סיפור על שבוע אחד, אינטנסיבי מאוד, בו נגעתי ואפילו ישבתי על הירח…

עשר שנים שבאות לידי ביטוי בשבוע מרוכז אחד של הגשמת חלום, הרגיש כמו לפתוח את הקלפים ולהפתיע את כל השולחן עם פול האוס!

איך אפשר לסכם כזה שבוע?

Making the impossible possible

זה הרי לא שבוע, זה עשר שנים. עשר שנים של עשיה עם עליות, מורדות, הצלחות, כישלונות אפילו מפוארים, אמונה ואכזבה. אפילו הרגשה של אבל, על אובדן החלום.

ובכל זאת שבוע כזה, חובה לסכם אותו כדי שיהיה אפשר לעבור לשלב הבא.

הכדורשת נכנסה לחיי בסערה לפני עשר שנים, עופר היה בן שלושה חודשים, עברנו לקיבוץ חצי שנה קודם לכן ולא הכרנו אף אחד,בעקבות פניה של אורית ,המורה של מאיה, אז בכיתה א', הבנתי שזה ענף שאני יכולה לקחת בו חלק והחלטתי להקים קבוצה בקיבוץ ,ככה הכל התחיל.

התובנות של השפעת הכדורשת עלי, על בעלי, על ילדי, על הקהילה שלי, על המדינה הגיעו מהר מאוד, הבנתי שכל אשה שעולה למגרש עוברת שינוי, קטן כגדול אבל שינוי כולן עוברות ואת השינוי הזה, רציתי להעביר גם מעבר לים.

הבנתי שבארץ יש מספיק ארגונים שמקדמים כדורשת כך שכל אשה, שתרצה להצטרף תוכל , לא הרגשתי שיש לי ערך מוסף להפצה בארץ ופניי היו להפצה מעבר לים.

הצטרפתי למה שלפני שנים נקרא: "המועדון הישראלי לכדורשת נשים" והחלטתי להניע גלגלים, ביקשתי מחבר שהוא מספר אחד בתחום, לעזור לנו במיתוג "המועדון" וככה נולד הלוגו החדש.

ברגע משמח מאוד תוך כדי המיתוג ולפני אישורו ברשם העמותות, משרד הספורט אישר לשנות את המילה ארגון לאיגוד וכך יצאנו יחד  לדרך חדשה "איגוד הכדורשת הישראלי", התחלנו לצבוע את הכדורשת ואת הארץ בפוקסיה, אהובתי.

הבנו שהשלב הבא אחרי ההישג להיות איגוד הוא להיחשב ענף רשמי בישראלי, לצורך כך נדרשות 50 מדינות שיהיו בהם איגודי כדורשת. כך לצד הפעילות הענפה בארץ, בה דאגנו להקים קבוצות לנשים חרשות, קבוצות במגזר הערבי, ליגת ילדות ונערות , התחלנו גם להפיץ לחו"ל.

מצאתי את עצמי נוסעת לברלין, לבית כנסת היהודי ולבית ספר הצמוד אליו ומעבירה את חזון הכדורשת ואת האימון הראשון לכארבעים נשים! אימון שבזכותו נולדה הקבוצה הראשונה בברלין. אחרי זה מצאתי עצמי נוסעת גם למילאנו ולניו יורק, צובטת את עצמי כל יום מחדש.

הקמנו את הפדרציה הבינלאומית לכדורשת כדי להוות פלטפורמה לכל איגודי הכדורשת שהחלו לקום ברחבי העולם, נכון להיום, 29 מדינות כבר חתומות תחת הפדרציה.

אחרי ארבע שנים של עשיה אינטנסיבית, הרגשתי שאין לי מקום יותר, גיליתי בבוקר אחד, שאני מרוויחה חצי מהקולגה שלי, גבר יחיד בארגון הכי נשי שיש.ידעתי שהסיבה שמרוויח כפול,הוא שיש לו ביצים ולי אין…

עכשיו לא באתי בשביל הכסף, הייתי עושה הכל בהתנדבות, אם רק הייתי יכולה, למרות שעבדתי 24/7, אבל ההלם לגלות שיש כסף בארגון, פשוט לא עבורי, היתה סטירת לחי קשה, נחיתת אונס מגובה הירח ישר לתהום וביום שהבנתי שגם לא אקבל את המנכ"לות על העמותה, החלטתי לא לוותר לעצמי והסתכלתי במראה, הבנתי שאין מקום לכנפיים שלי באיגוד הכדורשת וקיפלתי אותן בעצב רב.

