגים חייבה אותי להיות במצב טעינה ארוך שכזה, העומס יחד עם חוסר בשגרה קבועה הצריך ממני להטען באופן די רציף כך שיצא ש"גמעתי" שלושה ספרים ברצף של כחודשיים, משהו שלא קרה לי כבר שנים.
למזלי, נפלו לידיי ה-ספרים המתאימים ביותר לטעינה, יש בכל אחד מהם את המתנה שלו לנפש. האחד על כוחה של אהבה קסומה וסוחפת, השני על משמעות האושר האמיתי בחיים בלי לחכות לדקה התשעים, השלישי מספר על ענייני שיימינג, נוער וכמה חשוב להיות עירניים למתבגרים ולילדים בכלל ולאו דווקא למה הם אומרים אלא למה הם מסמנים לנו, כמה הרסני יכול להיות לא לקרוא אותות מצוקה.
הראשון:
ככה החיים יפים/אוליביה בורדו
ספרון קצרצר, שאפשר בהחלט לסיים בכמה שעות. כמו השם הפשוט שלו, כך אני מאמינה שהחיים יכולים להיות יפים, בפשטות, בקבלה, באהבה ללא גבולות, בלי לשפוט, ליצור את העולם שמתאים לנו.
כמה החיים יפים כאתה מכיר את הזוג לואיז וג'ורג', כמה אפשר להיסחף יחד אתם באהבה שלהם, בפנטזיה המיוחדת שיצרו ביחד, שעבורם היתה החיים ממש, בפשטות. כמה האהבה המיוחדת שלהם ודמותם הצבעונית גורמת לכם להתאהב מחדש ולהבין שאין לאהבה צבע, גיל, מין וריח.
ככה עם אהבה כזו מקבלת ומכילה, ככה בדיוק בדיוק החיים יפים! אהבה קסומה שכזו, התאהבתי מחדש, חגגתי אתם את החיים.
יש בספר הקצרצר הזה כל מה שאפשר לבקש מספר: אהבה, הומור, פנטזיה, תקווה, אמונה, בכי ושמחה – חגיגת רגשות שלמה!
השני:
מאה ימים של אושר/פאוסטו בריצי
"החרטה היחידה שלי היא שהייתי צריך לגלות שאני עומד למות כדי להתחיל לחיות."
רגע לפני ההמלצה, הפחד הכי גדול שלי הוא למות בלי לדעת לפני, בלי להספיק להיפרד. אם הייתי יכולה לבחור איך אמות הייתי בהחלט בוחרת בדרכו של לוצ'ו באטיסטיני, רק אם אפשר עוד כמה שנים. בכלל, אני מודה, הרמתי גבה לקרוא ספר שיודעים שהגיבור ימות בסוף לא נשמע מבטיח.
לוצ'ו, נשוי ואבא לשניים, נודע בגיל ארבעים שהוא חולה בסרטן אלים – המכונה "החבר פריץ". נותרו לו 100 ימים לחיות, הוא בוחר כיצד לחיות אותם, לסגור מעגלים, להשאיר חותם אך יותר מכל: להיות באמת מאושר! ספר שבהחלט נותן פרופורציות ודרך חדשה להסתכל על החיים, על השגרה.
מצאתי את האושר דרך לוצ'ו מהדברים הקטנים שחולפים לידינו הרבה פעמים. העלילה זורמת, מלאה בהומור, בתקווה ובעיקר ברגעי אושר. הסוף ידוע מראש ובכל זאת אי אפשר להניח אותו מהיד.
השלישי:
13 סיבות/ ג'יי אשר
גם בספר הזה הסוף ידוע מראש, האנה בייקר, נערה שהתאבדה, השאירה אחריה קלטות עם 13 סיבות שהובילו אותה לבחירה בצעד הזה. הקלטות מגיעות לכל הנוגעים בסיבות, אך המספר המרכזי הוא קליי ג'נסן, שהאנה היתה עבורו האהבה הראשונה שלו. הספר עובר יחד עם קליי את ההקשבה לקלטות, תוך כדי שנחשפת התמונה השלמה שבמהלכה ניתן לראות בבירור שהיה ניתן למנוע את הצעד הזה. הסימנים היו כל כך ברורים וגלויים שאם מישהו היה עוצר את כדור השלג הזה, האנה היתה בחיים. יש מעשים שאפשר למנוע. אם רק מישהו מהחברים היה עושה את הדבר הנכון.
הספר מעורר כל כך הרבה ובעיני הוא חובה לקריאה, כהורה למתבגרים בעולם שלנו היום וגם למתבגרים בעולם הרשת הגדולה. הרשת הזו כמו כל רשת דייגים, יכולה לתפוס שלל רב אך גם יכולה לפספס דרכה כל כך הרבה, השיימינג הזה שממהרים לעשות, לשפוט, לכעוס, ללחוץ על המקלדת. הפחד הזה, הענק, שאנחנו מפספסים, שיש זעקות תוך כדי, מהן שקטות מהן רועשות ושיש דרך לזהות את הזעקה הכי שקטה. ובעיקר בעיקר חשוב לקחת מהספר הזה למתבגרים, שלא חשוב כמה נורא זה נראה, יש תמיד למי לפנות לעזרה.