ברגע השפל שלי, היו זוג כנפיים אחרות שפרסו עלי חום ואהבה.

נכנסתי לחממה, הלוחשת לסירים, אהובתי.

נכנסתי למקום הכי רחוק מאזור הנוחות שלי , לא הכרתי טעמים, לא הכרתי מרכיבים, מונחים בסיסים בקולינריה …אבל ידעתי שזה הרגע של איילת החצי השני שלי לפתוח כנפיים ואני פה כדי לוודא שהיא תעוף הכי גבוה שיש ואני אדאג שלעולם תהיה רוח שתעזור לה להגביה עוד ועוד.

את שנת האבל שלי על אובדן החלום ,העברתי לצד נשים שדאגו להרים אותי כשאני מרוסקת, להכיל אותי, להזכיר לי מה אני שווה. כל יום עוד.

 קל זה לא היה, לא עבורי וגם לא עבורן אבל כל יום איחנו את השברים שלי וגם שלהן…כל אחת בתורה… מתפרקת ונבנית, לומדות להציב גבולות אבל גם לפתוח את הלב והלב,התחיל להיפתח כל יום קצת יותר.

ס

עם השנים הבנתי שאני תמנונה, יש לי שמונה זרועות שעובדות במקביל על מליון דברים שונים ובשליטה אבל כשראיתי את הסרט מורתי התמנונה, הבנתי שזה בסדר לפעמים לשחרר יד אחת, לא יקרה כלום וכך זרוע הכדורשת נשארה כמעט רדומה במשך ארבע שנים, מידי פעם הזרועה טרחה להזכיר לי שהיא שם, אם בהקמת קבוצת נשים בכפר קאסם, אותן אימנתי במשך שנה שלמה בהתנדבות  ואם ע"י שמירת קשר עם שדרק מקניה שמידי פעם היה מתייעץ ושואל.

לפני שנתיים שדרק ביקש ממני ציוד ל 100 שחקניות שלו, ביקש שיראו כמו נבחרות רשמיות!

הסברתי שאין לי כסף לשלוח, אבל ציוד יד שניה, לא תהיה בעיה להשיג, הוא נתן לי אוקי ויצאתי לדרך, פוסט אחד בפייס והבית שלי התפוצץ בשישים ארגזים מלאי מדים ונעלים עבורן, תרומה מרגשת ממוני וטלי פרידמן שמימנו את המשלוח וצבענו את קניה בכל לוגו ישראלי אפשרי!

ואז נולד החלום להביא לפה קבוצה ויצאתי לגיוס המונים, גיוס שנקטע עם הגעת הקורונה וביטול הטורניר באותה השנה.

השארתי את הכסף בתוך האפליקציות לרגע הנכון, לפני חודש זה התחיל, שדרק מקניה עדכן שמשרד הספורט של קניה יישלח נבחרת לישראל, לטורניר אילת, הלם!

זרוע הכדורשת של התמנונה נכנסה לאמבציה והשתלטה על כמה זרועות אחרות והמשימה יצאה לדרך, שלב ראשון ויזות!

בשיא האומיקרון אמרתי ננסה , אולי נצליח , הלא כבר בכיס.

שלחתי רשימות מעודכנות, טלפונים לכל מי שאפשר בארץ ובקניה, ווטאספים בלי סוף…And they said yes !!!! מצאתי את עצמי במשרד הפנים והצוות נשאר בשבילי אפילו שעה נוספת, רק כדי שנספיק, יצאתי ממשרד הפנים ביום א' ב 1630 , טיסה יום ג' הכל היה מוכן לנחיתה לטורניר באילת,ביום ד'.

ואז… הרבה אחרי זמן הפציעות, גילינו שיש בעיה בנהלי הקורונה וחצי משלחת לא תוכל להגיע. בום, שוק.

אחרי עשר דקות של הלם, החלטנו לדחות הכל בשבועים ושיבואו לסיור כדורשת בישראל, נהפוך את הלימון ללימונדה וכך קרה. רק שלא קלטתי שהכל על הכתפיים שלי עכשיו מאפס!

אין טורניר באילת , אז אין תוכנית, הכל מאפס!

שלב ראשון לעדכן את התאריכים לויזות ולבקש אישור מחדש, להתחיל לארגן תוכן, תוך שבוע לשבוע שלם, תוך כדי שאני לוחשת לסירים ובתקציב דל.

התחלתי לחפש לסגור עוגנים, מלון ואוטובוס… אחרי חיפושים בדרך לא דרך בעזרת חברים התקשרתי לאבי, אמר מיד שידאג לנו ושאל אם מדובר על משלחת בטחונית… כששמע שזו משלחת כדורשת צחק, אמר שאישתו חגית,היא זו שמטפלת בקבוצות במלון והיא שחקנית כדורשת, ברגע הזה נפל הפור,חגית והצוות סגרו לנו את מלון Port  למשלחת ואת Embeci  למלווים, אחת ההחלטות החכמות מכל אספקט שהוא ואם מחפשים מלון  בוטיק , מדהים, דקה מנמל תא, זה המקום!

טלפון שני, לימור גל מהקיבוץ, נתן לי את הטלפון של דודי מחלב, אחרי שיחה של דקה, היה ברור לי את השבוע הזה אני עושה איתו ועם המידיבוס שלו, הרגשתי שאני בידים טובות ויכולה להתחיל לעבוד על התוכנית עצמה. בדיעבד יכולה להגיד שזו אחת ההחלטות המדוייקות ביותר, הרגשתי שדודי בדיוק כמו אחי, דואג ומטפל שהכל יהיה פיקס , שומר עלי , מכוון מנסיונו, מזכיר לי לנוח ומשרה ביטחון.מי צריך יותר מזה?

תיכננתי מחנות אימונים כדי לתת להן כלים שלא יכולנו לתת להם עד היום, פניתי למאמנים הטובים ביותר, כולם אמרו אנחנו איתך!

רונית שיר , האחת והאגדה פגשה אותן ביום הראשון, כדורשת חופים, לא לפני שהגיעה עם שק ענק וכתום (יש ביננו כבר עשר שנים של מאבק סמוי בין פוקסיה לכתום…)  מלא בהפתעות למשלחת כולל סווטשירט עם השמות שלהן ונתנה להן את הטעימה הראשונה!

שני פגש אותן יוני אלמוג באולם של דרום השרון , מועצה איזורית בה אני גרה שבשניה ששמעו על המיזם לקחו אותנו תחת כנפיהם ועזרו לי להפוך את השבוע למושלם, מכל בחינה אפשרית, מודה לששי דניאל וכל מחלקת הספורט.

יוני העביר להן אימון מקצועי באולם, נתן כמה שיותר כלים כדי שיוכלו ליישם אותם בקניה, הכל צולם ותועד.

שלישי פגש אותן דרור גורן, את דרור הקפצתי בדקה התשעים והוא מיד אמר כן , שינה תוכניות ובא לאמן אותן באולם הספורט של כפר קאסם, אולם שהפך להיות אולם הבית שלנו השבוע,טלפון לנימר עאמר ולאחמד באדיר וקיבלתי את כל רצועות הזמן שביקשתי באולם, לא מובן מאליו בכלל וגם הצלחתי להביא את כולם לשם, רובם בפעם הראשונה בחייהם!

איגוד הכדורשת אירגן את הטורניר ביום שבת: "טורניר לקידום הכדורשת באפריקה" טורניר בוטיק , פעם ראשונה ראינו את הקנייתיות נותנות פייט על המגרש, רמה בהחלט הרבה מעל למה שציפינו, סיפוק אדיר! הגיע לברך אותנו שגריר קניה בישראל, סיפר על קשרי קניה ישראל מיום הקמתה, אני בטוחה שלרשימת שיתופי הפעולה, הוא יוסיף למפגשים הבאים שלו גם את הכדורשת.

 

 

 

 

 

 

 

תיאמתי לקבוצה, משחקי ידידות מול שתיים מתוך שמונה קבוצות נשים חרשות שיש לנו בישראל, הכוח רשת וח-רשת. כל המחסומים ירדו, שוות בין שוות באמצעות הספורט! איתגרתי את הקנייתי וביקשתי שהקבוצה הבאה שיקים עם חזרתם לקניה תהיה לנשים חרשות, כדי שנוכל לקיים טורניר בינלאומי גם לנשים חרשות.

כשחשבתי על תוכן, היה ברור לי שאם אין אילת, ירושלים תהיה! אם יש מי שירושלים היא ככף ידה, זו שרה מלכה, התקשרתי ומיד נענתה לאתגר, ירושלים עלי! שרה סידרה לנו סיור בארנה שנמצאת בשיפוץ לקראת תחרות מוטורית, משם שלחנו ברכה לכל ספורטאי המכביה שצפויים להיות בדיוק שם עוד חצי שנה. משם חבצלת אוחיון המדריכה,לקחה אותנו  לעיר העתיקה. בשבילי לחוות את ירושלים,עיר הולדתי, עם תיירים מאמינים שזו פעם ראשונה שלהם שם ,זו זכות ענקית!

בתוך כל המערבולת הזו גם חגגתי יום הולדת 46,לא יכולתי לבקש לחגוג במקום יותר מדוייק עבורי , בזמן שאני מגשימה חלום, אצל החולם מספר אחד, שמעון פרס. הטלפון וההזמנה ממרכז פרס הפתיעה וריגשה אותי במיוחד, להיות בחדרו של פרס שהבטיח לעזור לי להגשים את החלום ועושה זאת גם אחרי מותו… אין לי מילים לתאר,תודה לתמי אהובתי.

קובי אירח ובר הדריך את המשלחת בחויה האולמפית לחויה של חזון וחלומות,שם העזתי לצעוק את החלום,"יום אחד ביתי היקרה, הכדורשת יהיה ענף מוכר ואולימפי".כבר הבנתם שחלומות מתגשמים…

ויש את הצד האישי,

אמא שלי שיצא לה לארח משלחות והבינה הרבה יותר ממני למה אני נכנסת ושמרה עלי. חיברה לשגריר ולכל גורם רשמי שהיה יכול להיות רלוונטי ולהפוך את השבוע הזה לרשמי ומקצועי ברמה הגבוהה ביותר.

אחותי, חצי שלי  וכל אהובותיי מהלוחשת שאפשרו לי בארבע שנים האחרונות לפרוס כנפיים עד לרגע האמת שכנפיים מספיק חזקות בשביל שאתחיל לעוף, אפשרו לי להיות שבוע בחופש בלי אף דאגה, נותנות לי להיות במיטבי כדי לא לפגוע בכנפיים העדינות ובתוך כל הטירוף הזה… גם הכינו את  ארוחת השבת למשלחת שקיימנו בקיבוץ, הכל בצורה מושלמת ובלתי נשכחת, עם לב פתוח לרווחה מעודדות ונהנות מההצלחה שלי

אילן והילדים שהבינו את המשמעות של השבוע הזה ונתנו לי להרגיש טוב בלי שום טיפת מצפון או קושי וזה בשבוע שעופר חוגג יום הולדת עשר בלעדיי ומקבל במקום ברכת יום הולדת ממשלחת קנייתית ואילן שעבר ניתוח והתאפשר לי להיות איתו רק באופן חלקי והכל הובן ,אני על הירח השבוע והכל יהיה בסדר,בלי מצפון!

אבא שלי,אחי ואחיותי וכל המשפחה המורחבת שלי על שאתם השבט האמיתי שלי, שמלווים אותי לאורך כל הדרך, עודדתם והייתם כל אחד ברגע המדוייק שלו!

יובל שפירא שכל יום התקשר, עברנו על המשימות, דאג שארגיש שאני יכולה ושאני לא לבד, כל יום וגם כמה פעמים ביום ,להזכיר לי שהכל ישים ושאני במקום הנכון . רק במקום להודות לו בשקט, דאגתי שישבור שיניים וידריך את הקבוצה באנגלית בשבילי הקיבוץ…

מיכל אקרמן, אהובתי שיודעת לבצוע את החלומות שלי בגוון הפוקסיה הנכון, לתרגם לי את החלומות לגרפיקה ולביצוע בפועל, בכל שעה, בכל רגע בלי להסס פעמים,כל פעם בפריצת גבולות חדשים.

לאלי הולצמן מנכ"ל העמותה לספורט עממי מחוז שרון ולמרב מליק מחברת שקל, שני מאמיני חלומות שלי כבר שנים שתמיד אומרים לי כן, אני מעריכה ומתרגשת מכם כל פעם מחדש, לא מובן מאליו.

לכל מי שהאמין והכניס יד לכיס ותרם לפייבוקס ולביט ואפשרתם לי להיות רגועה שלא הכל על הכתפיים שלי, רחבות ככל שיהיו.

לדגנית וצביקה וכל עובדי לורד סנדוויץ שפינקו את המשלחת, כמו שלא יכולתי לדמיין.

לבקר דגן ,אמן הבלונים מספר אחד, שבא לעשות למשלחת סדנת בלונים חוויות , חושבת שזה הזמן שלא הפסקתי לרגע לשמוע את השחקניות מתפוצצות מצחוק.

רעות מרולדין  ומאיר סלומון והאלונית על תרומת המטריות לימים הגשומים שחוינו

לליאת שומכר ודורית בנט כל אחת לבד ושתיהן יחד – יודעת שאתן איתי בכל רגע!

גלעד בשן ואורלי לנדאו שבאו עם המצלמה לתעד, כל אחד ברגע המדוייק והנכון למצלמה!

לאסף אוחנה, על הבאנרים המשגעים, ריצל נעים שדאגה שאהיה יפה, דנה לויתן, צליל גל, ליאורה כהן,רחלי שרון שסידרו הכל פיקס לטובת קבלת השבת ,משה רפאל על ההדפסות ,קניון הדפוס שיהפכו עולמות בשבילי ,בכל שעה ויום

הקבוצות שהשתתפו במהלך השבוע קבוצת כפר סבא, תל מונד, צ'יטה, כוח רשת ,ח-רשת ;star chבית אריה  ולאוממה שגם באה לקבלת שבת.

תודה מיוחדת לח'דיגה אהובתי לשתי קבוצות כפר קאסם , האחת שהקמתי עם עטרת רובין לפני כשש שנים לנערות חרשות מכפר קאסם, טירה,טייבה וקבוצות הנשים אותה הקמתי לפני שלוש שנים , נשים שנכנסו לי עמוק ללב ומראות לי כמה הכדורשת הוא רק אמצעי, תודה שהרמתן את הכפפה והפכתן את הערב האחרון למושלם.

לקרן קימל שהפתיעה אותי אחרי שנתיים ונכנסה בדיוק ברגע בו הייתי חייבת להוריד הילוך והיא לקחה מושכות. 

למיכל סיון וטלי גיגי גרינבג שבואו להיות איתי במרכז פרס ובאו עם עדנה לטורניר הסיכום כדי לסדר אותו כמו שהן בדיוק יודעות!

לא הייתה דרך מושלמת מאשר לסיים את השבוע הזה באולם דווקא בכפר קאסם, עם נשים משלוש דתות: מוסלמיות, יהודיות ונוצריות, טקס בחמש שפות :עברית, ערבית, אנגלית,סווהילית ושפת סימנים, חרשות ושומעות, ישראליות וקניתיות,שחורות ולבנות במסר שתור הנשים להנהיג! מראות הלכה למעשה בימים אילו של רוחות מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שאנחנו יכולות אחרת.אנחנו הנשים להן חיכנו.

באמצע הטורניר החלטתי להפתיע את השחקניות, התלבשתי במדים שענבר ואני יייצרנו יחד לפני כמה שנים "Hera" שזה מהפך בביגוד לנבחרות נשים שטרם בה למימוש , אבל הוא חלק ממה שיקרה פה בשנים הבאות, בגדי ספורט לנשים בכל המידות כדי שנרגיש נוח על המגרש, ואחרי שהייתי מוכנה פשוט נדחפתי באמצע המשחקון… לקח להם דקה להבין שזו אני על המגרש.

הזדמנות להגיד תודה לאסמונה ואיל פרץ על הארגון של המשחקים והשיפוט , באמת היה ערב מושלם.

מקלחת באולם, חיבוקים ונשיקות ויאללה, למידיבוס של דודי ולנתבג!

האקונה מטטה, הכל יהיה בסדר שיר שיהיה עבורי סוג של קעקוע, אפילו בניתוח לא יהיה ניתן להסרה…

אז להכין שבוע כזה, לא לוקח שבוע, לוקח עשר שנים של חלום, חזון, קשרים ואמונה, הלא כבר בכיס, מקסימום נצליח!!!

השבוע היה השבוע המדהים והמטורף בחיי, נחה ומחכה לראות את ההשפעות של השבוע הזה, שזה מה שמשנה! לאן הקניתייות יקחו את מה שקיבלו בו, בעיקר את האפשרות להגשים חלומות גדולים ככל שיהיו! יודעת שמאפריקה תצא בשורה אבל לא רק, יודעת שכל מי שהיה חלק מהשבוע הזה באופן פעיל או רק מהצד, משהו זז אצלו/אצלה כולם.ן חלק ממה שעוד יקרה בעתיד… אם הצלחתן.ם לקרוא עד פה… אז קצת סבלנות בטוחה שעוד מעט, ממש בקרוב… כבר אוכל לספר על ההשפעות ועל מה שעוד נעשה יחד!